"ניפוק מכאן" - רבי יוסי מפחד מאנשי המקום
רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי באורחא,
אמר רבי חייא: אימא לן ממילי מעלייתא דהוה אמר אבוך מתענוגי הנשמה.
אמר ליה: ניפוק מכאן, דקפוטקיא אלין בצירי מעובדי דכשרן.
אמר ליה: כך יאות לן למלעי באורייתא, ונשתיזיב מנהון.
אמר: באתר דסכנה, לא אמרוה רבנן.
לבתר דנפקו ואזלו באורחא אמר רבי יוסי: אימא לך מילתא, והיא טמירתא ביני מטמונייא דאבא, בבי גנזוהי.
ודא היא:
דכתיב, כרם היה לשלמה וכו', האי כרם, דא היא נשמתא קדישא, דאתנטעת לעילא, תחות כורסי יקריה. לשלמה, מלכא דשלמא כולא דיליה. בבעל המון, הוא כורסי יקריה דשליטא על כל חילי שמיא וארעא, והוא מאריה דכל חילא. יהב נשמתא דא, למי, לנוטרים, אלין נטרי פקודוי.
ואית ליה לקודשא בריך הוא עלמין סגיאין לעילא, על כל חיילי שמיא, ואלף ומאתן עלמין אחרנין, דעייל בהון לאשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן. איש יביא בפריו אלף כסף, אלף עלמין דכסיף בהון קודשא בריך הוא.