תנא, אמר רבי יוסי: מן יומא דאסתליק רבי שמעון מן מערתא, מלין (אלין) לא אתכסיין מן חבריא, ורזין עלאין הוו מסתכלן ואתגליין מבינייהו, כאלו אתייהיבו ההיא שעתא בטורא דסיני. בתר דשכיב כתיב, (בראשית ח) ויסכרו מעיינות תהום וארובות השמים, והוו חברייא מרחשן מלי, ולא מתקיימי בהו.

דיומא חד הוה יתיב רבי יהודה אפתחא דטבריה, וחמא תרי גמלי דסלקי קטפירא מעלוי דכתפין,

נפל מטולא דקטפירא, ואתו צפרי, ועד לא מטו עלייהו אתבקעו.

לבתר אתו כמה צפרין, והוו אזלי עלייהו, ושרו (נ''א ושדיאו) לון בטרטישא, ולא מתבקעין, והוו צווחין לון, ולא הוו מתפרשן.

שמעו חד קלא, עטרא דעטרין בקדרין שריא, ומריה לבר.

עד דהוה יתיב, עבר חד גברא, אשגח בהו.

אמר: לא קיים דא הא דכתיב, (בראשית ט״ו:י״א) וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם.

אמר רבי יהודה: והא עבידנא ולא אתפרשן.

אהדר רישיה ההוא גברא ואמר: עד לא מריט דא רישיה דמריה, ועד לא גליש למטרוניתא.

רהט אבתריה תלת מלין ולא אמר ליה.

חלש דעתיה דרבי יהודה.

יומא חד, אדמוך תחות אילנא וחמא בחלמיה ד' גדפין מתתקנן וסליק רבי שמעון עלייהו וספר תורה עמיה, ולא שביק כל ספרי רזין עלאין ואגדתא דלא סליק לון בהדיה, וסליק להון (ס''א וסליקן ליה) לרקיעא וחמא דמתכסיא מעינא ולא אתגליא.

כד אתער, אמר: ודאי מדשכיב רבי שמעון חכמתא אסתלקת מארעא. ווי לדרא דהאי אבנא טבא דהוו מתחזן (ס''א דמתאחדן) מניה וסמכין עליה עלאין ותתאין אתאביד מנייהו.

אתא לגביה דרבי אבא, סח ליה.

סליק רבי אבא ידוי על רישיה, ובכה ואמר: רבי שמעון ריחייא דטחנין מניה מנא טבא כל יומא ולקטין ליה, כמה דכתיב, (במדבר י״א:ל״ב) הממעיט אסף עשרה חמרים, והשתא ריחייא ומנא אסתלקו ולא אשתאר בעלמא מיניה, בר כמה דכתיב, (שמות ט״ז:ל״ג) קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת. ואלו באתגלייא לא כתיב, אלא למשמרת, לאצנעותא. השתא מאן יכיל לגלאה רזין, ומאן ינדע לון.

לחיש ליה לרבי יהודה בלחישו, (אמר ליה רבי אבא): ודאי ההוא גברא דחמית, אליהו הוה, ולא בעא לגלאה רזין בגין דתנדע שבחא דרבי שמעון דהוה ביומוי ויבכון דרא עלוי.

אמר ליה: די למבכי בכיה עליה.

רבי יהודה הוה בכי כל יומא עלוי דהא אערא עמיה באדרא קדישא דרבי שמעון ושאר חברייא.

אמר ליה: ווי דלא אסתלקנא ההוא יומא עם אינון תלתא דאסתלקו, ולא לחמי דרא דא, דהא אתהפך.

אמר ליה: רבי אימא לי, כתיב, (שמות כ״ט:מ״ד) והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ואת תולעת השני ואת השש, ואילו כסף לא כתיב. והא כתיב זהב וכסף.

אמר ליה: והא נמי נחשת, דכסף ונחשת בחשבנא הוו, והכא לא. אלא אי לא דגלי בוצינא קדישא באתריה לא אצטריכנא לגלאה.

פתח ואמר: