רבי יצחק הוה אזיל לקטפורי דאבוי.

חמא חד בר נש דסאטי בקוטרא דמטולא אכתפוי.

אמר ליה: שורטא דקישטא בכתפך אמאי?

לא אמר ליה מדי.

אזל אבתריה, חמא דעייל במערתא חדא,

עאל אבתריה, חמא קטורא דתננא דהוה סליק מתחות ארעא, ועאל ההוא בר נש בנוקבא חד, ואתכסיא מניה.

דחיל רבי יצחק, ונפק לפום מערתא.

עד דהוה יתיב, אעברו רבי יהודה ורבי חזקיה,

חמא לון וקריב גביהון,

סח לון עובדא.

אמר רבי יהודה: בריך רחמנא דשזבך. האי מערתא דסגיר, דסרוניא היא, וכל יתבי ההיא קרתא, חרשין אינון, ואתיין למדברא לחוויין אוכמין, דאינון בני עשר שנין, או יתיר, למעבד חרשין, ולא מנטרא מנייהו, ואתעבידו סגירין וכל זייני חרשין דלהון בהאי מערתא אינון.

אזלו,

עד דהוו אזלי אערערו בחד בר נש דהוה אתי, ובריה דהוה מרע קטיר על חמרא.

אמרו ליה: מאן את?

אמר להו: יודאי, ודא הוא ברי דאיהו קטיר על חמרא.

אמרו ליה: אמאי הוא קטיר?

אמר לון: דיורי הוא בחד כפר, דאיהו מבני רומאי, והאי ברי הוה אוליף אורייתא בכל יומא, והוה אהדר לביתא, ולעי לון לאינון מלין. וג' שנין הוה דיורי בההוא ביתא, ולא חמינא מדי. והשתא יומא חד עאל ברי לביתא לאהדרא מלין, אעבר חד רוחא קמיה, ונזיק ליה, אעקם פומיה ועינוי, וידוי אתעקמו, ולא יכיל למללא. ואתינא לגבי מערתא דסגירו דסרוניא דלמא ילפון לי מלה דאסוותא.

אמר ליה רבי יהודה: ובההוא ביתא ידעת מן קדמת דנא דאתנזק ביה בר נש אחרא?

אמר ליה: ידענא דהא מכמה יומין אתנזק ביה חד בר נש, והוו אמרי דמרעא הוה, ומנייהו אמרי דרוחא דביתא, ולבתר עאלו ביה כמה בני נשא, ולא אתנזיקו.

אמרו: היינו דאמרי חברייא, ווי לאינון דעברין על מלייהו.

פתח רבי יהודה ואמר: (ירמיהו כ״ב:י״ג) הוי בונה ביתו בלא צדק, דהא בכל אתר דאשתכח ביה צדק, כל רוחין וכל מזיקי עלמא ערקי מניה, ולא משתכחי קמיה. ועם כל דא, מאן דאקדים ונטיל אתר, אחיד ביה.

אמר ליה רבי חזקיה: אי הכי שקיל שמא קדישא כרוח מסאבא.

אמר ליה: לאו הכי, אלא שמא קדישא לא שריא באתר מסאבא, ובגין כך, אי שמא קדישא נטיל אתר מקדמת דנא, כל רוחין וכל מזיקין דעלמא לא יכלין לאתחזאה ביה, כל שכן לקרבא בהדיה. אי רוח מסאבא קדים, נטיל אתר. שמא קדישא לא שריא ביה, דהא לאו אתריה. וכד הוה נחית נגע צרעת, הוה מדכי אתרא, ואפיק לרוח מסאבא מאתריה, ולבתר מנתצי ביתא, אבנין ואעין וכלא, ובני לה כמלקדמין, בסטר קדישא בצדק, דדכיר ליה לשמא קדישא, ולשרי עליה קדושה, ועם כל דא בעפרא אחרא, וירחיק ביתא מאתריה, מיסודא קדמאה תרי טפחים.

השתא דלא אתחזי, ולא נחית מאן דמקטרג ביה בההוא רוח מסאבא, לאפקא ליה מאתריה, מאי תקנתיה. אי יכיל לנפקא מהאי ביתא שפיר. ואי לאו יבנה ליה כמלקדמין, באבנין אחרנין, ואעין וכלא, ויפיק וירחיק ליה מאתר קדמאה, ויבני ליה על שמא קדישא.

ועם כל דא, לא נפיק ההוא רוחא מן אתר קדמאה, בגין דקדושה לא שריא על אתר מסאבא.

אמר רבי יצחק: למה ליה לאטרחא כולי האי, בזמנא דא כתיב, (קהלת א׳:ט״ו) מעוות לא יוכל לתקון וגו'. מיומא דאתחרב בי מקדשא, לא אשתכח אסוותא בעלמא, בגיני כך בעי בר נש לאזדהרא, כי היכי דלהוי נטיר.

אמרי: נזיל בהדי האי בר נש ונחמי.

אמר רבי יצחק: אסיר לן, אי הוה אזיל לגבי גברא רבא דחיל חטאה, כגון נעמן לגבי אלישע, נזיל אבתריה. השתא דאיהו אזיל לגבי רחיקי עלמא, רחיקי אורייתא, געלי מכלא, אסיר לן לאתחזאה קמייהו. בריך רחמנא די שזיב לן מנייהו. והאי בר נש אסיר ליה.

אמר רבי יהודה: והא תנינן בכל מתרפאין, חוץ מעצי אשרה וכו'.

אמר ליה: ודא עבודה זרה איהו, ולא עוד, אלא דהא כתיב (דברים י״ח:י׳) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו'.

אזלו לארחייהו.

אזל ההוא בר נש לההיא מערתא, הוא ובריה,

שרי ליה במערתא.

עד דנפק אבוי לקטרא לחמריה, נפק קיטורא דאשא, ומחא ליה ברישא, וקטליה.

אדהכי עאל אבוי, ואשכחיה מית.

נטל ליה ולחמריה, ואזל ליה, ואשכח להו לבתר יומא חד לרבי יצחק ולרבי יהודה ורבי חזקיה, דהוו אזלי.

בכה קמייהו, וסח לון עובדא.

אמר רבי יצחק: ולא זמנין סגיאין אמינא לך, דאסיר למיהך תמן? בריך רחמנא, (דניאל ד׳:ל״ד) די כל מעבדוהי קשוט, וארחתיה דין. זכאין אינון צדיקייא, דאזלין בארח קשוט, בעלמא דין, ובעלמא דאתי, ועלייהו כתיב, (משלי ד׳:י״ח) וארח צדיקים כאור נגה וגו'.