תאנא (משלי ל׳:ד׳) מי עלה שמים וירד,

אמר רבי יוסי:

אמר רבי ייסא: אתחזון מלוי דרבי יוסי, דלא מתקיימאן.

כד מטו מלין אלין לגביה דרבי שמעון, אנח ידוי ברישיה דרבי יוסי וברכיה, ואמר: שפיר קא אמרת, והכי הוא.

אמר ליה: מנא לך.

אמר: הכי אוליפנא מאבא, דהוה אמר משמיה דרב המנונא סבא.

יומא חד הוה יתיב רבי שמעון בתרעא דצפורי,

אמר ליה רבי ייסא: האי דאמר רבי יוסי, מי עלה שמים וירד וגו', זמנא חדא אמר, דא משה. לבתר אמר, דא קודשא בריך הוא. לבתר אמר, אלין ד' קטירין אש רוח מים ועפר. וחמינא ליה למר דברכיה.

אמר ליה: ודאי שפיר קא אמר, והכי הוא, וכלא חד מלה, וכלהו מלי אתקיימו בקודשא בריך הוא, וכלהו בחד מתקלא סלקא.

אתרגיש רבי ייסא במלוי דרבי שמעון, ואמר: ודאי האי הכי הוא, והכי אוליפנא מקמיה דמר זמנא אחרא. (אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם. דכתיב, (תהילים פ״ט:ג׳) כי אמרתי עולם חסד יבנה. אבל) וכלא שפיר. אבל סופא דקרא מאי קא מיירי דכתיב, (משלי ל׳:ד׳) מה שמו ומה שם בנו כי תדע. מה שמו תינח, מה שם בנו מהו.

אמר ליה: רזא דמלה הא אוליפנא לרבי אלעזר ברי.

אמר ליה: לימא לי מר, דהא בחלמי שאילנא קמיה דמר האי מלה, ואמר לי, ואנשינא לה.

אמר ליה: אי אימא תדכר.

אמר ליה: ודאי. דהא מה דאוליפנא קמי דמר יומא דא אדכרנא.

אמר ליה: רזא דמלה, היינו דכתיב, (שמות ד׳:כ״ב) בני בכורי ישראל וכתיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר. וברזא עלאה, והאי אקרי בנו.

אמר: ינוח דעתיה דמר, דהא רזא דא ידענא.

אדהכי, לא אדכר רבי ייסא,

חלש דעתיה,

אזל לביתיה, אדמוך,

אחזיאו ליה בחלמא חד ספרא דאגדתא דהוה כתיב ביה חכמה ותפארת במקדשו.

אתער, אזל לגביה דרבי שמעון,

נשק ידוי,

אמר: הכי חמינא בחלמא. זמנא אחרא חמינא בחלמא, חד ספרא דאגדתא דאחזיו קמאי, והוה כתיב ביה, חכמה ותפארת במקדשו, חכמה לעילא, תפארת לתתא. במקדשו לגבייהו. והכי חמינא בחלמא זמנא חדא. והכי אשכחנא בפומאי.

אמר ליה רבי שמעון: עד כען רביא אנת, למיעל בין מחצדי חקלא, והא כלא אחזיאו לך. ודא הוא דכתיב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. חכמה שמו, תפארת בנו.