ויבן נח מזבח ליי ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח. ויבן נח מזבח, דא איהו מזבח דאקריב ביה אדם קדמאה. נח אמאי קריב עולה. דהא עולה לא סלקא אלא בגין הרהורא דלבא (דרעותא) ונח במה חב. אלא נח הרהר ואמר הא קודשא בריך הוא גזר דינא על עלמא דיתחרב, דילמא בגין דשזיב לי כל זכותא פקע לי ולא ישתאר לי זכו בעלמא. מיד ויבן נח מזבח ליי.

ההוא מזבח דאקריב ביה אדם הראשון הוה. אי הכי אמאי ויבן. אלא בגין דחייבי עלמא גרמו דלא קיימא בדוכתיה. כיון דאתא נח כתיב ביה ויבן. ויעל עולות עלת כתיב חדא (הוא). כתיב, (ויקרא א׳:י״ג) עולה הוא אשה ריח ניחח ליי (לעולם עולה סלקא דכר. אי) עולה סלקא דכר ולא סלקא נוקבא דכתיב זכר תמים יקריבנו. אמאי כתיב אשה דהא אש בעי לאשתכחא תמן.

אלא אף על גב דעולה אתקריב דכר. ולאתריה אתקריב. נוקבא לא בעיא לאתפרשא מניה, אלא בה אתקריב בגין לחברא דא בדא. דסלקא נוקבא לגבי דכורא לאתחברא כחדא. ואף על גב דאשה לשום אישים.

נח אצטריך ליה למקרב עולה. דאיהו באתר דדכורא. עבד ליה קודשא בריך הוא לאתחברא ולאעלאה בתיבה. ועל דא אקריב עולה. עולה הוא אשה. אש ה' דאתחבר (בה) שמאלא בנוקבא. דהא (כל) נוקבא מסטרא דשמאלא קא אתיא ודכורא מסטרא דימינא באתדבקותא דא בדא. ובגין כך אקרי נוקבא אשה. אשה קטירו דרחימו דאחיד בה שמאלא לסלקא לה לעילא ולאתקשרא כחדא. ובגין כך (ד''א כתיב) עולה הוא אשה. קשירו דדכר ונוקבא דא בדא:

וירח יי את ריח הניחח. וכתיב אשה ריח ניחוח. אשה הכי שמענא תננא ואשא מחברין כחדא. דהא לית תננא בלא אשא כמה דכתיב (שמות י״ט:י״ז-י״ח) והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יי באש.

תא חזי (נשא קלז, קלח) אש נפיק מלגיו ואיהו דק. ואחיד במלה אחרא לבר דלאו איהו דק הכי ואתאחדן דא בדא וכדין תננא סלקא. מאי טעמא בגין דאתאחיד אשא במלה דרגיש. וסימניך חוטמא דנפיק ביה תננא מגו אשא.

ועל דא כתיב (דברים ל״ג:י׳) ישימו קטורה באפך. בגין דאהדר אשא לאתריה. וחוטמא (אתרגיש) אתכניש בההוא ריחא לגו לגו עד דאתאחיד כלא ותב לאתריה. ואתקריב כלא לגו מחשבה ואתעביד רעותא חדא. וכדין ריח ניחח. דנח רוגזא ואתעביד נייחא.

דהא תננא אתכניש ועייל וקמיט באשא ואשא אחיד בתננא ועיילי תרווייהו לגו לגו עד דנח רוגזא. וכד אתאחיד (אחיד) כלא דא בדא ונח רוגזא, כדין הוא נייחא, וקשירו חד ואתקרי נייחא. נייחא דרוחא חדוותא דכלא כחדא. נהירו דבוצינין נהירו דאנפין. ובגין כך כתיב, וירח יי את ריח הניחח. כמאן דארח וכניש כלא לגו אתריה.

(שיר השירים א׳:ב׳) ישקני מנשיקות פיהו, דא הוא תאובתא עלאה דיפוק (דנפקא) רעותא מפומא לנשקא ולא נפיק מחוטמא כד אשא נפקא, דהא כד אתחבר פומא לנשקא נפיק אשא ברעותא בנהירו דאנפין בחדוה דכלא באתדבקותא דנייחא.

ובגין כך כי טובים דודיך מיין. מההוא יין (יין) דמחדי ונהיר אנפין וחייכין עיינין ועביד רעותא. ולאו מיין דמשכר (דשכיר) ועביד רוגזא ואחשיך אנפין ולהטאן עיינין יין דרוגזא. ועל דא בגין דחמר דא טב, נהיר אנפין וחדי עיינין ועביד תיאובתא דרחימו, מקריבין ליה כל יומא על גבי מדבחא שעורא דמאן דשתי ליה חדי ליה ועביד ליה נייחא דכתיב (במדבר כח) ונסכו יין רביעית ההין. ובגין כך כי טובים דודיך מיין. מההוא יין דאתער רחימותא ותיאובתא.

וכלא כמה דלתתא אתער רחימותא דלעילא. תרין שרגין כד אתדעך נהורא דלעילא בתננא דסליק מההוא דלתתא אתדליק ההוא דלעילא.

כל זמנא דאשא דלעילא אוסיף לתקפא, תננא דאיהו דינא דלתתא אתקיף רוגזא ושצי כלא. בגין דכד נפיק אשא לית ליה פסק (קמיה) עד דישתלים דינא. וכד דינא דלתתא לא אוסיף לאתתקפא בדינא דלעילא עביד דינא ופסיק ולא ישתלם דינא לשיצאה. ובגין כך כתיב לא אוסיף למיהב תוספת לאתתקפא דינא דלתתא.

שמענא בגין דכתיב ארורה האדמה בעבורך. דהא בההיא שעתא דאתלטיא ארעא בחובא דאדם. אתייהיב רשו לשלטאה עלה ההוא חויא בישא דאיהו מחבלא דעלמא ושצי בני עלמא. מההוא יומא דקריב נח קרבנא, וארח ליה קודשא בריך הוא, אתייהיב רשו לארעא לנפקא מתחות ההוא נחש ונפקא ממסאבא. ועל דא מקריבין ישראל קרבנא לקודשא בריך הוא בגין לאנהרא אפי ארעא.

(שיר השירים א') לריח שמניך טובים. לריח מאן, אלא אית ריח ואית ריח. ריח הקרבן וריח הקטורת. ריח הקרבן מקריב ומייחד כל אינון שבטיא דהיכלא דבית דוד וריח הקטורת מקריב ומייחד ואנהיר אינון בוצינין עלאין נהיר (נהרי) אפרסמונא דכיא

ועל דא תרין מדבחין הוו, מזבח הקטורת ומזבח העולה מזבח הקטורת איהו פנימאה מזבח העולה איהו לבר. ריח מזבח העולה מתקין לאנהרא בוצינין תתאין, ריח מזבח הקטורת מתקין לאנהרא בוצינין עלאין. ועל דא לריח שמניך טובים לריח דההוא קטורת שמניך טובים.

בא וראה שתי מזבחות הן מזבח פנימי לעילא מזבח חיצון לתתא. מזבח הפנימי הוא שלם וזהו דכתיב המזבחה בתוספת ה''א וכך הוא בכל מקום. ומזבח החיצון הוא חסר ה''א כמו נערה נער חסר ה' אשתכח דמאתערותא דמזבח הפנימי (ס''א החיצון) של מטה אתער מזבח הפנימי של מעלה ובמה אתער בריח (ס''א דמאתערותא דמזבח החיצון של מטה אתער מזבח החיצון של מעלה ובמה אתער בריח הקרבנות. ובריח הקטורת של מזבח הפנימי של מטה אתער מזבח הפנימי של מעלה, ובמה אתער בריח הקטורת. ועל דא) הקטורת. הקטורת של מעלה ואתער ריח הקרבן של מטה ועל דא (שיר השירים א') לריח שמניך טובים אינון בוצינין נהרין ונציצין. כתיב הכא טובים וכתיב התם (בראשית א') וירא אלהים את האור כי טוב: (עד כאן מההשמטות)

זמין קודשא בריך הוא לאעברא רוח מסאבא מן עלמא כמה (ד''א ל''ג דאתמר) דכתיב, (זכריה י״ג:ב׳) ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ. וכתיב, (ישעיהו כ״ה:ח׳) בלע המות לנצח ומחה יי אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי יי דבר.

וזמין קודשא בריך הוא לאנהרא לסיהרא ולאפקא לה מחשוכא בגין ההוא חויא בישא. כמה דכתיב, (ישעיהו ל׳:כ״ו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. מאי אור, ההוא אור דגניז ליה קודשא בריך הוא בעובדא דבראשית.