רבי פרחיא אמר: כל זמנא דגופא לא נח בדוכתיה, נפשא דיליה אוף הכי.

ואיהו הוה משתדיל תדיר למנדע בההיא עלמא דנשמתין.

יומא חד הוה אזיל בחקלא, ואשתכח חד גופא תחות אילן חריב מית.

אשגח ביה, ואשכח דהוא יהודאי, ואשכח כריכין דמצוה, וספרא דאגדתא בהדיה.

אמר: ודאי תלמיד חכם הוא.

אשתדל בקבריה, ואזיל למתא, ואתקין ליה תכריכין, וקברא, וזמין בני נשא, ובכה עליה, ואשתדל עליה, ואפיק כל מאי דהוי בידוי.

כיון דאתגניז ואתקבר ההוא גופא, נפש דליה אעלת לגו מתיבתא עילאה,

אמרו לה: לית לך הכא השתא רשות לאעלא בדוך דטנרא עילאה. זילי ואשלימי טיבו, למאן דאשלים לך.

יומא חד, רבי פרחיה הוה יתיב אבבא דפתחא דלוד, והוה עציב, דדחיקא ליה שעתא.

אתא חד בר נש לגביה, אמר ליה: רבי תיבעי למיהך בדוך פלוני בהדאי, ואתן לך מאני כסף, בגין דנשתדל באורייתא כחדא באורחא?

אמר ליה: ניזיל.

אזלו, אמר ליה: רבי, מאי דכתיב, (קהלת ט׳:ה׳) כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה.

אמר ליה: החיים אלו הצדיקים, והמתים אלו הרשעים.

אמר ליה: חייך רבי, אפילו הרשעים בההוא עלמא, ידעין בצערא דידהו, וידעין ביקרא דצדיקייא, ובדינהון דרשיעייא.

אמר ליה: אי הכי מאי והמתים אינן יודעים מאומה?

אמר ליה: בהאי עלמא כתיב. דהא צדיקייא דאיקרון חיים, מסתכלין וידעין דימותון, וזמינין למיהב דינא, דאית דין ואית דיין. כמה דאת אמר, (שם ז) והחי יתן אל לבו. אבל רשעים דאיקרין מתים, לא ידעין, ולא משגיחין, ולא מסתכלין בעובדי דההוא עלמא כלום. ומאן דלא ידע בעובדא דההוא עלמא, איקרי מית. בגין דהאי עלמא לאו מבני חייא. דההוא עלמא דנשמתין ורוחין איהו, והאי עלמא דגופא הוא. ההוא עלמא דדיירי ביה רוחיהון דבני נשא, ודמיין בדיוקנין, אשתמודען דא לדא, וידעין במה דזמין למיהוי בעלמא. ומשתדלין למנדע ביקרא דמאריהון תמן, בההוא מלבושא דההוא עלמא.

כד מטא לההוא חקל, אמר ליה: נתעכב השתא,

אתנח,

אמר ליה: אמאי קא מתנחת?

אמר ליה: אבידא קא אביד לי בהאי דוכתא.

אמר: קודשא בריך הוא יזמנינה לך.

אשכחו חד מערתא.

אמר ההוא גברא: רבי, ניעול הכא, דהא ידענא דאשתמודענא הכא.

אעלו.

נחתין בדרגין, עד דמטו לגבי חד פרדס, וחמו תמן אילנין משניין דא מן דא ומשאר אילני עלמא, וחד אילן משנייא משאר אילנין.

סליקו תמן,

שמעו חד קלא דמשריין סגיאין, דהוו אמרין: (תהלים צה) בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו.

תווה רבי פרחיא,

אמר: מאי האי?

אמר ליה: שתוק.

אמר רבי פרחיא: האלהים, כד מטינא עמיה לאמצע דהאי פרדיסא, וחמינא תרין ארחין, ומשריין מסטרא דא ומסטרא דא,

ואמרי ליה: מאי האי?

ואמר לי: הכא מתפרשין אורחין דנפשין, מאן דאזלין לגן עדן, ומאן דאזלין לגיהנם. מאן דאזל לגן עדן, אלין אזלי בהדיה, ואשלימו ליה שלמא. ומאן דאזל לגיהנם, אלין נטלין ליה למידן ליה בגיהנם.

אעברנא ההוא פרדס, ומטינא לשורין ומגדלין ותרעין.

כד מטינא לתרעא חד, דאיקרי שער המזרח, קרא ההוא גברא: פתחו לי שערי צדק.

אמר ליה: אמאי?

אמר לון: בשליחותא דמאריה דעלמא קא אתינא.

פתחו ואמרו כולהו: מאן יהב לילוד אשה באתרא דא.

אמר להו: דא איהו רבי פרחיא.

אמרו: דא הוא דאשלים לך חסד בההוא עלמא.

אמר: אין.

פתחו ליה. ואמרו: אפשיטו ליה, דלית רשו למיעל הכא בגופא דההוא עלמא.

מיד אפשיטו ליה, ואתלבש באוירין דגנתא דלגו, ועאל וחמי ההוא רקיעא דעל גבי ההוא גנתא. דההוא רקיעא אתפרש מההוא רקיע דקאים על שאר בני עלמא. רקיע דא אתתחם בתחומא מכל גוונין דעלמא. ארבע חלוני משקופין פתיחין ביה בארבע סיטרי עלמא, וחד באמצעיתא. חלון חד דבסטר מזרח, ביה קיימין ארבע משקופין מרקמן, ברזא דארבע אתוון יהו''ה, סלקין לתריסר, תלת אתוון לכל חד וחד. תלת זמני ביומא, מתחברן אינון משקופין, ואתוון כולהו מתחברן לשמא קדישא. חד ממנא קיימא לההוא סטרא, יעזריאל שמיה. וארבע מפתחין בידיה, דאיהו פתח בהו ארבעה תרעין, דאינון על גביה דההוא רקיעא. ולית מאן דידע בהו. בר בריש ירחי ושבתי, דאתיין אינון נפשן דמשתתפן עם גופא בקברי, למכרע ולמסגד קמי אינון תרעין למארי כולא. כמה דאת אמר, (ישעיה סו) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני. כל, לאסגאה אינון נפשאן דדיירי עם גופא, ואיתקרון כל בשר. חלון אחרא דבסטר דרום, ביה קיימין שית משקופין, לא עאלין להאי אתר, אלא אינון דלען קריאת שמע ברעותא, ובכונה בכל יומא.

אמר רבי פרחיא: האלהים, כד אסתכלנא בההוא חלונא, קריב ההוא ממנא, וענאל שמיה, די ממונה על תרעא דסטר דרום,

אמר לי: קום בקיומך, וחמי האי חלון, דלית רשו לאעלא תמן, ולא למחמי ביה, בר אינון דלען בקריאת שמע כדקא יאות. וכל אינון דלעאן בקריאת שמע כדקא יאות, שתין ממנן עאלין קמיה, ומכתירין ליה בכתרין קדישין, ואמרין ליה, דא הוא כתרא דפלוני דלעא בקריאת שמע כדקא יאות.

שאילנא ליה, ואמרי ליה: מארי, האי קריאת שמע כדקא יאות מה הוא.

אמר לי: אי חסידא, רזא עילאה איהו הכא:

ואחיה בימינא דילי ואמר ליה: אי חסידא, תא חמי יקר דאינון דמיחדי שמא קדישא כדקא יאות, ולעאן בקריאת שמע כגוונא דא.

אעילנא בחד היכלא, ובההוא היכלא הוו שס''ה היכלים, כחושבן יומי שתא. אברהם יצחק ויעקב שליטין בההוא היכלא, ואדם הראשון בגוייהו.

וחמינא כמה חבילי נשמתין, מתלבשין ברקימו דאילנא דחיי, וכמה גוונין דיקרא עילאה.

ועיילין גו היכלא, ויופיאל רב ממנא על כולא, רב ממנא דאורייתא בהדייהו.

פתח ואמר: אתערו קדישי עלמא, הא בניכון קדישין, דקא מייחדי שמא קדישא, ומכווני ברעותא דפרשיין דקריאת שמע.

ואדם הראשון חמינא דמשתדל בהו. ובשעתא דעאלת קריאת שמע דקרי בר נש, סליקא בקדמיתא להאי היכלא, וארח בה אדם הראשון, אי חסר אות אחת מקרית שמע, לא מקבל לה. דהא חסר בניינא דאדם, דאיהו רמ''ח, באינון תיבין דחוזר שליח צבור.

ואי אשכח יתה כדקא יאות, מקבל לה, ונטלין אברהם יצחק ויעקב מניה, ונשקין לה. מאן חמי חדוה, מאן חמי ערבוביא, בכל אינון צדיקייא דבגינתא דעדן, דקא אתיין בההוא חדוה.

ובשעתא דייתי לההוא עלמא, מאן יחמי חדוה דיליה, דאותבין ליה אבהן לגבייהו תרי זימני ביומא, ובכל יומא נחית עליה טלא מרישא דמלכא.

ובההוא טלא, ידעי ואכלי מיכלא, די מלאכי עילאין אכלין. וידעין מה דהוה, ומה דיהוי, ומה דזמין למהוי, עד זמנא דקודשא בריך הוא יוקים לגופי דסריחן בהאי עלמא, ויוקים לון הקדוש ברוך הוא, בבניינא מתתקנא כדקא יאות.

בחלון דבסטר דרום, הוו רשומין ש', דבסטר דא ו', ובסטר אחרא ו', ובסטר אחרא ו'.

שאילנא לההוא גברא, ואמינא: מאי הני אתוון?

אמר: לא ידענא.

עד דאתא ההוא ממנא, ואמר לי: אי חסידא, אינון אתוון, סימנין דפרשייתא דקרית שמע. זכאה חולקיה דמאן דאמר לון בכל יומא ברעותא דלבא.

חלון אחרא דבסטר צפון, ביה קיימן תרין משקופין, וחמש אתוון מלהטין ומתנצצין בגוייהו. תרין אתוון בסטרא דא, ותרין אתוון בסטרא דא, וחד לעילא מנייהו תליא עלייהו. ואינון ברזא דשמא קדישא איקרי אלהים.

בחלון דא ובאינון משקופין, שריין תרין ממנן בההוא רקיעא, ואינון צורטק וגזריאל, די ממנן תמן בההוא סטרא דלא אתפתחת.

ותמן אית חד היכלא, מרקמא בכמה גוונין, וכמה ציורין. וביה קיימין כל אינון דמקדשי שמא דמאריהון באמירה בכל יומא, לבתר דמברכין ליה, ואומרין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ומקדישים ליה לבתר בקדושה משולשת.

וההוא היכלא איקרי משולש, כמה דאת אמר, (ירמיהו ז׳:ד׳) היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה. וההוא היכלא איהו משולש. ושאילנא מאי האי. אמר ההוא גברא, אלין אינון דלא אכלי כל יומיהון על דמהון.

בגין דנשמתא דבר נש בהאי עלמא, נפקת מיניה בכל ליליא וליליא. בצפרא אתהדרא ליה, ושרייא בחוטמא דבר נש, ולא עאלת ולא אתיישבא במעוי, עד דמברך להקדוש ברוך הוא, ומצלי על דמיה, כדין מתיישבא בדוכתה.

ועל דא כתיב, (ישעיהו ב׳:כ״ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. מאי אשר נשמה באפו. בגין דנחתא בצפרא, ואומר לה הקדוש ברוך הוא, זילי, ושרי ליה בחוטמוי, על מנת דיצלי צלותיה. אי מברך הוא כדקא יאות, תשרי בגויה, ואי לא, פרחא וסליקת, ואשתכח בר נש דחסרא מיניה ההוא קדושתא דנשמתא.

וכיון דנשמתיה חסרא מיניה, במה נחשב הוא, לא אתחשב לכלום, כאלו לא הוה בעלמא. ועל דא, אסיר ליה לאיניש לברכא לחבריה, עד דמברך למאריה בשירותא דצלותא.

והחזן אומר ברכו את ה', והוא אומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וכיון דמברך למאריה, מתמן שרותא דצלותא לצלאה. ועל דא שריאן קדושאן. זכאין אינון דמברכי ומקדשי למאריהון בכל יומא, ברעותא דלבא.

בההיא שעתא אוליפנא, דלית רשו לצלאה צלותא בעשרה, עד דמברכין לקודשא בריך הוא בשירותא דכולא. וכיון דמברכין ליה, צלו צלותהון.

אמר ההוא גברא: רבי, ההיא ברכה, לאו איהו אלא לאתקנא שבחא למאריהון. דאהדר לון נשמתהון, דאיתקריא בה' שמהן. וברכתא בה' תיבין, ברוך ה' המבורך כו'. ועל ברכה דא שרייא צלותא. וקדושה לא שריא אלא על ברכה, לאתקפא למאריהון בכולא, וברכה דא, וקדושה דא, לאו איהו אלא בעשרה.

שאילנא ליה: אמאי היכלא לסטר צפון?

אמר לי: בהאי היכלא אתכפיין כל סטרין בישין, דלא ישלטון בעלמא.

חלון דא, איקרי חלון דנוגה. ולית רשו לאסתכלא ביה, בר אינון דדיוריהון תמן, וכלא אינון חמאן, ומסתכלין, ויכלין לאסתכלא. כל אינון דתמן, אזלי במלבושין בדיוקנין דהאי עלמא.

ותמן חמינא סגיאין מן חברייא, ולא אתיהיב לי רשו לאתקרבא לגבייהו, וכולהו אשתמודען דא לדא, ואכלי מיכלא דתקיפי עליונים.

רקיעא דא, נטיל בכל יומא לארבע סטרי עלמא. וכד נטיל, ארעיף טלא דחיי לגו גנתא. ואתיין כולהו צדיקיא דתמן, ואסתחיין בההוא טלא, ואזהרן כזוהר הרקיע, ואעלין קמי משיחא, ולקמי אבהן, ואדם הראשון, ולא אתיהיב לי רשו למנדע בהו.

חלון דבסטר מערב, משניא מכל שאר חלונין, בגוונין ובנהורין. מתתחמא בארבע אתוון דשמא קדישא, דזהרין ונצצין על גבי ההוא חלונא. זימנין אתגליין, זימנין אתטמרן.

ואחזי לי באתר חד, כתות של צדיקים, בדרגין יתיר על כולהו.