האי דכתיב, (בראשית ה) זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו. והא אתמר, דאחמי קודשא בריך הוא לאדם הראשון, כל אינון דרין דהוו זמינין למיתי לעלמא, וכל אינון פרנסין, וכל אינון חכימין, דהוו זמינין בכל דרא ודרא.

ורזא אוליפנא, זה ספר. אית ספר ואית ספר. ספר לעילא, ספר לתתא. ספר לתתא אקרי ספר הזכרון, ספר דההוא זכרון, ודא חד צדיק, ואקרי זה. ובגין דלא לאפרשא לון, דאינון תדיר כחדא ביחודא חדא, כתיב, זה ספר תרין דרגין דאינון חד, כללא דכר ונוקבא.

ודא איהו כללא חדא, דכל אינון נשמתין ורוחין דפרחין בבני נשא, כללא דכל תולדות, אינון ברזא תולדות אדם ודאי. דהא מההוא צדיק דקאמר, פרחין אינון נשמתין בתיאובתא חדא, ודא איהו שקיו דגנתא דאשקי ההוא נהר דנפיק מעדן, דכתיב, (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ודא איהו רזא דאדם, דכתיב תולדות אדם.

לבתר ביום ברוא אלהים אדם, דא אדם דלתתא, דהא תרין אדם כתיבי בהאי קרא, חד רזא דלעילא, וחד רזא דלתתא, אדם דאיהו רזא דלעילא, איהו בגניזו, דגניז קרא, בדכר ונוקבא ברזא חדא, דכתיב זה ספר, דא כללא דכר ונוקבא כחדא. כיון דעבדו תולדות כחדא, קרא לון אדם, דכתיב תולדות אדם.

לבתר דאתגלייא מלתא, מגו סתימו עלאה קדמאה דקרא, ברא אדם לתתא, דכתיב ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו. בדמות (ס''א דא איהו) דאדם איהו כהאי חיזו דאתחזי דיוקנין ביה, ואינון דיוקנין לא קיימין בההוא חיזו בדיוקנא בקיומא, אלא מתעברן מיניה, אוף הכי בדמות אלהים.

דבר אחר, בדמות אלהים, דיוקנא דשייפין דכר ונוקבא, ברזא (תהלים קלט) דאחור וקדם. אחור: ברזא דשמור. וקדם: ברזא דזכור. ובאלין תליין כל פקודי אורייתא, שית מאה ותליסר פקודי אורייתא, כללא דכלא. ותנינן, אחור לעובדא דבראשית, וקדם לעובדא דמרכבה. וכלא דא בדא תליא. בדמות אלהים, בההוא דיוקנא ממש, והא אוקים ליה מר.

תו, זה ספר תולדות אדם: לדיוקנין, ברזי דדיוקנין דבר נש, לאשתמודעא באינון תולדות דבר נש, דיוקנא דרזין דבר נש, בשערא, במצחא, בעיינין, באנפין. בשפוון, ובשרטוטי ידין, ובאודנין. באלין שבע בני נשא אשתמודען.

בשערא. האי מאן דשעריה קמיט, וסליק לעילא על רישיה, מאריה דרגיזו. לביה קמיט כטופסא, לאו כשראן עובדוי. בשותפו אתרחק מניה.

שערא שעיע יתיר, ותלי לתתא, טב איהו לשותפו. ורווחא אשתכח ביה. ואיהו בלחודוי לאו הכי. מארי דרזין איהו באינון רזין עלאין. ברזין זעירין לא קיימא בהו. עובדוי כשראן ולא כשראן.

ואי תלי לתתא, ולא שעיע, לביה לא דחיל, מאריה דזדונא איהו. כסיף בעובדין דכשרן, ויאן קמיה, ולא עביד. וכד איהו סיב, אהדר למהוי דחיל ויאן עובדוי. והני מילי, במילי דעלמא. אבל במילי דשמיא, יצלח מאן דיקרב ביה. לא יתגלון ליה רזין עלאין, אבל רזין זעירין טב איהו לנטרא לון, ממלה זעירא עביד רב, ומלוי אשתמעו. ורזא דא זי''ן, באינון אתוון דשיעורא דמר.

שערא אוכמא יתיר צהיב, אצלח בכל עובדוי במלי דעלמא, ובסחורא, ובדדמי לון. ותרן איהו דא אצלח לחודוי. מאן דמתחבר בהדיה, לא אצלח ליומין סגיאין, אלא אצלח מיד, וההיא אצלחותא פרחא מניה. ורזא דא דאיהו בכללא דאת ז'.

שערא אוכמא דלא צהיב, לזמנין אצלח, לזמנין לא אצלח. דא איהו לשותפו ולאשתדלא בהדיה, טב לזמן קריב, ולא לזמן רחיק, דהא לזמן רחיק יחשוב מחשבין. ובגין דלא יתפרשון מניה, הוי טב לזמן קריב. דא יצלח באורייתא. אי ישתדל אבתרהא. ויצלחון ביה אחרנין. לית ליה רזא, לזמן רחיק. דחיק לבא איהו. יחמי בשנאוי. לא יכלין ליה שנאוי, ואיהו דחיק לבא, ואיהו ברזא דאת י', דלא קיימא בכללא דאת ז', אלא י' בלחודוי, ברזא דאתוון דקיקין.

שערא דמריט, יצלח בעובדוי, ורמאה איהו כפין בביתיה. אתחזי דחיל חטאה לבר, לאו הכי לגו. דא עד לא סיב. אי שעריה מריט, לבתר דסיב, אתהפך מכמה דהוה בקדמיתא, הן לטב הן לביש.

והני מילי שערא דמריט בין עינוי, על גבי מוחא, באתר דאנח תפלין. ואי באתר אחרא דרישא, לאו הכי. ולאו איהו רמאה, אלא מאריה דלישנא בישא. בלחישו, בלא ארמות קלא. לזמנין דחיל חטאה איהו, לזמנין לא. ודא איהו ברזא דאת ז', כד כליל את י'.

עד הכא, רזין דשערא למרי מדין, דידעי ארחי ורזי דאורייתא, לאשתמודעא טמירו דבני נשא, דאינון בצלם אלהים סתום שמא, דאתפרש לכמה ארחין.

ברזא דמצחא, באת נ', דאיהו שלימו דאת זי''ן, לזמנין אתכלילת ברזא דאת ז', ולזמנין איהו בלחודהא. מצחא דאיהו דקיק וחד, בלא עגולא דא הוא בר נש דלא מתיישבא בדעתיה, חשיב דאיהו חכים, ולא ידע. אתבהיל ברוחיה. חייך (ס''א נשיך) בלישניה כחויא.

קמיטין דמצחיה רברבן, ולאו אינון בזווגא. בשעתא דמליל אתעבידו אינון קמיטין במצחיה, ולאו בזווגא. רשימין אחרנין די במצחיה כלהו בזווגא. דא, בעי דלא לאזדווגא ליה, אלא זמנא זעירא, ולא זמנא סגי. כל מה דעבד וחשב, איהו לתועלתיה, ולא חייש לתועלתא דאחרנין. לאו איהו מארי דרזין כלל. דא איהו, (משלי י״א:י״ג) הולך רכיל מגלה סוד, ולא חשיב מלוי כלל. דא איהו ברזא דאת נ' דכלילא באת ז', ולא אקרי נאמן רוח בקיומא.

מצחא דקיק בעגולא, דא איהו בר נש חכימא, במה דאסתכל. לזמנין אתבהיל ברוחיה. רחימו דיליה בחדוה. רחמן איהו על כלא, אסתכל במלין סגיאין. אי ישתדל באורייתא להוי חכים יתיר.

תלת קמיטין עלאין רברבין במצחיה בשעתא דאיהו מליל. תלת קמיטין קריב לעינא חד. ותלת קמיטין על עינא אחרא. בכי בשעתא דארגיז. דא איהו טב יתיר מכמה דאתחזי. ארמי בתר כתפוי כל מלין דעלמא, בין בעובדוי, בין במלין אחרנין, ולא חייש. אצלח באורייתא. כל בר נש דישתדל בהדיה יתיר ממלין אחרנין דעלמא, לזמנין אתדבק רעותיה בקדשא בריך הוא, ולזמנין לא. בדינא לא אצלח. אתרחק איהו מן דינא. ורזא דא את נ' בלחודוי, דלא אתכלילת באת ז'. ובגין דלא אתכלילת באת ז', אתרחק מן דינא, ולא קאים ביה, ורחימותא איהו סטרא דיליה.

מצחא דאיהו בלא עגולא, ואיהו רברבא. האי איהו בר נש דכל זמנין כד קאים, וכד אזיל, כפיף רישיה. האי אתפליג לתרין לסטרין, ואינון סטרי שגעונא. סטרא חדא איהו שגעונא דאתחזי, ובני נשא אחרנין ידעין שגעונא, דאשתמודעא קמי כלא. ואיהו טפשא.

במצחיה אית ד' קמיטין רברבין, לזמנין בשעתא דמליל קמיט לון במצחיה, ולזמנין דאתפשט מצחיה במשכיה, ולא אתחזון. אינון קמיטין אתחזון, קמיטין אחרנין רברבין בסטרא דעינוי, חייך למגנא. פומיה רברבא. לאו איהו בר נש לתועלתא. סטרא אחרא איהו. שגעונא דאתכסי ביה, ובני נשא לא מסתכלן ביה. ואיהו אתחכם במה דאשתדל, ואפילו באורייתא, אבל לא לשמה, אלא בגין לאתגאה בפני עמא. וכלא בלחישו ובגאות לבא, לאחזאה דאיהו זכאה ולאו הכי. כל מלוי לאו אינון לשמא דקודשא בריך הוא, אלא בגין בני נשא. וחשיב מחשבין, ואנהיג גרמיה. כמנהגא דלבר, דיסתכלון ביה. האי איהו ברזא דאת נ', די בכללא דאת ז'.

מצחא דאיהו בעגולא רברבא, פקיחא איהו, דברנו (ס''א דכרנו) דכלא ביה. ידע בכל מה דאשתדל, אפילו בלא אומנא דיוליף ליה. אצלח בכל מה דאשתדל. ובממונא, לזמנין אצלח, לזמנין לא. ממלה זעירא אסתכל במלין סגיאין. נבון אקרי. לא חייש למלין דעלמא, ואפילו דינדע דיתכסיף בהו לא חייש לון, ולא שוי על לביה. רכיך לבא איהו.

תרין קמיטין עלאין רברבין במצחיה. חד קמיטא על עינא חד, וחד קמיטא על עינא אחרא. ואשתכחו תלת קמיטין רברבין במצחיה, באלין דעיינין, בר קמיטא תתאה, דאיהו אתפלג על עיינין. דא חשיב מחשבין לגו ולא לבר. בגין דלא חשיב לבני נשא בעובדוי, ודחיל איהו לפום שעתא, ולא יתיר. לפיוסא, אתפייסא בעובדוי דלבר מקמי בר נש, לאו אינון, אלא לזמנין כרביא, ולזמנין בחכמה. דא איהו ברזא דאת נ', דאיהו בלחודוי, דלא אתכליל באת ז'. וחלשא איהו, דלא אתכליל באלין אתוון קדמאי, אלא אסתמיך לאת ס' לאתכללא ביה. ולא באתוון קדמאי. עד הכא רזין דחכמתא דמצחא.

ברזא דעיינין, ברזא דאת ס', בההוא גוונא דסחרא לבר, וכמה דיתבא עינא, דיתבא על שלימו, דלא שקיע, האי לאו רמאה היא, ורחיק מרמאותא, דלא אית ביה כלל.

גווני דעיינין אינון ד'. חוורו לבר, דסחרא עינא, כגוונא דכל בר נש. לגו מניה אוכמא דסחרא, ואתכליל חוורו ואוכמו כחדא. לגו מניה ירוקא. ואתכליל באוכמא. לגו מניה ההוא בת עינא, נקודא אוכמא. דא איהו בר נש דחייך תדיר, וחדי בחדו. וחשיב מחשבין לטב, ולא אשתלימו אינון מחשבין, בגין דסליק לון מיד מרעותיה. אשתדל במילי דעלמא. וכד אשתדל במילי דשמיא, אצלח. האי אצטריך לאתתקפא ביה לאשתדלא באורייתא, דהא יצלח בה.

גביני עינוי רברבין, וכסיין לתתא. באינון גוונין דעינא אית רשימין סומקין דקיקין בארכא. אינון רשימין אקרון אתוון זעירין דעינא. בגין דאינון גוונין דעינא. אי נהרין בנהירו, ההוא נהירו סליק אתוון לאתחזאה, לאינון מארי דמדין. באינון רשימין אחרנין דקיקין, והאי איהו באת ס', וכלילא באת ה'.

עיינין ירוקין דסחרין (נ''א דמסחרא) בחוורו, ומתערבין אינון ירוקין, בההוא חוורו. רחמנא איהו, ואיהו חשיב תדיר לתועלתיה, ולא חשיב לנזקא דאחרנין כלום.

גוונא אוכמא לא אתחזי ביה. חמיד איהו ולא מסטרא בישא. ואי סלקא בידיה מסטרא בישא, לא יתוב מניה. מהימנא איהו במה דאשתמודעא. ובמה דלא אשתמודעא לאו מהימנא איהו. מאריה דרזין איהו, במלה דאיהו רזא, עד דישמע לההוא רזא באתר אחרא. כיון דשמע ליה גלי כלא. ולאו עמיה רזא כלל, דכל מלוי לאו אינון בשלימו. גווני עינוי סחרן בחוורו ובירוקא. דא איהו ברזא דאת ה', ואתכליל באת ז', ובאת ס'.

עיינין צהיבין ירוקין, שגעונא אית ביה. ובגין שגעוניה איהו פום ממלל רברבן, ועביד גרמיה כבר נש רב, ברברבנו. ומאן דאתתקף ביה, נצח ליה. לא אתחזי לרזין דאורייתא, דהא לא שכיך בלביה, באינון רזין. דעביד גרמיה רב בהו. דא איהו ברזא דאת ה', ואתכליל באת ז' בלחודוי, ואתרחק מאת ס'. ובגין דאיהו עבד גרמיה ברברבנו, אתרחק מניה מאת ס', ולא אתקריב בהדיה. דא כד איהו מליל, עביד קמיטין סגיאין במצחיה.

עיינין חוורן, דסחרן זעיר בירוקא, מאריה דרוגזא, ורחמנא איהו לרוב זמנין. וכד אתמלי רוגזא, לית ביה רחימו כלל, ואתהפך לאכזריות. לאו איהו מאריה דרזין, דא איהו ברזא דאת ה', דאתכליל באת ס'.

עיינין ירוקין וחוורן כחדא, וזעיר מגוון אוכם בהו, דא איהי מאריה דרזין, ואצלח בהו. ואי שארי באצלחותא אצלח וסליק. שנאוי לא יכלין ליה, ואיהו שליט עלייהו בשולטנו, ואתכפיין קמיה. דא איהו ברזא דאת כ', דאתכליל ברזא דאת ס'. ועל דא איהו שליט, אי שארי ביה. עד הכא רזין דעיינין לאינון מארי דחכמתא.

רזא דאנפין, לאינון מארי דחכמתא פנימאה. דיוקנין דאנפין, לאו אינון ברשימין דלבר, אלא בגו רשימא דרזין פנימאין. דדיוקנין דאנפין, מתהפכן מגו דיוקנין דרשימו דאנפין, סתימין ברוחא דשריא לגו. ומגו ההוא רוחא, אתחזי לבר דיוקנין דאנפין, דאשתמודען לגבי אינון חכימין.

דיוקנין דאנפין אשתמודען מגו רוחא. רוחא אית בבר נש, דרזין דאתוון חקיקין ביה. וכלהו אתוון סתימין גו ההוא רוחא, ולפום שעתא סלקין רשימין דאינון אתוון לגו אנפין. וכמה דאינון אתוון סלקין, הכי אתחזון אנפין, בדיוקנין רשימין לפום שעתא, בחיזו דלא קיימא. בר אינון מארי דחכמתא דאתקיימן בהו, ולא אתנשי מנייהו.

ההוא אתר דאקרי עלמא דאתי, (איהו רזא דאורייתא) ומתמן נפקא רזא דאורייתא, בכלהו אתוון דאינון כ''ב אתוון, כללא דכלא. וההוא נהרא דנפיק מעדן, נטיל כלא. וכד פרחן מניה אינון רוחין ונשמתין, כלהו מצטיירן בציורא דאינון אתוון, והכי נפקי כלהו. ובגין כך, רוחא דבר נש דמצטיירא בציורא דאתוון, עביד ציורא באנפין.

אי הכי ציורא דאימא, לא מצטיירא גו ההוא רוחא,

הכי שמענא מניה דמר, דציורא דאתוון מסטרא דלעילא, וציורא דאימא מצטיירא בההוא רוחא לתתא. ציורא דאתוון אתגניזו לגו, וציורא דאימא בליט לבר.

ציורא דאימא, פני אד''ם, פני ארי''ה, פני שו''ר, פני נש''ר. ורוחא עביד ציורא דכלהו לבר לפום שעתא, בגין דכל מה דאיהו מסטרא דרוחא בלטא לבר, ואתחזי ואתגניז. וכל הני דיוקנין, אתחזיין, מתציירן בציורא דאתוון אף על גב דאינון גניזין. אלין ארבע דיוקנין אתחזיין לפום שעתא, לאינון מארי דעיינין, דידעין ברזא דחכמתא לאסתכלא בהו.

ציורבי'א קדמא''ה, כד אזיל בר נש בארח קשוט, אינון דידעין ברזין דמריהון מסתכלן ביה, בגין דההוא רוחא דלגו, מתתקנא ביה, ובליט לבר, ציורא דכלא. וההוא ציורא איהו ציורא דאדם, ודא איהו ציורא שלים יתיר מכל ציורין. ודא איהו ציורא, דאעבר לפום שעתא, קמי עינייהו דחכימי לבא. האי כד מסתכלן באנפוי לבר, אינון אנפין דקיימן קמיה, עיינין דלבא רחים לון.

ארבע סימנין דאתוון אית בהו, שורייקא חד בליט בשכיבו, בסטרא דימינא, ושורייקא חד דכליל תרין אחרנין דאחידן ביה, בסטרא דשמאלא. ואלין ד' סימנים, אינון ד' אתוון, דאקרון עדות וסימנא דא ע'. ההוא שורייקא דסטר ימינא, דבליט בשכיבו. ד' ואינון תרין אתוון דמתחברן ביה (ס''א ו''ת אינון עדות') ו''ת אינון ההיא שורייקא דכליל תרין אחרנין, ודא איהו רזא דכתיב, (תהילים פ״א:ו׳) עדות ביהוסף שמו דכל מאן דחמא ליה הוה רחים ליה בלבוי, וברחימו אשתלים.

זרעא דדוד מתהפכן ביה חיזו דגוונין, ובגין כך טעה שמואל, דכתיב, (שמואל א ט״ז:ז׳) אל תבט אל מראהו, בגין דסטרא אחרא הוה ביה באליאב, דלא הוה הכי בדוד, דיוקנין דדוד טמירין אינון, דהא דיוקנין דסטרא אחרא, אתכליל גו דיוקנין, וההוא דיוקנא דסטר אחרא אתחזי ביה בקדמיתא, דאעבר על עיינין לפום שעתא, ובהיל לבא ודחיל, ולבתר (שמואל א ט״ז:י״ב) וטוב רואי ויי' עמו. ודא איהו עדות לגביה.

דיוקנא דא דאדם, כליל כל דיוקנין, וכלהו כלילן ביה, האי לא בהיל ברוחיה. בשעתא דרוגזיה איהו בנייחא, ומלוי בנייחא, ומיד אתפייס.

ב׳:ע״ד ב

זרעא דדוד דאתחזי ביה ההוא דיוקנא בקדמיתא, דאעבר לפום שעתא על עיינין, ברוגזיה בנייחא, מיד אתפייס. אבל נטיר דבבו כנחש לסופא. בגין דההוא סטרא גרמא ליה, דסחרא בכל סטרין. אבל מוחא דבגו קליפה ולבא מתישרא, ויציבא דא לאינון זכאין. אבל חייבין לא מתעברן מההוא דיוקנא קדמאה בישא, ואתחברן (ואסתאבן) ביה בכלא. '

ציורבי'א תניינ''א, אי ההוא בר נש לא אזיל כל כך בארחא בישא, ואסטי מההוא ארחא, ותב למאריה, לא דהוא רגילא בארחוי דמתקנן, אלא איהו דהוה באינון אורחי מתעדי, וסטי מנייהו ותב למאריה. האי איהו רוחא טבא שארי למשרי עלוי, ולאתתקפא על זוהמא קדמאה דהוה ביה, ובליט לבר, באסתכלותא, דעיינין לפום שעתא, כחד דיוקנא דאריה דאתגבר האי בשעתא דחמי ליה, ההוא חיזו גרים ליה לאעבר בלביה אריה דמתגברא לפום שעתא.

האי מסתכלן באנפוי לבתר, אינון אנפין דלבא לא רחים לון לפום שעתא, ומיד תב לביה ורחים ליה. כד מסתכלן ביה אכסיף, וחשיב דכלא ידעין ביה. אנפוי חפיין דמא לפום שעתא, מתהפכן לחוורא או לירוקא.

תלת שורייקן אית באנפוי. חד לימינא, דדא אתפשט באנפוי ואתאחיד ביה. חד דסלקא לחוטמיה לעילא, ותרין לשמאלא. וחד דאתפשט לתתא מאינון תרין, ואחיד בהאי ובהאי. ואלין אינון אתוון דמתחקקן באנפוי, ואינון בלטין דלא שכיבין. וכד מתיישבא וארגיל בארח קשוט, שכבין.

ורזא דאינון אתוון איהו קריב. דא הוה רחיק, והשתא אינון אתוון בלטין באנפוי, וסהדין ביה בבהילו. וסימנא דא ק' (ד''א ה') מסטר ימינא אתוון אחרנין מסטר

ב׳:ע״ה א

שמאלא, ואף על גב דשורייקי אחרנין אתחזון באנפוי, לא בלטין לבר כהני. בר בזמנא דהוה אזיל בעקימו.

האי איהו זרעא דדוד, אתהפך מחיזו דא. בקדמיתא אתחזי בדיוקנא דאדם, ולבתר קיימא בדיוקנא דאריה, ואתפרש בדיוקנא דסטרא אחרא, ובכלא, מתהפכא משאר בני נשא.

ציורבי'א תלי''תאה, אי ההוא בר נש אזיל בארחא דלא מתתקנא, וסטי אורחוי מארחי דאורייתא, ההוא רוחא קדישא אסתלק מניה, ורוחא אחרא אתחזי ביה, ודיוקנא אחרא, ובליט לבר, באסתכלותא דעיינין דחכימי לבא, לפום שעתא דיוקנא דשור. בשעתא דחמאן ליה, מעברן בלבייהו ההוא דיוקנא, ואסתכלן ביה.

ג' קורטמי סומקי באנפוי, בסטרא דימינא, ואינון שורייקי סומקין דקיקין. ותלת בשמאלא, ואלין אינון אתוון דבלטין ביה. חד איהו שורייקא דקיק בעגולא, ותרין דקיקין אחרנין עליה, וכלהו בעגולא. וכדין שקיעין עינוי.

ורזא דאינון אתוון. חד איהו כ', תרין אחרנין רבי'ת אינון. וכן לסטר שמאלא, וסימנא דא ההוא דכתיב, (ישעיהו ג׳:ט׳) הכרת פניהם ענתה בם ואלין אתוון בלטין באנפין, על כל שאר שורייקין. ואי תב משמאלא לימינא, אתכפיא ההוא רוחא ואתתקף רוחא דקדשא, ואלין שורייקין שכיבו, ואחרנין בלטין לבר, כמה דאתמר.

זרעא דדוד איהו בהפוכא, אתחזיא בדיוקנא דאריה בקדמיתא, ולבתר אתהדר בדיוקנא דשור. תרין שורייקין אוכמין באנפוי, חד מימינא, וחד משמאלא, ואלין אינון אתוון, חד אקרי ד', וחד אקרי ע', וכלא מתהפכא משאר בני נשא.

ציורבי'א רביע''אה, דא איהו ציורא דבר נש, דקיימא תדיר לאתתקנא על רזא דמלקדמין, האי איהו חיזו לחכימי לבא בדיוקנא דנשר. ההוא רוחא דיליה איהו רוחא חלשא. האי לא אחזי באנפין אתוון דבלטין לבר, דהא אתאבידו מניה, ואשתקעו בזמנא אחרא דמלקדמין, דאסתלקו מניה, ועל דא לא בלטין ביה.

ורזא דיליה, עינוי לא נהרין בנציצו, כד איהו בחדוה. ובזמנא דספר שער רישיה ודיקניה. בגין דרוחיה לא נהיר ליה באתוון, ואשתקע נציצו דיליה דהוה בקדמיתא. לא קיימא באסתכלותא דאנפין לאסתכלא. ורזא דהאי (קהלת ד׳:ב׳) ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה. זרעא דדוד, (תהילים כ״ה:י״ד) סוד יי' ליראיו ובריתו להודיעם.

ברוחא דבר נש, אצטיירו אתוון, כמה דאתמר, ואיהו בליט לון לבר, ואתמסר חכמתא דא לחכימי לבא למנדע ולאשתמודעא, רוחא קיימא ברזא (בראשית ה) דזה ספר, וכלא ברזא דא קיימא, בר חיזו דאנפין דאתדן בגוונא אחרא, כפום שולטנו

ב׳:ע״ה ב

דרוחא, או מאריה דרוחא. זכאין אינון חכימין דכלא אתמסר לון למנדע. עד הכא רזא דאנפין.

מכאן ולהלאה ברזא דשפוון, באת פ' דכליל ברזא דאת ס'. שפוון רברבן, דא איהו בר נש מליל בלישנא בישא, ולא אכסיף, ולא דחיל, מארי דמחלוקת, רכילא איהו בין האי להאי. (משלי ו׳:י״ט) ומשלח מדנים בין אחים. לאו איהו מאריה דרזין, וכד אשתדל באורייתא מכסה רזין, אבל מאריה דלישנא בישא, ולא שוי דחילו בלביה.

וסימנא דא, את פ' דכליל באת רבי ולא אתכליל באת ס'. האי איהו דאתחזי דאיהו זכאה, ולא דחיל חטאה איהו, ולא בעי לאשתדלא אבתריה, בגין דכל מלוי אינון בפומא ולא בגופא.

שפוון עתיקין בעתיקו, ולאו דקיקין. האי איהו בר נש מאריה דרוגזא יתיר. מאריה דזדונא. לא יכיל למסבל מלה. מארי דלישנא בישא בפרהסיא, בלא כסופא כלל. לזמנין אשתדל בליצנותא. האי איהו בר נש דבעי לאתרחקא מניה.

אתמלי דיקניה בשערא, ההוא, לישנא בישא, אורי עליה בפרהסיא, לית ליה כסופא. אשתדל במחלוקת. אצלח במלי דעלמא. חמי בשנאוי. דא איהו (משלי ו׳:י״ג) קורץ בעיניו, על דא אתמר (משלי כ״א:כ״ט) העז איש רשע בפניו. דא איהו ברזא דאת פ' בלחודוי. דלא אתכליל באת ס' כלל. ולזמנין אתחבר באת רבי בהאי את רבי אתכליל.

ברזא דאודנין, מאן דאודנוי רברבין, טפשא בליביה ושגעונא ברוחיה. מאן דאודנוי זעירין, וקיימין על קיומא. פקיחא דלבא באתערותא איהו. צבי לאשתדלא בכלא. ורזא דא את י' דאתכליל בכל שאר אתוון.

עד הכא, רזין דדיוקנין דבר נש. מכאן ולהלאה, רזין אחרנין באתוון דמר, דלא קיימין גו פרצופא, אלא למנדע רזין דהאי פסוקא, גו דרגין עלאין, בזמנין ותקיפין דהאי עלמא, ולא זכינן בהו.

כתיב (יחזקאל א׳:ח׳) וידי אדם מתחת כנפיהם, האי קרא אוקמוה חברייא, דאינון ידין לקבלא מאריהון דתיובתא דתבאן לגבי (נ''א לקבל) קודשא בריך הוא. אבל ידי אדם, אלין אינון דיוקנין ורזין עלאין, דשוי קודשא בריך הוא בבר נש, וסדר לון באצבען לבר ולגו. ובההוא כ''ף.

וקודשא בריך הוא כד ברא ליה לבר נש, סדר ביה, כל דיוקנין דרזין עלאין, דעלמא דלעילא, וכל דיוקנין דרזין תתאין, דעלמא דלתתא, וכלא מתחקקא בבר נש, דאיהו קאים בצלם אלהים, בגין דאקרי יציר כ''ף.

ורזא דכ''ף, דאת דא דאקרי כ''ף, דכתיב, (בראשית א׳:כ״ז) ויברא אלהים את האדם בצלמו, דא איהו רזא דאת כ''ף. את דא, אית ביה רזין עלאין, ודיוקנין עלאין. בהאי כ''ף תליין עשר אמירן מימינא ומשמאלא, חמש מימינא, וחמש משמאלא, ואינון חד ברזא חדא.

(תנינן כתיב (יחזקאל כ״א:כ״ב) וגם אני אכה כפי אל כפי, דלהוו דא עם דא בפלוגתא ויסתלקו ברכאן מעלמא, הואיל וגאותא דישראל אתיהיבת לעמין. כד מתחברן כחדא, כתיב, (במדבר ז׳:י״ד) כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת רמז לחבורא חדא.) וכד הוו בחבורא חדא, כתיב, ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'. ויברא אלהים (את האדם) דא סליקו דמחשבה ברזא פנימאה. את האדם: רזא דכר ונוקבא כחדא, בצלם אלהים רזא דכף (אחרא).

כד אתברי אדם, מה כתיב, ביה, (איוב י׳:י״א) עור (בראשית כ' ע''ב) ובשר תלבישני וגו'. אי הכי האדם מהו. אי תימא, דאינו אלא עור ובשר ועצמות וגידים, לאו הכי, דהא ודאי האדם לאו איהו אלא נשמתא. ואלין דקאמר עור ובשר עצמות וגידים, כלהו לא הוו אלא מלבושא בלחודוי, מאנין אינון דבר נש, ולאו אינון אדם. וכד האי אדם אסתלק, אתפשט מאנון מאנין דקא לביש.

עור דאתלבש ביה בר נש. וכל אינון עצמות וגידים, כלהו ברזא דחכמתא עלאה כגוונא דלעילא. עור כגוונא דלעילא, כמה דאוליף מר, באינון יריעות, דכתיב, (תהילים ק״ד:ב׳) נוטה שמים כיריעה. (שמות כ״ה:ה׳) עורות אלים מאדמים ועורות תחשים. אינון מלבושין דלעילא, דמסככי למלבושא, אתפשטותא דשמים, דאיהו מלבושא דלבר. יריעות אינון מלבושא דלגו, ואיהו קרומא דסכיך על בשרא.

עצמות וגידים, אינון רתיכין, וכל אינון חיילין, דקיימין לגו. וכלהו מלבושין לפנימאה, רזא דאדם עילאה, דאיהו פנימאה.

אוף הכי רזא לתתא, אדם איהו פנימאה לגו. מלבושין דיליה כגוונא דלעילא. עצמות וגידין, כגוונא דקאמרן באינון רתיכין ומשיריין. בשר איהו סכיך על אינון משיריין ורתיכין, וקיימא לבר, ודא (ויקרא ק''ע ע''א) רזא דאתמשכא לסטרא אחרא. עור דסכיך על כלא, דא איהו כגוונא דאינון רקיעין, דסכיכו על כלא. וכלהו מלבושין לאתלבשא בהו. פנימאה דלגו רזא דאדם. וכלא רזא, לתתא כגוונא דלעילא. ועל דא ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים, (תרי אלהים הכא חד כלפי דכר וחד כלפי נוקבא) ורזא דאדם לתתא כלא איהו ברזא דלעילא.

בהאי רקיעא דלעילא, דמסכך על כלא, אתרשימו ביה רשימין, לאתחזאה ולמנדע באינון רשימין, דאתקביעו ביה מלין ורזין סתימין. ואינון רשימין דככביא ומזלי, דאתרשימו ואתקביעו בהאי רקיעא, דסכיך לבר. אוף הכי עור, דאיהו סכוכא לבר בבר נש, דאיהו רקיעא דסכיך על כלא, אית ביה רשימין ושרטוטין, ואינון ככביא ומזלי דהאי עור. לאתחזאה בהו, ולמנדע בהו, מלין ורזין סתימין, בככביא ומזליא, לעיינא בהו חכימי לבא, ולאסתכלא בהו למנדע אסתכלותא באנפין, ברזין דקאמרן, ורזא דא, (ישעיהו מ״ז:י״ג) הוברי שמים החוזים בככבים.

ודא איהו, כד אינון נהירין וקיימין, בלא רוגזא. בזמנא דרוגזא שלטא עליה דבר נש, דינא אחרא אתמסר למנדע ביה. במה דלא אתייהיב לשלטאה, למנדע בזמנא דעינא (נ''א דדינא) שלטא ברקיעא.

אבל אסתכלותא דאנפין על ארח קשוט, בשעתא דאנפין נהירין, וקיימא בר נש על קיומא, ואינון רשימין אתחזון בארח קשוט, דכדין בההוא אסתכלותא יכיל לאתדנא על בורייה יתיר, ואף על גב דבכלא כל אינון חכימין יכלין לאסתכלא.

שרטוטי ידין ושרטוטי אצבען, לגו, כלהו קיימין ברזין אחרנין, למנדע במלין סתימין. ואלין אינון ככביא, דנהירין לאסתכלא גו מזלי, בטסירין עלאין.

אצבען קיימי ברזין עלאין. טופרי אצבעאן, דקיימין דחפין, לבר, הוא אוקמוה באינון רזין, דהוו (בראשית כ''א ע''א) פנים דלבר, ובהו אית רזין, לאינון חרשין, דמסתכלי בטופרי, בנהירו דמלה אחרא, דשלטא בהו, ואינון חרשין קא מסאבי לההוא אתר.

בטופרין אית זמנין, דנהרין בהו ככבין חוורין דקיקין, ואלין אינון כתולדה דטלופחין, ואינון שקיעין כהאי מסמרא על לוחא. ולאו אינון כאינון חוורן אחרנין דלא שקיעין, אלא דקיימין לעילא. בהני דלא שקיעין, לית בהו ממשא. אבל הני דשקיעין חוורין כתולדה דטלופחין אית בהו ממשא, ואית סימנא טבא ליה לבר נש בחדו (נ''א בהו') ויצלח בההוא זמנא. או גזרה אתגזר עליה ואשתזיב מינה.

שרטוטי ידין ברזין עלאין, (שרטוטין) באצבען לגו. בידין שרטוטין רברבין, שרטוטין זעירין דקיקין עלאין בימינא. באינון אצבען דבהו שרטוטין זעירין. באצבעא זעירא דימינא, אית רשימין דקיקין. אצבעא דא, קיימא תדיר על עובדין דבסטר אחרא.

בהאי אצבעא קיימין שרטוטין, אינון דאצבעא אתכפיל בהו. הני לאו אינון לאסתכלא, אלא אי אתוספן ביה. אי אתוספן תרין אוחרנין, על ההוא שרטוטא דאתכפל בהו. ארחא לא אזדמן ליה. ואי יעבד לא יצלח.

בר אי קיימן בארכא, בין רשימא לרשימא, בזמנא דיתמשך משכא לאחורא, ואשתארו אינון רשימין דאשתמודען. האי יצלח בארחא. וסימן דא, תלת תלת בפותיא. וארבע בארכא. ורזא דא ז' מאתוון זעירין.

רשימא חד בארכא, ותרין תרין בפותיא. מארחא, ישמע מלין בזמן קריב, ולית ליה בהו תועלתא. ארבע רשימין בארכא, וד' רשימין בפותיא, ארחא אזדמן ליה בטרח סגי, ולסופא לתועלתיה. ורזא דא ז' מאתוון אמצעיין, דבין זעירין ורברבין.

חמש זעירין רשימין בפותיא לתתא, וארבע בפותיא לעילא, וארבע בארכא. נייחא ליה בביתיה, ועצלא איהו. וארחא הות מתתקנא קמיה, ולא בעי למעבד. ואי יעבד, יצלח בההוא ארחא, אבל לא עביד ליה, ועצלא הוי ורזא דא ז' דאיהי פשוטה.

באצבעא דאמצעיתא, האי אצבעא קיימא, למעבד עובדא ההוא דחשיב. אי שרטוטא חדא קיימא בארכא, בין שרטוטי דפותיא, האי חשב מחשבין, ואסתלקן מניה, ודחיל ולא עביד, וההיא מחשבה לא אתעביד כלל.

אי תרין שרטוטין בארכא, דקיימין כד אתפשט משכא לאחורא. האי לאו ביה מחשבין, וחשיב מחשבין לפום שעתא, ואתעביד, ולא מחשבה דהרהר ביה כלל, אלא מחשבה דאיהו בבהילו וזעירא, אבל הרהורא ומחשבה לא.

ואי תלת רשימין בארכא. ובפותיא תרין או תלת, כד אתפשט משכא לאחורא. האי איהו בר נש דאיהו פקיחא, וחשיב מחשבין, וכל אינון מחשבין דאינון לסטר קודשא בריך הוא אתקיימן בידיה, ומחשבין אחרנין לאו הכי.

אי ארבע או חמשה בארכא, באתפשטו דמשכא כדקאמרן, (דא איהו) כד שראן על פותיא, בתלת, או בארבע, או מתרין ולהלאה. דא בר נש דמחשבוי לאבאשא, ואשתבח בהו. ודיקנה וגביני עינוי סומקין, מחשב לביש ואשתבח בהו. קצרא דיומין איהו. פקיחא איהו. ואכנע תדיר למכילן דביש. אצלח. ולסופא דיומין זעירין אסתלק מעלמא.

אסוותא להאי תיובתא. כדין אשתכחו תלת רשימין, או ארבע, ושריין על תרין. תלת רשימין או ד' בארכא ושריין על תרין בפותיא. דהא כפום מנהגא דבר נש, הכי מתחלפי שרטוטין, מזמן לזמן. ורזא דא (ישעיהו מ׳:כ״ו) המוציא במספר צבאם וגו', מרב אונים ואמיץ כח וגו'.

כמה דקודשא בריך הוא אחלף חיילין וזמנין בככבי שמיא, יומא דא כך, וליומא אחרא כך. (ודא איהו דאמרינן בצלותא דערבית ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים כפום דחלופא דזמנים כך איהו מסדר כוכבים.) כפום דאדם דלגו כל עובדוי. הכי אתחזון בהאי רקיעא. והכי אתחזי בהאי משכא דהאי אדם תתאה. דאיהו רקיעא, עור דחפיא על כלא.

וכלא כפום גוונא דאדם דלגו, דהאי לזמנין קאים בדינא, לזמנין ברחמי, כההוא גוונא ממש אחזי לבר. לזמנין כהאי גוונא, ולזמנין כהאי גוונא כגוונא דא לתתא בהאי אדם, כמה דאמרן, לזמנין כהאי גוונא, ולזמנין כהאי גוונא, ורזא דא את ז' אתכליל ביה את י' .

ורזין אלין באצבען דימינא, בזעירא וברברבא. וסימן (דברים א׳:י״ז) כקטן כגדול תשמעון. אלו תרין אצבען ברזין אלין, והכי אינון ברזין דאוליפנא מניה דמר, (ולא אינון) ברזי דרב ייסא סבא. מכאן ולהלאה שרטוטין אחרנין, דאקרון כלהו תולדות, ואינון תולדות אדם, כמה דכתיב, (בראשית ב׳:ד׳) תולדות השמים, והא אתמר, דכלא רזא דא. כגוונא דא תולדות אדם, בכל אינון דיוקנין דאנפין, ובכל אינון דקאמרן. ובאלין תולדות דשרטוטי ידין, דאתחזיין ברזין פנימאין, כמה דאתחזי.

זה ספר תולדות אדם, לשרטוטין, סימן זרבי'ה פס''ץ. רזין לחכימי לבא, רזהס''ף, חמש אתוון, בחמש תרעין, למנדע חכמה בסוכלתנו.

תרעא קדמאה, רבי. בידא אית שרטוטין דקיקין, ושרטוטין רברבין. וכלהו מתערבי דא עם דא. שרטוטין רברבין דאית בידא, כד אינון תרין בארכא, ותרין בפותיא, ואחידו דא בדא, דא איהו ברזא דאת ה', וברזא דאת רבי ודחי לאת ז', ונטיל אלין תרין אתוון. בפותיא נטיל ה', בארכא נטיל רבי, וסימן דיליה ה''ר.

דא אית ליה בידא שמאלא כהאי גוונא באלין שרטוטין רברבין. אבל אינון שרטוטין זעירין דנטלא ימינא, לא נטלא שמאלא. דימינא נטלא, חד שרטוטא דקיק לעילא בארכא, וחד שרטוטא דקיק לתתא, דאחיד בין אינון תרין שרטוטין רברבן. בפותיא אית חד שרטוטא דקיק, דאחיד לתתא באינון תרין דשריא עליה. ובשמאלא לאו הכי, ורזא דיליה איהו בימינא, ולאו בשמאלא.

האי איהו בר נש, דלזמנין תאיב בביתא, ולזמנין בארחא, דא לא שכיך לביה בהאי ובהאי. כד איהו בביתא תאיב בארחא, וכד איהו בארחא, תאיב בביתא. אצלח תדיר בארחא, ולזמנין בביתא. דא אצלח באורייתא, וברזי דאורייתא אי אשתדל בהו. האי חמי בשנאוי, תועלתא לסגיאין ביה. עצלא איהו במלי דעלמא. אי אתער, אתערון לאוטבא ליה מלעילא. זכי במלוי. דא איהו חמידא ומפזר ממונא. טב עינא איהו. צלותיה אשתמע. נחית וסליק בממונא.

דא איהו דלזמנין מתבר לביה לגביה מאריה. וכדין אשתכחו תלת שרטוטין זעירין, דמעברן בההוא שרטוטא דקיק, דאתוסף על אינון תרין דפותיא, ורזא דא ה' דמתחברא עם רבי. דא ארחא, דא ביתא. דא חדוה, דא עציבו, דא תועלתא, דא עצלא, דא טב עינא, דא חמידא, ומפזר ממונא. דא מתבר לביה, ותב למאריה.

תרעא תניינא, ז'. בימינא, בקסטירו דקולטא, רשימין שכיחי, כד אשתכחו תלת שרטוטין רברבין בפותיא, ותרין רברבין בארכא, וחד מאינון דארכא, אחיד באינון תרין דפותיא, וחד אחרא לא אחיד בהו. האי אית פסלו בזרעיה, מסטרא דאבוי, או מסטרא דאמיה.

וכדין משתכחי לתתא מאינון תלת שרטוטין דפותיא, תרין שרטוטין דקיקין, דאחידן בהו לתתא. האי איהו בר נש, מתקן עובדוי, קמי בני נשא, ולביה לא קשוט. ולזמנא דסיב, אהדר לאתתקנא. כדין אשתכחו אינון תרין שרטוטין בארכא, אחידן באינון דפותיא, דא עם דא. ותרין אחרנין עמהון באמצעיתא, דקיקין, ודא בארכא. ותלת דקיקין בפותיא, ורזא דא ז' דמתחברא באת רבי.

וכד איהו סיב ותב כדקאמרן, אתתקן איהו ברזא דאת רבי, ואתחבר באת ז'. לבתר כד האי אתתקן, איהו תדיר בלחישו, וכל עובדוי בלחישו. אבל לאו איהו בקיומא כדקא חזי בגין דההוא פסלו, עד לא אתייאשא ביה. (מכאן אוליפנא מאן דפסיל זרעיה עד תלת דרין לא אתייאשא ההוא פסילו מלכשכשא. בגין כך תנינן ווי ליה לההוא בר נש דפסל זרעיה ולא חייש ליקרא דמאריה. פסיל זרעיה ודאי.)

ולבתר דאתייאשא. ההוא פסילו, כדין אשתכחו שרטוטין בידא ימינא, ארבע וחמש. ארבע בארכא, חמש בפותיא. ורזא דא ז', ואתחבר באת ה'. האי לזמנין אצלח, לזמנין לא אצלח. אצלח באורייתא, ולסוף יומוי, אצלח אפילו בממונא.

תרעא תליתאה, ה'. בימינא, כד אשתכחו חמש שרטוטין בפותיא, ותלת בארכא, ואשתכח ההוא שרטוטא דאמצעיתא מאינון תלת, דא איהו ברזא דאת ה', ואסתמיך באות ס'.

בזמנא דאשתכח ההוא שרטוטא דאמצעיתא, דעאל ואחיד גו אינון חמש שרטוטין דפותיא, דא איהו בר נש עציב ורגיז גו ביתיה, ובגו בני נשא לאו הכי. קמצן איהו בביתיה, ורגיז וכפין, ולזמנין לא. לבר מביתיה לאו הכי. אצלח בעובדי עלמא. כד אשתדל באורייתא אסתכיל זעיר ואתהדר בה. מהימנא איהו, אבל לאו כל זמנא. וההוא זמנא דלאו מהימנא, אחזי גוון קשוט, ולא קשוט בשלימו. בדינא יצלח. מהימנא איהו ברזין דאורייתא, דא איהו ברזא דאת ה', ואתחבר באת ס'.

ואי ארבע שרטוטין בפותיא, וחמש בארכא, תרין מאינון דארכא, עאלין גו אינון ארבע, דא איהו בר נש חדי בביתיה, ואתחזי עציב לבא לבר, ולאו הכי דכיון דמליל עם בני נשא, אחזי חדו ואתכוון במלוי.

תלת שרטוטין זעירין עאלין גו אינון דארכא, דא אית ליה חד רשימו אוכם בגופיה, ותלת שערין תליין בההוא רשימו, וההוא רשימו איהו כעגולא, וחד תבירא (חבורא) ברישיה. ולהאי רשימא, קראן ליה חכימי לבא, דידעין רזין אלין, ריש נשרא. רשימו דא, אתחזי לזמנין, בין כתפוי. ולזמנין, בדרועא ימינא. ולזמנין, על ידא ימינא באצבעוי.

אי רשימא דא ריש נשרא, איהו בארח מישר בתיקונוי, יסתלק לעותרא וליקרא. ואי ההוא ריש נשרא אתהפך לאחורא, יזכה לבנין לזמנין. אבל כד איהו סיב, יזכה לעותרא יתיר, וליקר סגיא, יתיר מעולמוי, ויצלח באורייתא, אי אשתדל בה.

ריש נשרא דא, אתחזי לזמנין אוכמא, ולזמנין גוון דלא סומק זעיר, דלא אצטבע כל כך. לזמנין בשערין לזמנין שעיע, וכלא חד סימנא איהו, ובחד דינא אתדן.

ואי ההוא גוון סומק אצטבע יתיר, וקאים בגווניה, זמן זעיר הוא דאצטבע, בגין דאלין גוונין, לזמנין קיימין נהירין, ולזמנין חשוכין. ואי אצטבע ההוא סומק ונהיר, כדין אית בידא שמאלא, תלת שרטוטין בארכא, ותלת בפותיא, וחד דקיק על אינון דפותיא, וחד דקיק על אינון דארכא. ובידא ימינא אתוסף חד בפותיא בלחודוי. האי בר נש שכיב בנדה, ולא תב מינה למאריה.

וכד תב בתיובתא, אשתארו אינון שרטוטין בידא שמאלא, וההוא דאתוסף בימינא, אתעדי מניה, ואתעדי ההוא סומקא, דלא אתחזי נהיר כל כך מניה. ולזמנין דאף על גב דתב, לא אעדיו מניה ההוא סומקא, עד זמן. האי איהו ברזא דאת ה', ואתעדי את ס', ועאל תחותוי את ץ', ואתחבר את ה' באת ץ'. האי בעי תקונא לנפשיה בבהילו. חכימא דלבא דחמי ליה, חובתא אית עליה, לומר ליה זיל אסי לנפשך.

ואי תלת שרטוטין בארכא, וחד בפותיא, דא איהו ברזא דאת ה' בלחודיה. ולזמנין אתחבר ברזא דאת ז'. האי איהו בר נש תאיב בתר בצעין דעלמא. ואי לאו, רדיף בתר נשין, ותיאובתיה נאופים. ואף על גב דתאיב לבצעין דעלמא, האי לא אעדיו מניה, ולא אכסיף. עינוי שקיעין ומליל בהו.

אי תב למאריה מתחלפי שרטוטין. תלת בפותיא וחד לארכא, ואינון תרין דקיקין קיימין בקיומא, כדין רעו דיליה יתיר באתתיה, ואתדבק בה. חד דקיק יתיר, עאל בין אינון תרין דקיקין. כדין אתחבר את ה' באת ז'.

ואי שרטוטא חד בארכא וארבע בפותיא, ותלת דקיקין קיימין על ההוא חד, וחד על אינון ארבע. על דרועא שמאלא, אית ליה תלת קסטרין דקיקין, דאתילידו ביה מיומין זעירין, וחד שערא תליא, בההוא חד דרישא. האי איהו רדיף בתר נאופא דאשת חבריה. מאריה דזדונא איהו. אגזים בעינא שמאלא, בלא מלולא כלל, ואשלים. ובגין דאיהו מאריה זדונא, לא חייש ליקרא דמאריה, לאתבא קמיה. לבתר קטיל חויא ליה, או בר נש סומקא.

ואי ארבע בארכא, ותלת בפותיא, ואינון דסלקין לעילא אעדיו מניה. האי, תבר לביה לגבי מאריה, ותב בתיובתא. כדין איהו ברזא דאת פ', ואתחבר באת ה'. על אלין, ועל אינון דכוותיה, כתיב, (ישעיהו נ״ז:י״ט) שלום שלום לרחוק ולקרוב.

עד הכא, כל אינון רזין דתולדות אדם, דאינון תולדות, דאתילידו ביה מזמן לזמן, כפום ארחוי דבר נש. זכאה חולקיהון דאינון דיתבין קמיה דמר, וזכו למשמע מפומיה רזין דאורייתא. זכאה אינון בהאי עלמא, וזכאין אינון לעלמא דאתי.

(שמות י״ח:כ״א) ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, האי קרא אוקמוה. אבל ואתה תחזה, תבחר לא כתיב. אלא תחזה: לפום חיזו דעיינין. במאי. בדיוקנא דבר נש באלין שית סטרין דקאמרתון וכלא בהאי קרא. ואתה תחזה, חד, בשערא. מכל העם, תרין, במצחא. אנשי חיל, תלת, באנפין. יראי אלהים, ארבע, בעיינין. אנשי אמת, חמש, בשפוון. שונאי בצע, שית, בידין. בשרטוטיהון.

דאלין אינון סימנין, לאשתמודעא בהו בני נשא, לאינון דרוח חכמתא שריא עלייהו. ועם כל דא, משה לא אצטריך דא, אלא מה כתיב, ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל. בגין דרוחא קודשא הוה אתי לגביה, ואודע ליה, וביה הוה חמי כלא.

מנא לן, דכתיב כי יהיה להם דבר בא אלי. באים אלי לא כתיב, אלא בא אלי, דא רוח קודשא, דהוה אתי לגביה, וביה הוה ידע, ולא אצטריך לכל דא לאסתכלא ולעיינא, אלא לפום שעתא הוה ידע משה.

כהאי גוונא, ידע שלמה מלכא, ידע בכורסייה, דרוח קודשא שריא עליה, דכל מאן דקריב לכורסייה, דחילו ואימתא נפיל עליה, וביה הוה דאין דינא בלא סהדין. בגין דדיוקנין הוו בכורסייה, וכל מאן דמקרב בשקרא, מכשכשא ההוא דיוקנא, והוה ידע שלמה מלכא, דבשקרא קאתי. בגין כך, אימתא דכורסיה הוה נפיל על כלא, וכלהו אשתכחו זכאין קמיה.

מלכא משיחא בריחא, כמה דאת אמר (ישעיהו י״א:ג׳) והריחו ביראת יי' ולא למראה עיניו ישפוט וגו'. ותלת אלין, דנו עלמא, בלא סהדין והתראה. שאר בני עלמא על פום סהדין, על מימר אורייתא. חכימין דאשתמודען באינון דיוקנין, עלייהו לאזהרא לבני עלמא, ולמיהב אסוותא לבני נשא, ולאסי נפשייהו. זכאין אינון בהאי עלמא, וזכאין אינון בעלמא דאתי.