(דברים לב) כי הוא חייך ואורך ימיך וגו'.

תא חזי, על כל תנאין (נ''א פקודין) דגזר קודשא בריך הוא כד עאלו לארעא דישראל, גזרה דאורייתא הוה. מאי טעמא, בגין דשכינתא לא מתיישבא בארעא, אלא באורייתא. ולא מתיישבא לעילא, אלא באורייתא.

דהכי אמר (רבי שמעון) אבא: תורה שבעל פה לא אשתמודע, אלא בגין תורה שבכתב. שכינתא לא מתיישבא לעילא אלא עם תורה דלתתא. דכל זמנא דאורייתא אשתכח עמיה (דבר נש), יכלא למיקם בעלמא. (נ''א תורה שבכתב לא אשתמודעא אלא בגין תורה שבעל פה, ותורה שבעל פה לא אשתמודעא אלא מתורה שבכתב, ודאי כלל הצריך לפרט, ופרט הצריך לכלל. שכינתא לא מתיישבא לעילא אלא באורייתא דלתתא. דכל זמנא דאורייתא אשתכחת יכילא למיקם בעלמא) הדא הוא דכתיב, כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה. על האדמה סתם. ואי לאו דאפסיק מלי דאורייתא לא יכלא למיקם. דכתיב, (ירמיהו ט׳:י״ב) על מה אבדה הארץ. וכתיב, ויאמר יי' על עזבם את תורתי.

ודאי הכי הוא ודא הוא רזא דאשכחנא בספרא דרב המנונא סבא, ואוקים קרא דא, ברזא דכנסת ישראל, דכתיב, (שמות כ״א:י׳) שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואי אתמנעו מנה, מה כתיב, ויצאה חנם אין כסף. כמה דאת אמר, (ישעיהו נ׳:א׳) אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה. וכתיב, (ישעיהו נ״ב:ג׳) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. ומאן דמנע אורייתא מנה, כמאן דנסב מארי (ס''א שארה) דאתתא, ומנע ליה מנה, דא אשתארת כארמלתא, ולא ארמלתא. הדא הוא דכתיב, (איכה א׳:א׳) היתה כאלמנה, ולא אלמנה.

(משלי ג) כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון. כבוד חכמים ינחלו, זכאין אינון דמתעסקי באורייתא.

לית לן למפסק מלי דאורייתא, דכל מאן דאשתדל באורייתא, זכי למירת ירותא דאחסנא דלעילא, ביקרא דמלכא עלאה קדישא, וזכי למירת ירותא דאחסנא בהאי עלמא, ומאי איהו. ההוא דאקרי כבוד יי', דלא פסק מנייהו לעלמא. הדא הוא דכתיב, כבוד חכמים ינחלו, ההוא דאקרי כבוד יי'.

וכסילים מרים קלון, מאי הוא. תא חזי, כד בר נש אזל בארח מישר קמי קודשא בריך הוא, ואשתדל באורייתא, הא ההוא כבוד יי' ירית לגרמיה, וכמה אפטרופסין סניגורין אשתכחו לעילא עליה דבר נש, וכלהו אולפין עליה זכו, קמי מלכא קדישא, ואי בר נש לא אשתדל באורייתא, ולא אזל בארחא דמאריה, הוא עביד קטיגורא עליה. וההוא קטיגורא שאט באוירא (ואזיל ליה), ולא סליק לעילא, דלמא יתוב אדם מחובוי. כיון דחמי דבר נש לא תב, ולא בעי לאשתדלא באורייתא, כדין הוא סליק לעילא, ואוליף עליה חובא. הדא הוא דכתיב, וכסילים מרים קלון, וסליק לעילא ועביד קטרוגא.

(זכריה יד) ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה וגו'. מאי שנא מצרים הכא, מכל שאר עמין, דהא לכלהו כתיב (שם) ולא עליהם יהי הגשם, והכא לא. אלא הא אוקמוה חברייא, דהא ארעא דמצרים לא אצטריך למטרא, ועל דא לאו היא בכללא דאינון דבען מטרא, אבל אינון, דינא אחרא אסתלק עלייהו, ושפיר קאמרו.

תא חזי, כתיב (דברים יא) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו'. דהא נהרא סליק, (ומניה) מניה משתקייא ארעא, אבל הכא למטר השמים תשתה מים, דהא ארעא קדישא מן שמייא אתשקייא תדיר. וכד ישראל הוו עסקין באורייתא, הוה אתשקייא כדקא יאות. ומאן דמנע אורייתא מנה, כאילו מנע טב מן כל עלמא.

(שמות לג) ודבר יי' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר וגו', האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה. ולא מלה דא כמלה דא, בקדמיתא ודבר ה' אל משה פנים אל פנים שפיר, לבתר ושב אל המחנה, לבתר ומשרתו יהושע בן נון נער, מהו?

ודבר יי' אל משה פנים אל פנים, בכמה דרגין עלאין ויקירין, אתפרש משה נביאה מהימנא, על כל שאר נביאי דעלמא. דהא כלהו לקבליה, כקוף בפני בני נשא. שאר נביאי הוו מסתכלי באספקלריא דלא נהיר, ועם כל דא לא הוו זקפן אנפין לעילא לאסתכלא, אלא כמה דכתיב, (דניאל י) ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה. ולא עוד אלא דמלין לא הוו גבייהו באתגלייא.

ומשה נביאה מהימנא לאו הכי, דהוא הוה מסתכל באספקלריא דנהרא, וקאים בקיומיה. ולא עוד, אלא דהוה זקיף רישא לאסתכלא, כמאן דאמר לחבריה, זקוף רישך, ויסתכלון אנפך באנפי (באנפאי), בגין דתנדע מלי. כך משה, פנים אל פנים זקיף רישא, בלא דחילו, אנפוי זקפאן ומסתכל בזיו יקרא עלאה, ולא אשתני דעתוי ואנפוי, כשאר נביאין, דכד הוו (מתנבאן) נבאן (ס''א בעאן) לאסתכלא, נפקא מרשותייהו ומדעתייהו, ואשתני זיו אנפייהו, ולא הוו ידעי מהאי עלמא כלום.

ומשה לאו הכי, דמשה בההוא דרגא עלאה ממש הוה מסתכל, ולא נפק מרשותיה ומן דעתיה, דהא בשעתא דהוה מסתכל בזיו יקרא עלאה, מיד ושב אל המחנה, למללא עמהון בכל מה דאצטריכאן, ודעתוי מתישבא ביה כקדמיתא, ויתיר. ודא הוא ושב אל המחנה. ומשרתו יהושע בן נון נער, ודאי דהוה יניק מתוך האהל, אוליף לאסתכלא ברוח קודשא, כמה דאת אמר (שמואל א ג׳:א׳) והנער שמואל משרת את יי'.

תא חזי, כל זמנא דהוה יהושע לגבי דמשה, הוה אוליף (ויניק) ואניק מתוך האוהל, ולא דחיל. בתר דאתפרש ממשה, והוה בלחודוי, מה כתיב, (יהושע ה׳:י״ד) ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו, דלא הוה יכיל לאסתכל, והאי מחד שליחא, כל שכן מאתר אחרא.

לבר נש, דאפקיד מלכא גביה מאני דהב ואבני יקר, כל זמנא דמשתכח גביה, שמשא דביתיה, אחיד בהו ואסתכל בהו. כיון דסליק ההוא בר נש מעלמא, לא שביק מלכא לגבי שמשא כלום, ואחיד פקדונא דיליה. אמר ההוא שמשא, ווי דאבדית. ביומוי דמארי, כל אלין הוו בידי.

כך יהושע, ביומוי דמשה הוה יניק בכל יומא מתוך האהל, ולא דחיל. בתר דשכיב, ויפול יהושע על פניו.

(דברים ו׳:ז׳) ושננתם לבניך ודברת בם וגו'. כמה דאת אמר (תהילים מ״ה:ו׳) חציך שנונים. דבעי בר נש לחדדא מלי דאורייתא לבריה, כחרבא דאיהו שננא בתרי סטרוי, בגין דייעול ליה חדודא וחדוה (דאורייתא) באורייתא, ולא ישתכח לביה בטפשותא. ודברת בם, כל מלין דאורייתא, כל חד וחד אורחא ליה בלחודוי. ודברת בם, ותדבר מבעי ליה. אלא בעי בר נש לאנהגא גרמיה בהו, ולאתנהגא גרמיה, דלא יסטי לימינא ולשמאלא.

בשבתך בביתך, לאנהגא גרמיה בביתיה בארח מישר ובארח תקונא, דילפון מניה בני ביתיה לאנהגא גרמיה עמהון בנחת ובחידו, ולא יטיל דחילו בבני ביתיה יתיר, וכל עובדוי בביתיה בארח תקונא. ובלכתך בדרך, לאנהגא במלי דאורייתא, ולתקנא גרמיה בהו כמה דאצטריך, ולדברא גרמיה באורחוי דאורייתא. ומאי איהו. כמה דיעקב. לדורון. לקרבא. לצלותא. וצלותא בעי לצלאה למאריה, ועילא מנהון מלי דאורייתא.

ובשכבך, לדברא גרמיה בדחילו דמאריה, בקדושה, בענוה דלא ישתכח חציף לקבליה דמאריה. ובקומך, למיהב תושבחן למאריה דאתיב נשמתיה. דהא בכמה חיובין אשתכח קמי מאריה, וקודשא בריך הוא עביד עמיה חסד, ואתיב לה לגופיה. (דברים ו׳:ח׳) וקשרתם לאות על ידכה. הא אוקמוה, על יד כהה, ודא הוא שמאלא. ובספרא דאגדתא אמר, על יד כ''ה. כמה דאת אמר (בראשית ט״ו:ה׳) כ''ה יהיה זרעך.

וחברייא יתבי דרומא אוקמוה ברזא דלהון, ארבע בתי דתפילין כהאי גוונא. (נ''א בגוונא אחרא) קדש לי כל בכור סתם, לקבל כתרא עלאה דכלא. והיה כי יביאך, לקבל חכמה. שמע ישראל ואהבת, לקבל בינה. והיה לקבל חסד. לבתר כלילן כלהו בדרועא שמאלא, דאקרי עז. וכתיב, (ישעיהו ס״ב:ח׳) ובזרוע עזו. ואין עז, אלא תורה, ואין עז, אלא תפלין.

ומלין לא מתישבן לגבן. מאי טעמא. בגין דכתרא עלאה הוא כליל כלא, דלאו הוא בחושבנא. ועוד, והיה כי יביאך ביציאת מצרים תלייא, ההוא אתר דאשתכח ביה חירו לעבדין, ועל דא לא מתתקנן בארחייהו. ואנן מחכמה שריין, והכי הוא וקודשא בריך הוא נטיל לון, ארבע לעילא, ארבע לתתא, ארבע באתר דמוחא. ארבע באתר דלבא שרייא. בגין דדא בדא אתקשר.

ובעי בר נש לאתעטרא בהו, בגין דאיהו שמא קדישא עלאה. דכתיב, (דברים כ״ח:י׳) וראו כל עמי הארץ כי שם יי' וגו'. וכל מאן דמתעטר בעטרא קדישא עלאה דא, אקרי מלך בארעא. וקודשא בריך הוא מלך ברקיע. הדא הוא דכתיב, (שיר השירים ז׳:ו׳) מלך אסור ברהטים. כמה דקודשא בריך הוא מלך לעילא, הכי נמי הוא מלך לתתא. (ועם כל דא) וכתבתם על מזוזות ביתך, בגין דיהוי בר נש שלים בכלא, וישתכח שלים בפקודי דמאריה, רשים לעילא, רשים לתתא, זכאה חולקיהון דישראל.

תרי קראי אשכחנא, דאף על גב דכלא בחד דרגא תליין, לאו אינון מדרגא חד. חד קרא כתיב, (חגי א) כה אמר יי' צבאות. וחד קרא כתיב, (ישעיה ו) כה אמר יי' אלהים. מה בין האי להאי. אלא בזמנא דכתיב כה אמר יי' צבאות, כדין מלה אתיא ברחמי. ובזמנא דכתיב כה אמר יי' אלהים, כדין מלה אתיא בדינא.

כה אמר יי' צבאות, בגין דהאי כה, אתברכא מצדיק ומנצח והוד, דאקרי יי' צבאות. וכדין, מלה באתבסמותא אתייא, דהא מאתר דא קא אתיא. כה אמר יי' אלהים, כדין האי כה ינקא מסטרא דדינא, מאתר דגבורה עלאה, ואוליפנא מאבא, דדינא הוא ברחמי, בגין דכתיב יי' אלהים.

דהא אלהים גבורה הוא בכל אתר אדני, גבורה תתאה היא בכל אתר. ועל דא אשתמודען מלי מפומא דנביאה, והוא הוה מתכוין למימר מלה מאתריה. וכדין הוו ידעי אלין בני מהימנותא, מאן אתר תלייא מלתא.

(שופטים ה׳:כ״ג) אורו מרוז אמר מלאך יי' וגו'. תא חזי, האי קרא רזא הוא ברזין עלאין. בשעתא דמלכא קדישא מסר ביתיה בידא דמטרוניתא כל זיינין ורומחין ובליסטראות דיליה אפקיד בידהא, וכל אינון מגיחי קרבא דיליה אפקיד עמה. הדא הוא דכתיב, (שיר השירים ג׳:ז׳) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל, והא אוקמוה, וכד אגח קודשא בריך הוא קרבא, באינון גבורין מגיחי קרבא דקאמרן אגח, ואינון אקרון מלומדי מלחמה.

כתיב (שופטים ה׳:כ׳) מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא וגו'. ותנן, בהאי שעתא דאתנדיבו ישראל לגלאה רשימא קדישא בבשרהון, כדין האי חרב נוקמת נקם ברית, כנש כל חילא דיליה, וכל זיינין, וכל אינון מגיחי קרבא, לאגחא קרבא עמיה (נ''א דסיהרא) דסיסרא. וכוכבייא הוו אושדין נורא מלעילא. ואמר רבי שמעון, כל כוכב וכוכב אית ליה שמא בלחודוי, וכלהו בשמהן אקרון.

אמר לון קודשא בריך הוא, אתעתדו לנקמא נוקמא דבני. תרי נוקמי אנא זמין לאתפרעא מנייהו. חד נוקמא דשית מאה רתיכין דאוזיף ליה לרברבא דמצראי, בגין לאגחא קרבא בהו בישראל. דכתיב, (שמות י״ד:ז׳) ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים. וחד נוקמא דבני, דעאקו להו עד השתא. ובגין כך אתדנו בתרין דינין, חד במייא, וחד באשא. במייא, דכתיב, (שופטים ה׳:כ״א) נחל קישון גרפם. באשא, דכתיב הכוכבים ממסלותם.

ובאינון ככבייא, אית ככבא חד דלא אתא לההוא נוקמא, ואתלטיא לעלמין, דכד שארי לאנהרא, אתאן שאר ככבייא ובלעין ליה, ולכל סיעתא דיליה, ואתאבידו כלהו כחדא. כמה דאת אמר, אורו מרוז אמר מלאך יי'. וכי רשות אית למלאכא בהאי. אלא דא הוא מלאך, דכתיב ביה (שמות י״ד:י״ט) ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל. ודא הוא דכל קרבין דיליה אינון. כי לא באו לעזרת יי', כד נפקו ישראל ממצרים. לעזרת יי' בגבורים, באינון ששים גבורים כד אזדמנו קרבא עם סיסרא. ודא מלאך, רזא דכל דינין וכל קרבין דמלכא ברשותיה. ועל דא אמר, מלאך יי'. ודא הוא דכתיב, (בראשית מ״ח:ט״ז) המלאך הגואל אותי וגו', והא אוקמוה חבריא. ודא זמינא למהוי עלאה ויקירא לזמנא דאתי. ובדא יתרבי שמא קדישא. ובדא זמין קודשא בריך הוא לאתפרעא מעמין עבודת כוכבים ומזלות. ועל דא כתיב, (יחזקאל ל״ח:כ״ג) והתגדלתי והתקדשתי וגו'.

(בראשית כ״ט:ז׳) הן עוד היום גדול וגו'. האי קרא אוקמוה, דכד ישראל יתערון תשובה לקמי קודשא בריך הוא, בזכו אורייתא יתובון לארעא קדישא, ויתכנשון מן גלותא. דהא ודאי יומא חד יהא גלותא לישראל, ולא יתיר. הדא הוא דכתיב, (איכה א׳:י״ג) נתנני שוממה כל היום דוה. ואי לא יתובון, קודשא בריך הוא אמר, הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, בלא זכו ובלא עובדין דכשרן. אבל אסותא חד לכו, השקו הצאן, אשתדלו באורייתא, דאתשקייו מימי אורייתא. ולכו רעו, לאתר דנייחא לאתר טבא וכסופא דאחסנתיכון.

דבר אחר הן עוד היום גדול, דא הוא יום דאקרי (ישעיהו כ״ב:ה׳) יום מהומה ומבוסה ומבוכה, די בההוא יום אתחריב בי מקדשא, ונפלו ישראל בגלותא. ובגין עובדין בישין, ההוא יומא אתמשך ואתרבי, הדא הוא דכתיב הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, בגין דאינון משכין ליה לההוא יומא. השקו הצאן, כמה דאתמר במלי דאורייתא, דהא בזכותא דאורייתא יפקון ישראל מן גלותא.

ישראל מאי קא אמרי. ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים, עד דיתכנשו כל שאר יומין עלאין. וגללו את האבן, ויגנדרון לההוא דינא קשיא דההוא יומא דשלטא על פי הבאר, ואשתכחת ההיא בא''ר בגלותא עמנא. וכד אתגלייא האי בא''ר, וההוא אבן לא שלטא עלה, מיד והשקינו הצאן.

וזמין קודשא בריך הוא בסוף יומייא, לאהדרא לישראל לארעא קדישא, ולאכנשא לון מגלותא. ומאן אינון סוף יומייא, ההוא דהיא אחרית הימים. בהאי אחרית הימים, ישראל סבלו גלותא. הדא הוא דכתיב, (דברים ד׳:ל׳) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, וכתיב (דברים ל״א:כ״ט) וקראת אתכם הרעה באחרית הימים. באחרית הימים דייקא, ודא היא כנסת ישראל בגלותא. ועם אחרית הימים דא, קבילו עונשא בגלותא. ובדא יעביד קודשא בריך הוא נוקמין לישראל תדירא. הדא הוא דכתיב, (במדבר כ״ד:י״ד) אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ובכל אתר דא היא, וקודשא בריך הוא זמין לאתבא לה לאתרהא, הדא הוא דכתיב, (ישעיהו ב׳:ב׳) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יי' וגו' ודא הוא יום.

ומדשארי צל למעבד בשירותא דיומא אחרא, כמה בזמנא דאתחריב מקדשא הוה, ונטה צל למיעל. הדא הוא דכתיב, (ירמיהו ו׳:ד׳) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. יום וצל, הוא סוף גלותא. ושיעורא דהאי צל, שית קמצין ופלגא. ובגודל דמשחא דבר נש, גבר בין גוברין. ודוכרנא דהאי רזא דבין חברייא, דכתיב, (איוב ח׳:ט׳) כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ. כי תמול אנחנו בגלותא, ולא הוינא ידעי כי צל ימינו עלי ארץ, לאשראה לון קודשא בריך הוא עלי ארץ.

זכאה חולקיה מאן דחמי ליה, וזכאה חולקיה מאן דלא חמי ליה. ווי למאן דיזדמן כד יתבע אריא רברבא, לאתחברא לנוקביה. כל שכן בשעתא דיזדווגן כחדא, על ההיא שעתא כתיב, (עמוס ג׳:ח׳) אריה שאג מי לא יירא וגו'.

תא חזי, בקדמיתא כתיב, (ירמיהו כ״ה:ל׳) שאג ישאג על נוהו. ובההוא זמנא כד יפוק לקבלא לבת זוגו, כדין אריה שאג מי לא יירא יי' אלהים דבר מי לא ינבא. בההיא שעתא כתיב, (דברים ל׳:ג׳) ושב יי' אלהיך את שבותך וגו'. ושב מאי הוא, אלא קודשא בריך הוא שב כנסת ישראל מגלותא, ושב צדיק לאזדווגא באתריה. כדין כתיב, (תהילים ק״מ:י״ד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.

מתניתין, לכון בני נשא, מארי דחכמתא, מארי דסכלתנו, קלא קרי. מאן מנכון דאתחכם וידע, בשעתא דרישא חיוורא, אתקין רישא, רשימא מעילא לתתא, ומתתא לעילא. אתקין סטר צפון, בעטורא דקונאריתא, ביה רשים עומקא דתהומא עלאה, דסליק ונחית בגוויה. נחית חד דרגא טמירא, באלף וחמש מאה רשימין, דאלף וחמש מאה עלמין. (דניאל ד) תחותיה תטלל חד חיות ברא, (דניאל ז) וקרנין עשר לה. וארו עיינין כעייני אנשא לחיותא, ופום ממלל רברבן. כד סלקא, אזלא ביממא, טמירא בליליא. כד נחתא, טמירא ביממא, ואזלא בליליא. כד נטלא, מזדעזען ארבע מגרופי דאחידן בידהא. ונטלין עמה שתין פולסין דנורא, כל חד חרבא שננא על יריכיה.

סליק ברעותא, לאפקא בר נש שליטא לתתא. אתקין בהאי חיותא חד עפרא דקיקא, כליל מכלא. נשב ביה, אתפשט בד' סטרי עלמא. וד' פולסין אתגלגלו, חד לעילא, חד לתתא, חד לצפון, חד לדרום.

אילנא חד רברבא ותקיף, אתחבר ואזדווג בה בחד ענפא שפירא, דחזו חדוותא דכלא. כמה דאת אמר, (תהלים מח) יפה נוף משוש כל הארץ. ביה אזדווג, אפיקו חד רוחא טמירא, ומליא לההוא גבילו דעפרא, וקאים על רגלוי, ואמלכיה על כל עלמא, ושלטיה על כלא. הדא הוא דכתיב, (תהלים ח) תמשילהו במעשי ידיך וגו'. אתפקיד על ההוא אילנא, לא נטר פקודא, אתיב מלכא רוחיה לגביה, וההוא חיותא נטלא ליה. כדין זמינין מנא אחרא, וקאים בינייהו. בקוטרא דגליפין בין מלאכין קדישין, בטופסרא (ס''א בטפסא) דעטורין אתאחדן.

דרין בתראין, תפיסין בחובייהו. אשתליף רוחיהון מההוא מאנא דלבושא, לבתר אגניז בעפרא, בין רגבי נחלא אתטמרו ואתגניזו. בחד גרמא תקיף דההוא מאנא, יתבנון בקדמיתא, ויקומון חילין חילין תניינות, בארעא קדישא מתערין.

וזמין קודשא בריך הוא, למגבל ההוא עפרא קדמיתא, דההוא מאנא ממש. ולאעלא ביה גבילו דקיק כהאי חמירא דעיסה. ומההוא גבילו דאיהו צחותא דלעילא, יתתקן ויתישר מאנא דכשרא. כגוונא דאמר קרא, (יואל ד׳:י״ח) ומעין מבית יי' יצא והשקה את נחל השטים. בגין דההוא נחל אסגי חביבותא (ס''א זכותא) (ס''א זנותא) בעלמא. וכד ההוא מעיינא קדישא, יפוק וייעול לגביה, כדין יתתקן ויתישר, ולא יהא בסורחניה כקדמיתא.

ואינון דלא זכאן, יקומון לאתדנא בדינא דמלכא עלאה. הדא הוא דכתיב, (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. וכדין כתיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם יי' כן יעמוד זרעכם ושמכם.