סיפורי הזוהר

מהדורה דיגיטלית

"אנן תלתא ומלי דאורייתא ביננא" – לימוד תורה והצלה מן המזיקים

זוהר ח"ג קמ"ט ע"א - ק"נ ע"א \ קנ"א ע"ב (בהעלתך)פתח בספריא ↗
השוואה לסיפור אחר

רבי אלעזר ורבי יוסי ורבי יצחק הוו אזלי באורחא, פגעו באינון טורי קרדו.

עד דהוו אזלי, זקף עינוי רבי אלעזר וחמי אינון טורי רמאי, והוו חשוכן, ודחלן בדחילו.

אמר רבי אלעזר לאינון חברייא: אלו אבא הכא לא הוה דחילנא, אבל כיון דאנן תלתא ומלי דאורייתא ביננא דינא הכא לא אשתכח.

פתח רבי אלעזר ואמר:

כתיב ותנח התיבה בחדש השביעי וגו', על הרי אררט וגו', כמה חביבין מלי דאורייתא, דבכל מלה ומלה, אית רזין עלאין, ואורייתא כלא, עלאה איקרי. ותנינן בתליסר מכילן דאורייתא, כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל, ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא.

דהא אורייתא דאיהי כללא עלאה, אף על גב דנפק מנה, חד ספור בעלמא. ודאי לא אתי לאחזאה על ההוא ספור, אלא לאחזאה מלין עלאין, ורזין עלאין. ולא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא. בגין דההוא ספור דאורייתא, או ההוא עובדא, אף על גב דהוא נפקא מכללא דאורייתא, לאו לאחזאה על גרמיה נפק בלבד, אלא לאחזאה על ההוא כללא עלאה דאורייתא כלא נפק.

כגון האי דכתיב, (בראשית ח׳:ד׳) ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט. ודאי האי קרא מכללא דאורייתא נפק, ואתי בספור דעלמא. מאי אכפת לן, אי שרי בהאי, או בהאי, דהא באתר חד לישרי. אלא ללמד על הכלל כלו יצא. וזכאין אינון ישראל, דאתיהיב להו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. ומאן דאמר, דההוא ספורא דאורייתא, לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי, תיפח רוחיה. דאי הכי, לאו איהי אורייתא עלאה, אורייתא דקשוט, אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה, איהי אורייתא דקשוט.

תא חזי, מלך בשר ודם, לאו יקרא דיליה הוא, לאשתעי מלה דהדיוטא, כל שכן למכתב ליה, ואי סליק בדעתך, דמלכא עלאה קודשא בריך הוא, לא הוו ליה מלין קדישין, למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא, אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין, כגון מלין דעשו. מלין דהגר. מלין דלבן ביעקב. מלין דאתון. מלין דבלעם. מלין דבלק. מלין דזמרי. וכניש להו, וכל שאר ספורין דכתיבין, ועביד מנייהו אורייתא.

אי הכי, אמאי אקרי (מלאכי ב׳:ו׳) תורת אמת, (תהילים י״ט:ט׳) תורת יי תמימה, עדות יי נאמנה, פקודי יי ישרים, מצות יי ברה, יראת יי טהורה, משפטי יי אמת, וכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב. אלין אינון מלי דאורייתא. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה, איהו אורייתא דקשוט, תורת יי תמימה. וכל מלה ומלה, אתייא לאחזאה מלין (אחרנין) עלאין, דההוא מלה דההוא ספור, לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתיא, אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי, כמה דאוקימנא.

תא חזי ותנח התיבה וגו'. האי קרא כך, כל שכן אחרנין, (ס''א האי קרא כך איהו והא אתמר) בשעתא דדינא תלי על עלמא, ודינין שריין, וקודשא בריך הוא יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בההוא כורסייא, כמה רשימין אתרשימו ביה, כמה פיתקין גניזין בגויה, בגו אחמתא דמלכא, כלהו ספרים דפתיחו תמן אתגניזו, ובגין כך לא אתנשי מלה מן מלכא, והאי כורסייא לא אתקן, ולא שריא. אלא בחדש השביעי, דאיהו יומא דדינא, יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה, כלהו עברין קמי ההוא כרסייא. ועל דא, ותנח התבה בחדש השביעי, בחדש השביעי ודאי, דאיהו דינא דעלמא. על הרי אררט, אלין (סמכי כורסייא) מאריהון דדינין, מאריהון דיבבא ויללא, וכלהו שליחין (ס''א דכלהו שכיכין) בההוא יומא קמי קודשא בריך הוא וכמה מארי תריסין אתערו בהאי יומא, וכלהו קיימי תחות ההוא כרסייא, בדינא דעלמא.

וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא, ובעאן ומתחננן קמיה, ותקעין בשופר, וקודשא בריך הוא חייס עלייהו, ומהפך דינא לרחמי. וכל עלאי ותתאי, פתחי ואמרי, (תהלים פט) אשרי העם יודעי תרועה. ועל דא בעינא בההוא יומא, דההוא דתקע, דידע עקרא דמלה, ויכוון ביה בתרועה, ויעביד מלה בחכמתא, ועל דא כתיב, אשרי העם יודעי תרועה, ולא כתיב תוקעי תרועה, והא אתמר.

אזלו כל ההוא יומא,

כד רמש ליליא סליקו לחד אתר ואשכחו חד מערתא.

אמר רבי אלעזר: ליעול חד גו מערתא, אי אשתכח אתר דאיהו יתיר מתתקן.

עאל רבי יוסי, וחמא מערתא אחרא בגויה נהורא דשרגא ביה,

שמע חד קלא דהוה אמר: בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הכא נטלא כנסת ישראל נהורא, ואמא עלאה מתעטרא, וכלהו בוצינין מינה נהרין. בה תרין טופסירין דקיקין פרחין, שושבינין (ס''א שבשבין) כלהו קטרין לגבי עלאה, ומתמן לתתא.

שמע רבי יוסי וחדי, אתא לגבי רבי אלעזר,

אמר ליה רבי אלעזר: ניעול, דקודשא בריך הוא אקדים לן האי יומא, לאתרחשא לן בנסין.

עאלו,

כיון דעאלו, חמו תרין בני נשא דהוו לעאן באורייתא.

אמר רבי אלעזר:, (תהלים לו) מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון.

קמו אלין ויתבי כלהו וחדו כלהו,

אמר רבי אלעזר: מה יקר חסדך אלהים דאשכחנא לכו. חסד עבד לן קודשא בריך הוא באתר דא, השתא אדליקו בוצינין.

פתח רבי יוסי ואמר:

(במדבר ח') בהעלותך את הנרות, בהעלותך ממש, באדלקותך. דהא כחדא אתעביד על ידא דכהנא תרין פולחנין. דאינון קשורא חדא. ומאן אינון. שמן וקטרת. כדכתיב, (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב. דכתיב, (שמות ל) והקטיר עליו אהרן וגו'. וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה.

מאי שנא הכא בהטיבו, ומאי שנא התם ובהעלות.

אמר רבי יהודה: כלא חד מלה.

רבי יוסי אמר: בהטיבו: כמה דאת אמר (שיר השירים א׳:ב׳) כי טובים דודיך מיין. טובים: רווי חמרא. כמה דאת אמר, (ירמיהו מ״ד:י״ז) ונשבע לחם ונהיה טובים.

רבי יהודה אמר: הטבה ממש. כמה דאת אמר (משלי ט״ו:ט״ו) וטוב לב משתה תמיד. ובהעלות, דהא בזמנא דאתשקיין ואתרויין משקיו דנחלא, כדין עלאין עלויא, וברכאן (ס''א עלאין מתתאין) אשתכחו בכלהו, וחדו בכלא. ועל דא ובהעלות.

רבי אחא אמר: בשעתא דעמיקא דכלא נהיר, (ס''א דסתימא דכלא נהיר) נהיר בנחלא. ונחלא, נגיד (ס''א נהיר) בארח מישר לאשקאה כלא. כדין כתיב, בהעלות (נ''א בהטיבו) בגין דהא מעומקא דכלא נפקי, בהעלות דאתי מסטרא עלאה, (בראשית כ''א א') דעמיקא (ס''א דסתימא) דכלא, דאקרי מחשבה. וכלא חד מלה, וכדין כנסת ישראל אתברכא, וברכאן אשתכחי בכלהו עלמין.

הערות:

נקודת הסיום של הדרשה האחרונה צריכה בירור