סיפורי הזוהר

מהדורה דיגיטלית

קריאות רחוקות בקורפוס

מסלולי הליכה (עמוד בהתהוות)

ניתוח רוחבי של מסלולי ההליכה של החכמים בין מקומות.

עמוד זה מיישם את מתודת הקריאה הרחוקה (Distant Reading) על המרחב הגיאוגרפי של מסעות החכמים בסיפורי הזוהר. הוא אוסף את מסלולי ההליכה של החכמים, מאין הם יוצאים ולאן הם הולכים, ומחבר אותם לרשת אחת של מקומות והמסלולים ביניהם.

התבוננות על כלל המסלולים יחד מגלה תובנות ותבניות שאינן באות לידי ביטוי בסיפור בודד: יש מקומות שהחכמים רק יוצאים מהם, ויש מקומות שהם רק מגיעים אליהם, יש מסלולים חד פעמיים ויש כאלה שחוזרים על עצמם פעמים רבות. יש גם קשרים בין חכמים מסוימים למסלולים שהם הולכים בהם, וגם דמיון מעניין בין גרף המסלולים לגרף שבעמוד השואלים והמשיבים.

הניתוח מתמקד ב־33 מסלולים של בני החבורה משכבת גוף הזוהר, אך אפשר להוסיף לגרף בלחיצה גם מסלולים מסיפורים בשכבות אחרות של ספרות הזוהר.

לחיצה על עיגול פותחת מתחת לגרף את רשימת הסיפורים שמאחוריו.

סינון לפי חכם
קפוטקיא ← לוד ×8אושא ← לוד ×6טבריה ← ציפורי ×3

לחצו על עיגול לפרטים · גררו עיגולים לעצב את הגרף

יוצאים ממנו בלבדמוצא ויעדמגיעים אליו בלבדמוצא שאינו נאמרגודל העיגול ≈ מרכזיותעובי החץ ≈ מספר המסלולים↑ יציאות · ↓ הגעות

ב־11 מסלולים הטקסט אומר לאן הולכים אך לא מאין. הם יוצאים מעיגול "לא נאמר" בחץ מקווקו — אין זה מקום אחד, אלא היעדר ציון מוצא.

רקע: סיפורי ההליכה בספרות הזוהר

רבים מסיפורי הזוהר נפתחים באותו האופן: שניים או שלושה חכמים הולכים בדרך, ובמהלך ההליכה הם דורשים בתורה, פוגשים דמויות מפתיעות, ולעיתים נקלעים להרפתקה. זהו המוטיב הנפוץ ביותר בסיפורי הזוהר: מתוך 366 הסיפורים שבמאגר כולו, כ־160 סיפורים מתארים חכמים ההולכים בדרך.

עמוד זה אינו עוסק במה שקורה לחכמים בדרך, אלא מתמקד בשאלה פשוטה יותר: מאין הם יוצאים ולאן הם הולכים. בחלק מן הסיפורים המספר מציין זאת במפורש, למשל "רבי חזקיה הוה אזיל מקפוטקיא ללוד". כשקוראים סיפור בודד, ציון מקום כזה הוא פרט שקל לדלג עליו, או לבחון את משמעותו בתוך הסיפור המסוים, אך כשאוספים את כל המסלולים יחד ומציבים אותם על רשת אחת, מתקבלת תמונה חדשה של הקורפוס כולו.

יחידת המדידה בעמוד זה היא המסלול: סיפור הליכה שנוקב בשם של מקום - יעד בלבד, או מוצא ויעד. כל מסלול הוא חץ שמחבר בין שני מקומות, ואת אוסף החצים אפשר לחבר לרשת. מכיוון שברוב הסיפורים לא מתוארת ההגעה ליעד, אלא רק הכוונה להגיע אליו, החצים מתעדים את היעד שהסיפור מצהיר עליו בפתיחתו, ולא את השאלה אם החכמים אכן הגיעו אליו.[1]

בדומה לניתוח סיפורי השאלה והתשובה, הניתוח כאן מתמקד ברובו בשכבת גוף הזוהר. בשכבה זו פועלת חבורת החכמים הקבועה, ולגביה ניתן להניח מידה רבה יותר של עקביות בין הסיפורים. בסיפורי שכבת גוף הזוהר מתוארים 33 מסלולים של בני החבורה: ב־22 מהם נאמר מאין ולאן, וב־11 נאמר רק לאן.

ממצאים ותובנות

רוב ההליכות הן בלי מוצא ויעד

הממצא הראשון עולה מן הסיפורים שלא נכנסו לרשת. רק כ־40 מתוך כ־160 סיפורי ההליכה בזוהר נוקבים בשם של מקום. בכל האחרים החכמים פשוט "הולכים בדרך". רובם נפתחים בנוסחה הקבועה "הוו אזלי בארחא" ותו לא, והסיפור גם אינו משלים את הפרט הזה בהמשך. מבחינה זו, המרחב השכיח ביותר בסיפורי הזוהר אינו לוד, טבריה או מקום אחר שאפשר לסמן על מפה, אלא "הדרך" עצמה. על משמעותו של מוטיב ההליכה, בלי קשר למוצא או ליעד, כבר עמדו חוקרים במקומות אחרים, ולא נרחיב עליו כאן.[2]

הממצא המרכזי - מבנה הרשת

הממצא המרכזי נוגע למבנה של רשת המסלולים. היה ניתן לצפות שהמסלולים המתוארים בסיפורים יהיו דו־כיווניים: פעם הולכים מכאן לשם ופעם משם לכאן. אך בפועל אין ברשת המסלולים אפילו צמד מקומות אחד שהולכים ביניהם בשני הכיוונים. שמונה פעמים הולכים מקפוטקיא ללוד, ואף פעם לא מלוד לקפוטקיא. שש פעמים הולכים מאושא ללוד, ואף פעם לא בחזרה. שלוש פעמים הולכים מטבריה לציפורי, ואף פעם לא מציפורי לטבריה. קשה מאוד לייחס תוצאה כזאת למקרה, או להחלטות מקומיות של מי שכתב או ערך כל קטע בנפרד.

יתרה מכך, הרשת כולה גם אינה מכילה מעגלים: אי אפשר לצאת ממקום אחד, ללכת בכיוון החצים ולחזור אליו. התנועה כולה זורמת בכיוון אחד, מאושא, מקפוטקיא ומהגליל אל טבריה, ציפורי ולוד. בלשון תורת הרשתות הגרף הוא אציקלי (Acyclic Graph). טבריה היא המקום היחיד שמגיעים אליו ממקום נקוב וגם יוצאים ממנו למקום נקוב, ולכן היא תחנת הביניים היחידה ברשת.

מי שעיין בעמוד על סיפורי השאלה יזהה כאן צורה מוכרת. גם רשת השואלים והמשיבים היא חד־כיוונית וחסרת מעגלים, אף שנבנתה מנתונים אחרים לגמרי (מי שואל את מי) ואינה קשורה במסלולי הליכה. כלומר, שתי מדידות של אספקטים שונים בקורפוס הסיפורים מניבות גרפים דומים בעלי מאפיינים מקבילים.

לוד: המקום שכולם הולכים אליו

המקום הבולט ביותר ברשת הוא לוד. 16 מתוך 33 המסלולים מובילים אליה ואף מסלול אינו יוצא ממנה. במינוחי תורת הגרפים לוד היא "בור" (sink), צומת שכל החצים נכנסים אליו ושום חץ אינו יוצא ממנו.

מיקום קצה זה דומה למקום שתופס רבי שמעון ברשת השואלים והמשיבים, שם הכול פונים אליו בשאלה, והוא אינו שואל איש. ויש גם קשר ממשי בין השניים: החוקרים אמנם חלוקים אם לוד היא מקום מושבו הקבוע של ר׳ שמעון או לא,[3] אבל לכל הדעות קיים קשר בין ר׳ שמעון לבין העיר. בכמה סיפורים רבי שמעון עצמו נמצא בלוד, ובדרך כלל בפתחה של העיר: "יתיב אבבא דתרעא דלוד", "שכיח גבי פתחא דלוד". באחד הסיפורים רבי יהודה הולך מקפוטקיא ללוד במפורש כדי לראות את רבי שמעון "דהוה תמן".

עם זאת, לוד אינה מזוהה באופן בלעדי עם ר׳ שמעון, וגם הוא מתואר כמי שהולך אליה וגם אל מקומות אחרים, כך שמעמדה בקצה הרשת אינו נובע רק מזיהויה איתו. כמו כן, כמה פרשנים וחוקרים זיהו את לוד דווקא כמקום מושבו של רב המנונא סבא, מה שמוסיף משמעות נוספת למיקומה בקצה הרשת - כמקום שבני החבורה, וביניהם גם ר׳ שמעון עצמו, שואפים אליו.[4]

מערת לוד

המיקום הייחודי של לוד בקצה רשת המסלולים מאיר באור מיוחד מקום זוהרי נוסף - "מערת לוד". שני סיפורים זוהריים המתארים את מערת לוד כמקום ייחודי:

  • בסיפור אחד, המתאר את כניסתם של ר׳ שמעון ובנו למערה, ממוקמת המערה ב"מדברא דלוד": "רבי שמעון בן יוחאי אזל ליה וערק למדברא דלוד, ואתגניז בחד מערתא, הוא ורבי אלעזר בריה. אתרחיש לון ניסא, ונפק להו חד חרובא, וחד מעיינא דמייא". החרוב והמעיין מזהים את המערה כמערה המפורסמת של רבי שמעון, אלא שהסיפור הזוהרי בוחר למקם אותה דווקא בלוד, בלי שיש רמז לכך בסיפורים הקדומים על המערה בספרות חז"ל.[5]
  • בסיפור אחר מתגלה ר׳ שמעון, ככל הנראה אחרי מותו, לר׳ אלעזר בנו במערת לוד. ליבס מזהה לפי הסיפור הזה את מערת לוד גם כמקום קבורתו של ר׳ שמעון. גם כאן, הסיפור הזוהרי בוחר למקם את קבורתו של ר׳ שמעון דווקא במערת לוד, ללא שיש רמז לכך במסורות קדומות יותר.[6]

נוכח התיאורים הללו של מערת לוד, נראה שאם לוד היא קצה הגרף, מערת לוד היא נקודת קצה רחוקה יותר, בתוך לוד עצמה או אחריה: לוד היא המקום שאליו הולכים כולם, והמערה היא יעד פנימי עוד יותר, מקום שגם רבי שמעון עצמו מגיע אליו רק ברגעי התבודדות או לאחר המוות.

קפוטקיא: המקום שממנו יוצאים

קפוטקיא ניצבת במקום שונה לגמרי ברשת. היא המוצא השכיח ביותר: שמונה מסלולים יוצאים ממנה, וכולם ללוד. מקפוטקיא לא הולכים לשום מקום אחר. גם המסלול השכיח ביותר ברשת הוא מסלול ההליכה מקפוטקיא ללוד.[7]

למה יוצאים מקפוטקיא? בסיפורי היציאה מקפוטקיא עצמם אין לכך הסבר, אבל בשני סיפורים זוהריים מוקדמים יחסית - ככל הנראה מן התפר שבין מדרש הנעלם לגוף הזוהר - ניתן למצוא תיאורים שליליים בנוגע לאנשי קפוטקיא:

  • באחד הסיפורים מציע רבי יוסי לרבי חייא: "ניפוק מכאן, דקפוטקיא אלין בצירי מעובדי דכשרן" (נצא מכאן, שבני קפוטקיא מעטים במעשים טובים), והחכמים נמנעים מלומר דברי תורה עד שיתרחקו מן המקום.
  • בסיפור אחר מתואר שרב חסדא עקר "מביני קפוטקאי" לציפורי "וזכה לכמה טבין", ותיאור זה מובא כדוגמה לכלל "לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכו".[8]

בשני המקרים הבעיה בקפוטקיא היא האנשים שבה ולא מיקומה. הדבר מעניין בעיקר על רקע מסורות קדומות על אודות קפוטקיא בספרות חז"ל, ובראשן המשנה במסכת כתובות, שאמנם מציינות אותה כמקום נחות ביחס לארץ ישראל, אבל מנמקות זאת במיקומה הגיאוגרפי מחוץ לארץ ישראל ולא בטיב תושביה.[9] לעומת זאת, הזוהר אינו מזכיר אף פעם שקפוטקיא רחוקה או שהיא מחוץ לארץ, והוא דווקא מתאר אותה כמקום שהולכים ממנו ללוד ברגל.[10] ייתכן אפוא שהשם עבר מן המשנה אל הזוהר יחד עם המטען השלילי שלו, והמרחק לא עבר איתו, ומכאן הצורך להסביר את הבעייתיות שבקפוטקיא באמצעות מעשיהם של אנשיה.

טבריה וציפורי: שני היעדים האחרים

אחרי לוד, שני היעדים הגדולים ברשת הם טבריה (שש הגעות) וציפורי (ארבע). גם שני המקומות האלה קשורים בסיפורי הזוהר לרבי שמעון. טבריה היא העיר שבה הוא פועל כבר לפי מסורת חז"ל, שלפיה טיהר את העיר אחרי צאתו מן המערה, וכך מתואר גם בכמה מקומות בסיפורי הזוהר.[11] באחד הסיפורים החכמים אף הולכים לטבריה במפורש כדי לפגוש אותו: "רבי חייא הוה אזיל לגבי דרבי שמעון לטבריה".

עם זאת, מעמדה של טבריה ברשת שונה משל לוד. ללוד רק מגיעים. אל טבריה מגיעים וממנה גם ממשיכים הלאה, לציפורי וללוד. כלומר, היא אמנם מרכזית אך מתפקדת כנקודת מעבר למקומות אחרים.[12]

בסיפור אחר מתואר אמנם ר׳ שמעון כמי שיושב בשער ציפורי, אך אין שם רמז לכך שזהו מקומו הקבוע. בכל אופן, שלושת היעדים הגדולים ברשת הם אפוא מקומות שהזוהר קושר לרבי שמעון במידה כזו או אחרת.

חכמים ומסלולים

כשמצליבים את המסלולים עם החכמים שהולכים בהם, מתגלה שלחלק מן החכמים יש "גיאוגרפיה" קבועה, ושהיא קשורה למקומם של כמה מהם ברשת השאלות.

  • רבי חזקיה הולך כמעט תמיד באותו ציר: חמישה מששת מסלוליו הם מקפוטקיא ללוד. גם מרוז, בקריאה צמודה, מצאה שהוא הנזכר יותר מכל חכם אחר ב"סיפורי קפוטקיא".[13] ברשת השאלות רבי חזקיה הוא אחד משלושת החכמים ששואלים ואינם נשאלים לעולם. בשתי הרשתות הוא תמיד בצד הפונה, פעם בשאלה ופעם בהליכה.
  • רבי אבא נע בעיקר בציר אחר: ארבעה מתשעת מסלוליו יוצאים מטבריה. טבריה היא תחנת הביניים של רשת המסלולים, שמגיעים אליה ויוצאים ממנה. איפיון זה של טבריה הולם גם את דמותו של ר׳ אבא ברשת השואלים והמשיבים, שם הוא מתפקד כדמות ביניים בכירה, שנשאלת יותר משהיא שואלת, אך אינה נמצאת בקצה העליון של הגרף. מעמדו כדמות ביניים בכירה עולה גם מקריאה צמודה בכמה מן הסיפורים.[14]
  • רבי יוסי הוא הנוסע הגדול של החבורה. הוא מופיע ב־12 מתוך 33 המסלולים, יותר מכל חכם אחר, ויוצא ממספר המקומות השונים הגדול ביותר. ברשת השאלות הוא השואל הגדול, ופונה למספר החכמים המגוון ביותר. שתי מדידות שאינן תלויות זו בזו מציבות אותו באותה עמדה: הדמות המקושרת והניידת ביותר בחבורה.

סיכום

רשת מסלולי ההליכה של בני החבורה מתגלה כרשת בעלת מבנה ברור: התנועה בה חד־כיוונית, אין בה מעגלים, ויש בה מקומות שרק יוצאים מהם ומקומות שרק מגיעים אליהם. בראשם עומדת לוד, שרבות מן הדרכים מובילות אליה.

התמונה הכמותית מתיישבת עם מה שעולה מקריאה צמודה בסיפורים וממחקרים קודמים: הקשר המיוחד בין רבי שמעון ללוד, מעמדה של קפוטקיא כמקום שיש לצאת ממנו, וקבוצת "סיפורי קפוטקיא" שכבר זוהתה במחקר. היא גם מקבילה במבנה שלה לרשת השואלים והמשיבים, שנבנתה מנתונים אחרים לגמרי, והקשר בין חכמים מסוימים למסלולים קבועים הולם את מקומם של אותם חכמים ברשת השאלות.

המספרים קטנים, ובייחוד ברמת החכם הבודד, ולכן יש להיזהר ממסקנות על דמות זו או אחרת. אך הצטברות הממצאים מצביעה על מידה רבה של עקביות בסיפורי שכבת גוף הזוהר, בין שנוצרה מלכתחילה ובין שהיא תוצאה של עריכה מאוחרת.

הערות ומקורות

  1. [1]David Greenstein, Roads to Utopia: The Walking Stories of the Zohar, Stanford 2014, עמ׳ 31, מצא שמתוך הטקסטים בגוף הזוהר שנוקבים ביעד, רק בשלושה החכמים מתוארים במפורש כמי שהגיעו אליו. הרשת היא אפוא רשת של מסלולים מוצהרים, לא של מסעות שהושלמו. גרינשטיין רואה בכך ביטוי לחוסר החשיבות של ההגעה ליעד הגיאוגרפי כחלק ממוטיב ההליכה בזוהר. הניתוח שלהלן מוסיף שגם כשהיעד אינו בהכרח מושג בפועל, הבחירה בו אינה מקרית. ↩
  2. [2]על מוטיב ההליכה ומשמעותו בסיפורי הזוהר ראו: מלילה הלנר-אשד, ונהר יוצא מעדן: על שפת החוויה המיסטית בזוהר, תל אביב תשס"ה; גרינשטיין, שם. ↩
  3. [3]מרגליות, ניצוצי זוהר לזוהר א, סט ע"ב: "לוד היה מקומו של רשב"י". כך כתבה גם רונית מרוז לגבי קבוצת "סיפורי קפוטקיא": "רקימתו של מיתוס: דיון בשני סיפורים בזוהר", בתוך: ח׳ קרייסל (עורך), לימוד ודעת במחשבה יהודית, ב, באר שבע תשס"ו, עמ׳ 167–205, בעמ׳ 188. עם זאת, מרוז עצמה מעירה שם (הערה 81) שהסיפורים הממקמים את רבי שמעון בטבריה רבים מאלה הממקמים אותו בלוד, ושלעיתים הוא יושב במקום אחר, כגון ציפורי. ליבס סבור שלוד אינה מקום מושבו הרגיל. לדעתו היא מקום התבודדותו במערה ומקום קבורתו: יהודה ליבס, "אידרא ומערה: על ספרה של רונית מרוז, הביוגרפיה הרוחנית של רבי שמעון בר יוחאי", הנספח "מערת לוד", עמ׳ 10–13 (המאמר המלא). גרינשטיין (ראו הערה 1) מדגיש שרבי שמעון אינו מזוהה בזוהר עם מקום מושב אחד, ומעיר על דברי מרגליות שהזוהר ממקם אותו גם בטבריה (עמ׳ 166; עמ׳ 239 הערה 18). ↩
  4. [4]הזיהוי נשען על חידת בנו של רב המנונא סבא בזוהר א, ו ע"א, כפי שפירש אותה ר׳ שמעון לביא, כתם פז, ח"א, יז טור א: שלוש אותיות ל־ו־ד. ראו יהודה ליבס, "'תרין אורזילין דאיילתא': דרשתו הסודית של האר"י לפני מיתתו", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל י (תשנ"ב), עמ׳ 151–152 והערה 361; הנ"ל, "אידרא ומערה", עמ׳ 12–13; רונית מרוז, הביוגרפיה הרוחנית של רבי שמעון בר יוחאי, ירושלים תשע"ח, עמ׳ 322–323. ↩
  5. [5]ליבס, "אידרא ומערה", עמ׳ 7–12, סבור שסיפור כניסתם של ר׳ שמעון ובנו למערה הוא מאוחר לגוף הזוהר, והדבר מתיישב גם עם העברת המערה ללוד, שיש לה מקום של כבוד בסיפורים הזוהריים המוקדמים יותר. ↩
  6. [6]ליבס, "תרין אורזילין", עמ׳ 151–152; הנ"ל, "אידרא ומערה", עמ׳ 10. ↩
  7. [7]ליבס כבר העיר על כך שמקפוטקיא הולכים תמיד ללוד: "אידרא ומערה" (ראו הערה 3), עמ׳ 11. על קבוצת "סיפורי קפוטקיא" עמדה בהרחבה רונית מרוז, "רקימתו של מיתוס", עמ׳ 187–193. ↩
  8. [8]מרוז, "רקימתו של מיתוס", הערה 80, אמנם סבורה שהיחס השלילי לקפוטקיא בסיפור זה מושפע ממדרש הנעלם, ושהסיפור שונה בתבניתו מסיפורי קפוטקיא שבגוף הזוהר, אך ניכר שסיפורים אלו מבססים את מעמדה של קפוטקיא כמקום שיש לצאת ממנו, כבר בשכבות המוקדמות של סיפורי הזוהר. ↩
  9. [9]משנה כתובות יג, יא. בספריא ↩
  10. [10]גרשם שלום, "שאלות בביקורת הזוהר מתוך ידיעותיו על ארץ ישראל", ציון (מאסף) א (תרפ"ו), עמ׳ 40–46. שלום לומד זאת מן הסיפורים עצמם. ילד מלוד מתלווה לרבי חזקיה היוצא מקפוטקיא. רבי יהודה רוכב ורבי חזקיה הולך לצדו ברגל. ראו גם תשבי, משנת הזוהר, א, עמ׳ 75–76. ↩
  11. [11]ירושלמי שביעית ט, א; בבלי שבת לג ע"ב – לד ע"א. בזוהר ראו את שני הסיפורים המתארים את רבי שמעון מטהר את טבריה: זוהר ב, לז ע"א; זוהר ג, עב ע"ב. בסיפור נוסף רבי יצחק ורבי יוסי עוסקים בתורה בטבריה, ורבי שמעון עובר לידם כמי שמצוי במקום (זוהר ב, ע ע"א). ↩
  12. [12]מרוז, "רקימתו של מיתוס", עמ׳ 188 הערה 81, מעירה שהסיפורים הממקמים את רבי שמעון בטבריה רבים מאלה הממקמים אותו בלוד. לדבריה "סיפורי טבריה" גם מגוונים הרבה יותר מ"סיפורי קפוטקיא", ונובעים כנראה מכמה מסורות נבדלות. ↩
  13. [13]מרוז, "רקימתו של מיתוס", עמ׳ 189 הערה 83. ↩
  14. [14]ראו הדיון בדמותו בעמוד השואלים והמשיבים. ↩