(שמות קי''ד ע''א) (שיר השירים ח׳:ו׳) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וגו', רשפיה רשפי אש שלהבת יה, האי קרא אתערנא ביה. אבל ליליא חד הוה כד הוינא קאים קמי אבא, ושמענא מניה מלה, דלית שלימו ורעותא וכסופא דכנסת ישראל בקודשא בריך הוא, אלא (ס''ח ע''ב) בנשמתהון דצדיקייא. דאינון מתערי נביעו דמיא תתאי, לקבלי עלאי. ובההיא שעתא שלימו דרעותא וכסופא בדביקו חדא למעבד פירין.

תא חזי, בתר דאתדבקו דא בדא, והיא קבילת רעותא, היא אמרת שימני כחותם על לבך, אמאי כחותם. אלא ארחיה דחותם, כיון דאתדבק באתר חד, אף על גב דאתעדי מיניה, הא אשתאר רשימו בההוא אתר, ולא אעדי מניה. דכל רשימו, וכל דיוקנא דיליה, ביה אשתאר. כך אמרה כנסת ישראל, הא אתדבקנא בך, אף על גב דאתעדי מינך ואזיל בגלותא. שימני כחותם על לבך, בגין דישתאר כל דיוקני בך, כהאי חותם דישתאר כל דיוקניה, בההוא אתר דאתדבק ביה.

כי עזה כמות אהבה, תקיפא היא, כפרישו דרוחא מן גופא. דתנינן, בשעתא דבר נש מטי לאסתלקא מן עלמא וחמי מה דחמי, רוחא אזלא בכל (ויקרא קכ''ו ע''ב) שייפי דגופא וסליק גלגלוי, כמאן דאזיל בימא בלא שייטין, סליק ונחית ולא מהנייא ליה, אתא ואישתאיל מכל שייפי גופא, ולית (לון) תקיפו כיומא דפריש רוחא מן גופא. כך תקיפו דרחימו דכנסת ישראל לגבי קודשא בריך הוא, כתקיפו דמותא, בשעתא דבעי רוחא לאתפרשא מן גופא.

קשה כשאול קנאה, כל מאן דרחים, ולא קשיר עמיה קנאה, לאו רחימותיה רחימותא. כיון דקני, הא רחימותא אשתלים. מכאן אוליפנא דבעי בר נש לקנאה לאנתתיה, בגין דיתקשר עמה רחימותא שלים, דהא מגו כך לא יהיב עינוי באינתו אחרא. מהו קשה כשאול. אלא, מה שאול קשיא בעינייהו דחייבין למיחת ביה, כך קנאה קשיא בעינייהו דמאן דרחים וקני, לאתפרשא מרחימותא.

דבר אחר, קשה כשאול קנאה, מה שאול, בשעתא דנחתין לון לחייביא ביה, מודיעין לון חובייהו על מה נחתין ליה, וקשיא להו. כך, מאן דקני, הוא תבע על חוביה, וחשיב (נ''א וחשיד) כמה עובדין, וכדין קשורא דרחימותא אתקשר ביה.

רשפיה רשפי אש שלהבת יה. מאן שלהבת יה, דא שלהובא דאתוקדא ונפקא מגו שופר, דאיהו אתער ואוקיד, ומאן איהו, שמאלא. הדא הוא דכתיב, (שיר השירים ב׳:ו׳) שמאלו תחת לראשי. דא אוקיד שלהובא דרחימו דכנסת ישראל לגבי קודשא בריך הוא.

ובגיני כך, (שיר השירים ח׳:ז׳) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. דהא כד אתי ימינא דאיהו מים, אוסיף יקידו דרחימותא, ולא כבי שלהובא דשמאלא, כמא דאת אמר וימינו תחבקני, האי איהו מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, וכן כלא כהאי גוונא.

בכל אתר דכורא רדיף בתר נוקבא, ואתער לגבה רחימותא, והכא אשכחנא, דהיא אתערת רחימותא ורדפה אבתריה, ואורחיה דעלמא, דלית שבחא דנוקבא, למרדף בתריה דדכורא. אלא, מלה סתימא היא, ומלה עלאה דבי גנזייא דמלכא.

תא חזי, תלת נשמתין אינון, ואינון סלקין בדרגין עלאין ידיען, ועל דאינון תלתא ארבע אינון. חד נשמתא עלאה דלא אתפס, ולא אתער ביה גזברא (ס''א גזעא) דקרטיטאה עלאה, כל שכן תתאה. והאי נשמתא לכל נשמתין. והוא סתים, ולא אתגליא לעלמין, ולא אתיידע, וכלהו ביה תליין.

והאי אתעטף בעטופא דזהרא דכרמלא, (נ''א דבדולחא) בגו זהירותא ונטיף טפין טפין מרגלאן ואתקשרו כלהו כחד, כקשרין דשייפי דגופא חד. והוא אעיל בגווייהו, ואחזי בהו עבידתיה. הוא ואינון חד הוא, ולית בהו פרישו. האי נשמתא עלאה טמירו דכלא.

נשמתא אחרא, נוקבא דמטמרא בגו חילהא, והיא נשמתא להו, ומנייהו אחידא גופא, לאחזאה בהו עבידתא לכל עלמא. כגופא דאיהו מאנא לנשמתא, למעבד ביה עבידתא. ואלין כגוונא דאינון קשירין טמירין דלעילא.

נשמתא אחרא, היא נשמתהון דצדיקייא לתתא. נשמתהון דצדיקייא אתיין מאינון נשמתין עלאין, מנשמתא דנוקבא, ומנשמתא דדכורא. ובגין כך, נשמתין דצדיקייא עלאין, על כל אינון חילין ומשריין דלעילא.

ואי תימא, הא עלאין אינון מתרין סטרין, אמאי נחתין להאי עלמא, ואמאי אסתלקו מניה. למלכא דאתייליד ליה בר, שדר ליה לחד כפר, למרבה ליה ולגדלא ליה עד דיתרבי (ליה), ויולפון ליה ארחי דהיכלא דמלכא. שמע מלכא דהא בריה רב ואתרבי. מה עבד ברחימו דבריה, משדר לה למטרוניתא אמיה בגיניה, ואעיל להיכליה, וחדי עמיה כל יומא.

כך קודשא בריך הוא, אוליד בר במטרוניתא, ומאי איהו, נשמתא עלאה קדישא, שדר ליה לכפר, להאי עלמא, דיתרבי ביה, ויולפון ליה אורחי דהיכלא דמלכא. כיון דידע מלכא דהא בריה אתרבי בהאי כפר, ועידן הוא למייתי ליה להיכליה. מה עבד ברחימו דבריה, משדר למטרוניתא בגיניה ואעיל ליה להיכליה. נשמתא לא סלקא מהאי עלמא, עד דאתת מטרוניתא בגינה, ואעילת לה בהיכלא דמלכא, ויתיבת תמן לעלמין.

ועם כל דא, אורחא דעלמא, דאינון בני כפר בכאן על פרישו דבריה דמלכא מנייהו. חד פקח הוה תמן, אמר לון, על מה אתון בכאן, וכי לאו בריה דמלכא איהו, ולא אתחזי למידר יתיר בינייכו, אלא בהיכלא דאבוי. כך משה, דהוה פקח, חמא בני כפר דהוה בכאן. על דא אמר, (דברים יד) בנים אתם ליי אלהיכם לא תתגודדו.

תא חזי, אילו הוו ידעין כלהו צדיקייא האי, הוו חדאן ההוא יומא דמטי לון לאסתלקא מהאי עלמא. וכי לאו יקרא עלאה הוא, דמטרוניתא אתת בגינייהו, ולאובלא לון להיכלא למלכא, למחדי בהו מלכא כל יומא, דהא קודשא בריך הוא לא אשתעשע אלא בנשמתהון דצדיקיא.

תא חזי, אתערותא דרחימו דכנסת ישראל, לגבי קודשא בריך הוא, נשמתהון דצדיקיא לתתא מתערין לה. בגין דאינון אתיין מסטרא דמלכא, מסטרא דדכורא, ואתערותא דא מטי לנוקבא מסטרא דדכורא, ואתער רחימותא. אשתכח דדכורא אתער חביבו ורחימותא לנוקבא, וכדין נוקבא אתקשרת ברחימותא, לגבי דכורא.

כהאי גוונא, תיאובתא דנוקבא למשדי מיין תתאין לקבל מיין עלאין, לאו איהו אלא בנשמתהון דצדיקיא. זכאין אינון צדיקיא בהאי עלמא, ובעלמא דאתי, דעלייהו קיימין עלאין ותתאין. ועל דא (משלי י) וצדיק יסוד עולם כתיב, סתם.

ורזא דכלא, צדיק, איהו יסודא דלעילא, ואיהו יסודא לתתא, וכנסת ישראל אתכלילת מצדיק, מלעילא ומתתא. (קנ''ג ע''ב) צדיק מהאי סטרא, וצדיק מהאי סטרא, ירתין לה. הדא הוא דכתיב, (תהילים ל״ז:כ״ט) צדיקים ירשו ארץ. ירשו ארץ ודאי.

תא חזי, צדיק אחסין לה להאי ארץ, ואריק עלה ברכאן בכל יומא, ויהיב לה תפנוקין ועדונין, בנגידו עלאה דנגיד עלה, והא (רל''ה ע''ב) אוקימנא מלה.

ורזא דכתיב (בראשית מ״ט:כ׳) מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך. ועם כל דא, מלה אחרא, כמה דכתיב, (שיר השירים ו׳:ט׳) ראוה בנות ויאשרוה, ועל דא אמרה לאה, (בראשית ל׳:י״ג) באשרי כי אשרוני בנות וכלא שפיר. ותא חזי מעלמא דאתי, אתמשיך ונגיד להאי צדיק, למיהב תפנוקין ועדונין להאי ארץ, דאיהו לחם עוני, ואתעביד לחם פנג, הדא הוא דכתיב, מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך ודאי, והא (ע''ז ע''ב) אוקימנא.

תא חזי, מאשר שמנה לחמו. דא הוא אתר דכלא מאשרין ליה. ומאי איהו, עלמא דאתי. דעלאי ותתאי מאשרין ליה, ומכספין ליה. שמנה לחמו, מאן, עד כאן לא פריש מאן הוא אתר. אלא, אית לחם, ואית לחם, כמה דאית אילנא, ואית אילנא. אית אילנא דחיי, ואית אילנא דתלייא ביה מותא. אית לחם דאקרי לחם עוני, ואית לחם דאקרי לחם פנג. ומאן איהו (לחם). דא ו', ודא הוא לחמ''ו, לח''ם ו'. ועל דא כתיב, (שמות ט״ז:ד׳) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, מן השמים ודאי.

ועל דא, מאשר שמנה לחמו, לחם ו', דהא מיניה אתזן האי אילנא, והוא מעטרא ליה, כדכתיב, (שיר השירים ג׳:י״א) בעטרה שעטרה לו אמו. וכד איהו נקיט, ודאי הוא יתן מעדני מלך. ומאן מלך. דא כנסת ישראל, דהא מניה אתזנת, והוא יהיב לה על ידא דצדיק, דרגא קדישא את קיימא. ומהכא לשאר דרגין דלתתא, וכלהו כגוונא דלעילא.

בספרא דרב המנונא סבא, אמר הכי, מאשר שמנה לחמו, (לעיל מז ע''ב) דא לחם שבת, דאיהו פנג, על חד תרין. כדכתיב, (שמות ט״ז:כ״ב) לקטו לחם משנה. מאי לחם משנה. אלא, תרי לחם, לחם מן השמים, ולחם מן הארץ. דא הוא לחם פנג, ודא הוא לחם דמסכנא, ובשבת אתכליל לחם תתאה בלחם עלאה, ואתברך האי בגיני האי, ואיהו לחם משנה.

ותו הוה אמר, לחם משנה דשבת, נקיט משבת עלאה, דאיהו נגיד ואנהיר לכלא, ואתחבר לחם בלחם, ואיהו משנה. ובכל אתר, רזא דלחם, נוקבא היא. בגין כך שמנה כתיב ולא שמן. וכתיב, (בראשית מט) כי אם הלחם אשר הוא אוכל, דא אנתתיה.

ואי תימא (שמואל א ט׳:ז׳) והלחם אזל מכלינו, ולא כתיב אזלת. שאר מזונא לחם קרינן ליה, ואשתמודען מלין, מאן הוא שאר מזונא, ומאן הוא לחם ממש. לחם דלעילא, בכל אתר דכר, לחם תתאה, בכל אתר נוקבא ואנן אשכחינא דזמנין כתיב דכר, ולזמנין נוקבא, וכלא חד מלה, האי כהאי, ושפיר כלא.

תא חזי, אשר, רשים לעילא ורשים לתתא, בתקוני כלה. וכלהו תריסר שבטין ימא קאים עלייהו, ואתתקן בהו. הדא הוא דכתיב, (מלכים א ז׳:כ״ה) והים עליהם מלמעלה. ורזא דמלה, אתתקן לעילא ואתתקן לתתא בארעא. אתתקן לעילא בתקונין ידיען, כגוונא דעלמא עלאה. ואתתקן לתתא בהני תריסר שבטין כגוונא דלעילא. ועל דא שכינתא לעילא ושכינתא לתתא בגינייהו (בגווייהו) דישראל, ובתריסר שבטין (נ''א ובתרין שבטין) (נ''א ובתרין סטרין) אתכלילת ואתתקנת. אשר בתקונהא קיימא, כשאר שבטין.

ואי לאו דגלי משה, לא אתיידע. דכתיב, (דברים ל״ג:כ״ד) וטובל בשמן רגלו. לאחזאה אן הוא קשרא דיליה באתריה, דאיהו נגיד ההוא משח רבות מלעילא. בגיני כך כתיב, ברוך מבנים אשר וגו'.

נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר. הא אתמר, דעלמא עלאה עלמא דדכורא איהו, כיון דסלקא מלה מכנסת ישראל ולעילא, כלא הוא דכר. מנלן, מעולה, אמאי אתקרי עולה, בגין דסלקא לעילא מן נוקבא. ובגיני כך, (ויקרא א) עולה זכר תמים יקריבנו וגו'.

אמאי תמים, וכי פיסקי פיסקי בעינן ליה, דאמר תמים, מהו תמים. אלא, כדכתיב, (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. אימתי תמים, בשעתא (ס''א באתר) דאתגזר, דהא דכורא לא הוי, ולא אשתמודע, אלא בההוא אתר דאקרי תמים. ומאן איהו, דא את קיימא, דביה אשתמודע דכורא מן נוקבא. כדכתיב, (בראשית ו׳:ט׳) איש צדיק תמים היה. בגיני כך זכר תמים, דאשתמודע ביה האי שייפא, ולא יסרסון ליה.

ואי תימא, הא כתיב, (ויקרא ד) נקבה תמימה. הכי הוא ודאי, כמה דאקרי צדיק תמים, כך אקרי צדק תמימה. בגין דכלא, נטלא מניה, בגיני כך, עולה דסלקא מן נוקבא לדכורא, ומהאי אתר ולעילא, כלא הוא דכורא. ומן נוקבא ולתתא, כלא הוא נוקבא, והא אוקימנא.

ואי תימא, הכי נמי נוקבא דלעילא. אלא, סיומא דגופא אחזי על כל גופא דאיהו דכר, רישא דגופא נוקבא, עד דנחית לסיומא, וכד סיומא אתחזי, הא עביד כלא דכר. אבל הכא, רישא וסופא נוקבא, דהא כל תקון גופא נוקבא.

תא חזי, חד רזא עלאה אית במלה דא, דהא חמינן דיעקב בריך ליוסף בגו אחוהי, כיון דמני קודשא בריך הוא ארבע דגלים בשכינתא, בתריסר שבטין לאתתקנא בהו, גרע מנייהו ליוסף, ושוי לאפרים באתריה. מאי טעמא אסתלק יוסף מנייהו. אי תימא בגין חובוי, לאו הכי, דהא זכאה איהו.

אלא, רזא דמלה, יוסף רשימא דדכורא הוה, דכתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. וכתיב משם רועה אבן ישראל, מתמן אתזן האי אבן ישראל. אבן, דא כנסת ישראל, ועלה אמר דוד (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. ובגין דיוסף איהו רשימו דדכורא, אקרי יוסף הצדיק, דהא איהו צדיק ודאי, משם רועה אבן ישראל.

ובגין דכל תקוני שכינתא אינון נוקבן, אסתלק יוסף מתמן, ואתמני תחותיה אפרים, ואיהו נוקבא לתקונהא. ובגין דאיהו הכי, אתמני לסטר מערב, אתר דנוקבא שריא, וההוא רשימו דאיהו דכורא, אסתלק מתקונהא, בגין דאיהו עלמא דנוקבא, ולא עלמא דדכורא, וכל תקונהא בעיין נוקבי.

ובגין כך, יוסף דאיהו צדיק, אסתלק מתקונהא, ואתמני אפרים תחותיה. ועל דא, כלהו תריסר שבטין, תקוני שכינתא אינון, וכלהו בעיין כגוונא דלעילא, בר דרגא דצדיק, דאיהו עביד כל שייפין דכר, ולא בעי לאכחשא (נ''א ליה).

נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, היינו דכתיב, (שיר השירים ד) ומדברך נאוה, בגין דקול מדבר ליה לדבור, ולית קול בלא דבור. וההוא קול אשתלח מאתר עמיקא דלעילא, ושליח מקמיה, לאנהגא לדבור, דהא לית קול בלא דבור, ולא דבור בלא קול. ודא כלל דצריך לפרט, ופרט דצריך לכלל. ודא קול נפקא מדרום, ומדבר למערב, ירית לתרין סטרין. ודא הוא דכתיב, (דברים לג) ולנפתלי אמר וגו', ים ודרום ירשה, לעילא דכר, לתתא נוקבא, בגין כך נפתלי אילה שלוחה נוקבא לתתא. כגוונא דא דכר לעילא, דכתיב הנותן אמרי שפר, הנותן כתיב, ולא הנותנת.

תא חזי, מחשבה ראשיתא דכלא, ובגין דאיהי מחשבה, איהי לגו סתימא ולא אתיידע. כך אתפשט האי מחשבה יתיר, אתיא לאתר דרוחא שריא, וכד מטי לההוא אתר אקרי בינ''ה, והא לאו סתים כדקדמיתא, ואף על גב דאיהו סתים, האי רוחא אתפשט, ואפיק קלא, כליל מאשא ומיא ורוחא, דאינון צפון ודרום ומזרח. והאי קלא, כללא דכל שאר חילין, וקלא דא מדבר לדבור, ודא יהיב מלה בתקונא, בגין דקול אשתלח מאתר דרוחא, ואתי לדברא מלה, לאפקא מלין תריצין.

וכד תסתכל בדרגין, הוא מחשבה, הוא בינה, הוא קול, הוא דבור, וכלא חד, והיא היא מחשבה, ראשיתא דכלא, ולא הוי פרוד, אלא כלא חד, וקשורא חד, דאיהו מחשבה ממש אתקשר באין, ולא אתפרש לעלמין, ודא הוא (זכריה יד) ה' אחד ושמו אחד. ועל דא, הנותן אמרי שפר כתיב, דא גופא.

סיומא דגופא דא, דכתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, אמאי תרי זמני. אלא בן פורת לעילא. בן פורת לתתא. ואמאי לאו איהו בן פורת לתתא, בתקוני מטרוניתא. בגין דבנות צעדה, למהוי עלי שור, דבעיין בנות לתקונהא ולא בנים. כמא דאת אמר, (משלי לא) רבות בנות עשו חיל וגו'. רבות בנות עשו חיל, אלין תריסר שבטין.

תא חזי, מלכותא קדישא, לא קביל מלכותא קדישא שלימתא, עד דאתחבר באבהן, וכד אתחבר באבהן, אתבני בניינא שלימא (בבניינא שלימא) מעלמא עלאה, דאיהו עלמא דדכורא, ועלמא עלאה אקרי ז' שנין, בגין דכלהו ז' שנין ביה.

וסימניך (מלכים א ו׳:ל״ח) ויבנהו שבע שנים, דא עלמא עלאה, ולא כתיב בשבע שנים, כמא דאת אמר, (שמות ל״א:י״ז) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ולא כתיב בששת וכתיב, (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, באברהם. ואברהם, ז' ימים אקרי, וביה אתבני עלמא עלאה, (ס''א כגוונא דא ויבנהו שבע שנים) ואלין אקרון עלמא דדכורא (ס''א וביה אתבני עלמא לתתא).

כגוונא דא לתתא אית שנין, רזא דעלמא תתאה, ורזא דא, דכתיב, (מלכים א ה) ז' ימים וז' ימים י''ד יום. דכיון דאמר שבעת ימים ושבעת ימים, לא ידענא דארביסר אינון. אלא, לאחזאה עלמא עלאה, ועלמא תתאה. ואינון שבעת ימים ושבעת ימים. אלין דכורין, ואלין נוקבין. אלין נוקבי האי עלמא עלייהו. דכתיב, (משלי ל״א:כ״ט) רבות בנות עשו חיל, אלין תריסר שבטין, דאינון עשו חיל. כדכתיב, (במדבר ב׳:ט׳) כל הפקודים למחנה יהודה וגו', וכן כלהו.

ואי תימא רבות, והא תריסר אינון, ולא יתיר, בר ההוא חיל דעבדו, מאי רבות. אלא כמה דכתיב, (בראשית י״ח:כ׳) זעקת סדום ועמורה כי רבה, כמו גדלה. וכן רבות גדולות, עלאין, ורברבין על כלא. ואלין אקרון חיות גדולות. עשו חיל, ההוא חיל דעבדו דסמיכין עלייהו, אקרון חיות קטנות עם גדולות, לאתחברא כחדא, לאתתקנא בהו מטרוניתא, למחדי בהו עלאין ותתאין. כמא דאת אמר, (תהילים ק״ד:כ״ו) לויתן זה יצרת לשחק בו, בגיני כך רבות בנות עשו חיל. (ס''א ואת עלית על כלנה כמא דאת אמר, (מלכים א ז׳:כ״ה) עומד על שני עשר בקר שלשה פונים צפונה ושלשה וגו' וכתיב והים עליהם מלמעלה היינו ואת עלית על כלנה).

ועל דא בנות צעדה עלי שור. בנות צעדה, צעדות מבעי ליה, אלא ההוא עין דכתיב לעילא, ומאן איהו, עין משפט, ואיהו קאים עלי עין, ואיהו עין, צעדה, ופסעת למיטל בנות לתקונהא, והיינו בנות צעדה, ולא בנים, בנות צעדה, אסתכלת לתקונהא, ולא בנים. וימררוהו ורבו, באסתכלותא דרחימו לגביה. כדכתיב, (שיר השירים ו׳:ה׳) הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני. ועל דא וישטמוהו בעלי חצים.

ותשב באיתן קשתו דא קשת. מה קשת דא בת זוגו. באיתן, תוקפא אלבישת עלוי, דלא אחלשת חילא, דהא ידעת דיוסף לא יסטי בההוא דרגא, דאת קיימא דיליה, לימינא ולשמאלא.

ויפזו, מאי ויפזו. אלא כדכתיב, (תהילים י״ט:י׳-י״א) הנחמדים מזהב ומפז רב. וכתיב, (איוב כ״ח:י״ז) ותמורתה כלי פז. אתייקרו דרועוי במרגליתא עלאה. מידי אביר יעקב, מאינון תרין סטרין, דאתקיף בהו יעקב. משם רועה אבן ישראל, מתמן אתזן ההוא אבן יקרא, כדקאמרן. תו, מאינון תריסר סטרין, אתזן ההוא אבן יקרא, דאינון צפון ודרום, והיא אתייהבת בינייהו, ואתברכא מנייהו, ואתזנא מנהון על (דרגא) ידא דצדיק.

תא חזי, ליוסף אתוסף ליה ברכה אחרא, כמא דאת אמר, מאל אביך ויעזרך וגו'. האי קרא קשיא. מאל אביך, אל אביך יעזרך מבעי ליה. מאי מאל אביך ולבתר יעזרך. ואת שדי, ואל שדי מבעי ליה, כמה דכתיב, (בראשית מ״ג:י״ד) ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. ויברכך, יברכך מבעי ליה.

אלא אחסין ליה לעילא ותתא. אחסין ליה לעילא, מאל אביך, דאיהו אחסנא עלאה, אתר דאקרי שמים. ויעז רך, בגין דלא יחליף האי אתר לאתר אחרא, וסיועא דיליה ליהוי מאתר דא, ולא מאחרא.

ואת שדי, מהו ואת שדי, אלא, איהו דרגא אחרא תתאה, דהא תנינן, בכל אתר את ה', דא שכינתא, כמו (ישעיה ו) וארא את ה', את לרבות. ואת לאכללא יום בלילה, ולילה ביום, כדכתיב ואת שד''י, דהא מתמן נפקין ברכאן לברכא עלמין.

תו, אמאי לא קאמר ואל שדי, דהא הכא נמי משמע כדקאמרינן. דכתיב, ואל שדי יתן לכם רחמים, כלא אתר חד הוא, אמאי שבק ל' וכתב ת'. אלא רזא איהו, דכד אינון שבילין נפקין מעילא, כללא דאורייתא, אחסין שמים. כמא דאת אמר את השמים, כללא דכ''ב אתוון. ומהכא נפקי לתורה שבעל פה דאקרי ארץ, כדקאמרינן ואת הארץ, כללא דכ''ב אתוון. ושמים כליל כלא כחדא, וכדין מתעטרא סיהרא בכלא, ויתבא באשלמותא, וברכאן נגדין כדין מתמן, ועל דא ואת שדי.

ויברכך, בגין דיהא ליה קיום תדיר ויתיר, דהא בכל אתר דאית ביה וא''ו, תוספת אית ליה, וקיומא. עד כאן כלל, ולבתר עביד פרט, דכתיב ברכות שמים וגו':

ברכות אביך גברו על ברכות הורי. ברכות אביך גברו ודאי, דהא יעקב אחסין שבחא דכלא, יתיר מאבהן, דהא הוא שלים הוה בכלא. וכלא יהב ליה ליוסף, מאי טעמא. בגין דהכי אתחזי, דהא צדיק כלא נטיל, ואחסין כלא כחדא, וכל ברכאן ביה שריין. הוא אריק ברכאן מרישא לעילא, וכל שייפי גופא כלהו אתתקנן, לארקא ביה ברכאן, וכדין אתעביד נהר דנפיק מעדן.

מאי מעדן, אלא, בכל שעתא דכל שייפין יתבין בקשורא חדא, ואינון בעדונא דתיאובתא מרישא לעילא ולתתא, וכלהו מעדונא ותיאובתא דלהון, מריקין ביה, ואתעביד נהר דנגיד ונפיק מעדן ודאי. תו מעדן מחכמה עלאה, נגיד כלא לאתמשכא, ועביד נהרא, ואתמשכא עד דמטי להאי דרגא, וכדין כלא בברכאן, וכלא חד.

עד תאות גבעות עולם, (ס''א האי עד) תיאובתא דאינון גבעות עולם. ומאי נינהו, תרי נוקבי. חד לעילא, וחד לתתא, דכל חד אקרי עולם. ותיאובתא דכל שייפי גופא, באינון תרין אמהן. תיאובתא לינקא מאמא עלאה. תיאובתא לאתקשרא באמא תתאה. ותיאובתא דכלא חד, בגין כך כלהו, (כדקא חזי). תהיינה לראש יוסף וגו', לאתברכא ההוא דרגא דצדיק, ולנטלא כלא. כדקא חזי.

זכאין אינון דאקרון צדיקים, דהא צדיק לא אקרי, אלא מאן דנטיר האי דרגא, האי את קיימא קדישא. זכאין אינון בעלמא דין, ובעלמא דאתי.

בנימין זאב יטרף וגו'. בנימין זאב יטרף, זאב אמאי. אלא בגין דהכי אתרשים בכרסייא, דהא כל חיוון רברבין זעירין רשימין תמן. כמה דכתיב, (תהילים ק״ד:כ״ה) חיות קטנות עם גדולות. וכרסייא דעבד שלמה, הכי אתרשים, כגוונא דלעילא.

תו זאב יטרף, דהא מזבח בחולקיה הוה. ומזבח איהו זאב. דאי תימא בנימין איהו זאב, לאו הכי. אלא מזבח דהוה בחולקיה, הוא זאב, דהוה אכיל בשרא כל יומא ובנימין הוה זן ליה, בגין דהא בחולקיה הוה, כביכול איהו מפרנס וזן להאי זאב. תו זאב יטרף, זאב יזון. ומאן איהו, אילין מארי דבבו, דאינון קיימי לעילא לקטרגא, וכלהו אתהנו ואתתקנן מקרבנא, ומתערי אתערותא לעילא.

בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. מאי בבקר יאכל עד. אלא בצפרא, דאברהם אתער בעלמא, ושעתא דרעוא אשתכח, קרבנא עביד אתערותא ונייחא וסלקא עד ע''ד. ההוא אתר, דכתיב, (דברים ל׳:ב׳) ושבת עד ה' אלהיך.

תו בבקר, מאי בבקר, דא אברהם כדקאמרן, דכתיב, (בראשית כ״ב:ג׳) וישכם אברהם בבקר, בזמנא דרעוא אשתכח, בההיא שעתא לא הוה אכיל קרבנא אחרא, ומאן הוה אכיל, ההוא אתר דאקרי ע''ד, ואיהו כרסייא עלאה, דאיהו עדי עד, כדכתיב עדי עד וגו'. וזמן אכילה, בצפרא דע''ד הוא, והאי עד, (הכי נמי) לעילא (הכי אתקרי), דכתיב, (ישעיהו כ״ו:ג׳-ד׳) בטחו ביי עדי עד. ובבקר, היינו קרבן לה', ודאי. יאכל עד, ולא אחרא.

תננא סליק, ואתערותא דרחימו קשיר, ואתער לעילא וקיימא דא לקבל דא, ונורא (נ''א ושרגא) דליק, ואנהיר בהאי אתערותא דלתתא. וכהנא אתער, וליואי משבחן, ואחזיין חידו, וכדין חמרא אתנסך, לאתקשרא במיא, וחמרא נהיר ואחזי חידו, בגיני כך, חמרא טב לתתא, לאחזאה חידו, לחמרא אחרא דלעילא, וכלא אתער, לאתקשרא שמאלא בימינא.

ולחם דאיהו (ויקרא רמ''ז ע''א) סלת, מלכותא דאתער אתערותא, נקטין לה שמאלא בימינא, ומקשרי לה בגופא, וכדין נגיד משחא עלאה, ולקטא ליה על ידא דצדי''ק. ועל דא בעי למעבד אתערותא דסלת במשחא, ואתקשר כלא כחדא, וכדין עדונא ונייחין דיחודא חד, ולקטין עדונא ונייחא דיחודא, כל אינון כתרין, ואתקשר דא בדא, ואתנהיר סיהרא, ואתקשרא בשמשא, ויתיב כלא בעדונא.

וכדין קרבן ליי, ולא לאחרא. ועל דא, בבקר יאכל עד, ולא לאחרא (עד), יאכל עד, ויתעדן ויתקשר בקשוריה בקדמיתא. אימתי, בבקר. דבעי לאתברכא שמא קדישא בקדמיתא, ולבתר יתברכון אחרנין.

ועל דא, אסיר ליה לבר נש לברכא לחבריה בצפרא, עד דיברך לקודשא בריך הוא, דאיהו בעי לאתברכא ברישא, והיינו בבקר יאכל עד. ולבתר יתברכון אחרנין, ולערב יחלק שלל. דהא קרבנות דהוה ברישא, כלא אתקרב לקודשא בריך הוא, ואתערותא סלקא תמן. ובגין דהא הוא אתברך, הוה מקשר קשרין לכל שאר חילין עלאין, ומפליג לון ברכאן, לכל חד וחד כדקא חזי ויאות ליה, ומתבסמן עלמין, ואתברכאן עלאין ותתאין.

והיינו רזא דכתיב, (שיר השירים ה׳:א׳) אכלתי יערי עם דבשי וגו', בקדמיתא, לבתר פליג לכלהו, ואמר, אכלו רעים שתו ושכרו דודים. אריק ברכאן לכלהו, ומפליג לון, לכל חד וחד כדקא חזי ליה, ועל דא ולערב יחלק שלל. דהא שמא קדישא יתברך בקדמיתא, והשתא פליג ברכאן לכלהו עלמין. דלא תימא דקרבנא מתקרב לון, ולא לשום חילא אחרא, אלא כלא מתקרב לקודשא בריך הוא, והוא אריק ברכאן, ומפליג ברכאן לכלהו עלמין, ובגין כך קרבן ליי, ולא לאחרא.

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וגו', כל אלה שבטי ישראל, אלה שבטי ישראל מבעי ליה, מאי כל אלה. אלא, לאחברא (ס''א למחתם) לון, באתר דכל ברכאן מריקין תמן. שנים עשר. שנים עשר ודאי, קשרין דתקוני מטרוניתא, ואיהי אתחברת בהדייהו, הדא הוא דכתיב שנים עשר. וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, דהא באתר דא, דבור שריא.

אשר דבר, הכא קשרא חד, לאתחברא מתתא לעילא, ומעילא לתתא. מתתא, באלין תריסר שבטין, וזאת, אתחברא בהדייהו. אשר דבר, הא חבורא דכר ונוקבא, קשורא לתרין סטרין, מתתא ומלעילא, לסוף קשר לון באתר דלעילא, דכר ונוקבא כחדא. הדא הוא דכתיב איש אשר כברכתו וגו'. מאי כברכתו. אלא כברכתו בת זוגו. איש אשר כברכתו תרווייהו כחדא.

(תהלים לה) יברכך יי מציון וראה בטוב ירושלם וגו', יברכך יי מציון, דמניה נפקין ברכאן, לאשקאה לגינתא. והוא כליל כל ברכאן, ויהיב לה, ולבתר וראה בטוב ירושלם. לאחזאה דכל ברכאן אתיין מדכר ונוקבא. כגוונא דא (במדבר ז) יברכך יי וישמרך. יברכך יי מדכורא. וישמרך מנוקבא. יברכך יי מזכור. וישמרך משמור. וכלא חד מלה, בגין דמתרווייהו נפקין ברכאן לעלמין. ועל דא, איש אשר כברכתו ברך אותם.

ויכל יעקב לצוות את בניו וגו'. ויכל יעקב לצוות את בניו, לצוות, לברך מבעי ליה. אלא דפקיד לון לגבי שכינתא, לאתקשרא בהדה. תו, דפקיד לון על עסקי מערתא, דהיא קריבא לגן עדן, דתמן הוא אדם הראשון קבור.

תא חזי, ההוא אתר אקרי קרית ארבע. מאי טעמא. בגין דתמן אתקברו ארבע זוגות, אדם וחוה. אברהם ושרה. יצחק ורבקה. יעקב ולאה. הא קושיא הכא, דתנינן, אבהן אינון רתיכא קדישא, ורתיכא לאו פחות מארבע, ותנינן קודשא בריך הוא אחבר למלכא דוד בהדייהו, ואתעבידו רתיכא שלימתא, הדא הוא דכתיב, (תהילים קי״ח:כ״ב) אבן מאסו הבונים וגו'. דדוד מלכא אתחבר למהוי רתיכא שלימתא בהדייהו. אי הכי דוד בעיא (נ''א לאתקשרא) לאתקברא בגו אבהן, ויהוי קרית ארבע בהדיה, מאי טעמא לא אתקבר בהדייהו.

אלא, דוד מלכא אתר מתתקן הוה ליה כדקא יאות, ומאן הוא ציון, לאתחברא ליה כחדא. ואדם דאתקבר בגו אבהן, הא אינון אתקברו בהדיה, בגין דאיהו מלך קדמאה הוה, ואתעבר מניה מלכו, ואתיהב לדוד מלכא. ומיומוי דאדם, אתקיים דוד מלכא. דאדם אלף שנין אתגזר עלוי, ואתעברו מניה שבעין שנין, יומוי דדוד מלכא, והוא יהיב לון. ואבהן היך יקומון עד דייתי דוד מלכא, אלא זכה לאתריה, כדקא חזי ליה, בגיני כך לא אתקבר לגבי אבהן.

תו, אבהן באתר דדכורא שריין, ודוד באתר דנוקבא, ואבהן נוקבן אתקברו בהדייהו. ודוד אתקבר ואתחבר באתר דדכורא, מלה כדקא חזי ליה. ויאסוף רגליו אל המטה, בגין דהא איהו באתר דחיין יתיב. כד בעא לאסתלקא מעלמא, נחית רגלוי לגבי מטה, ואתכניש ואסתלק מעלמא, הדא הוא דכתיב, ויגוע ויאסף אל עמיו.

(תהילים פ״ד:ג׳) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', מלה דא הא אוקמוה חברייא. אבל

תא חזי, אית מדורין תתאין, ואית מדורין עלאין. בעלאין לאו (מדורין) שריין תמן, ומאן אינון, אינון בתי גואי, ובתי בראי. אינון אקרון חצרות ה', בגין דאינון קיימי ברחימו ותיאובתא לגבי נוקבא. תא חזי, כד נשמתא סלקא אתער כלא לגבי נוקבא, דהא איהי אתאחדת בתיאובתא שלימתא ואתקשרת ביה.

יעקב לא מית, בגין כך לא אתמר ביה מותא, אלא ויגוע ויאסף אל עמיו. חמי מה כתיב, ויאסוף רגליו אל המטה, דאתכניש שמשא לגבי סיהרא, שמשא לא מית, אלא אתכניש מעלמא, ואזיל לגבי סיהרא.

תא חזי, בשעתא דאתכניש יעקב, אתנהיר סיהרא, ותיאובתא דשמשא עלאה אתער לגבה, בגין דשמשא כד סליק, אתער שמשא אחרא, ואתדבק דא בדא, ואתנהיר סיהרא.

שפיר קא אמרת, אבל הא אתמר, דעלאה עלמא דדכורא, אתקשר בתתאה דאיהו עלמא דנוקבא, ותתאה אתקשר בעלאה, וכלא דא כגוונא דא.

והא אתמר תרין עלמין נינהו, כדכתיב, (דברי הימים א ט״ז:ל״ו) מן העולם (קנ''ג ע''ב) ועד העולם. ואף על גב דתרין נוקבי נינהו, חד מתתקן בדכורא, וחד בנוקבא. דא שבע (שבת), ודא בת שבע. דא אם, ודא אם, דא אקרי אם הבנים, ודא אקרי אם שלמה. כדכתיב, (שיר השירים ג׳:י״א) צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה וגו'. במלך שלמה, במלך דכל שלמא דיליה. דא אם שלמה. כדכתיב, (מלכים א א׳:י״א) בת שבע אם שלמה.

וכתיב, (מלכים א ה׳:י׳) ותרב חכמת שלמה. חכמת שלמה, דא אם שלמה. דכתיב, (משלי ל״א:א׳) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו. דברי למואל מלך, האי קרא לאו אתיידע מהו סתימא דיליה. אלא, דברי למואל מלך, דברים דאתמר בגין אל דאיהו מלך, ומאן איהו. דא (תהילים ז׳:י״ב) אל זועם בכל יום. ואל שדי. כמה דאתמר. למואל כמא דאת אמר, (איוב מ׳:ד׳) למו פי. למואל מלך, דאיהו בת שבע. משא אשר יסרתו אמו, כד אתגלי עלוי בגבעון, בחלמא דליליא.

תא חזי, יעקב אתכניש לגבי סיהרא, ועביד בה פירין לעלמא. ולית לך דרא בעלמא, דלא אית ביה איבא דיעקב, בגין דהא איהו אתער אתערותא לעילא, בגין דכתיב, ויאסוף רגליו אל המטה, דאיהו מטתיה דיעקב ודאי. זכאה חולקיה דיעקב, דהא אשתלים לעילא ותתא, דכתיב, (ירמיהו ל׳:י׳) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' וגו' כי אתך אני. כי אתי אתה לא אתמר, אלא כי אתך אני, והא אתמר.

ויבאו עד גרן האטד וגו', וכתיב, וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגרן האטד וגו'. הני קראי אית לאסתכלא בהו, מאי איכפת לן דאינון אתו עד גרן האטד. ומאי טעמא אתכנת אבלותא דא למצרים, דהא אבל ישראל מבעי ליה, מאי טעמא למצרים.

אלא הכי אמרו, כל ההוא זמנא דהוה יעקב במצרים, אתברך ארעא בגיניה, ונילוס הוה נפיק ואשקי ארעא, ועוד דפסק כפנא בגיניה דיעקב. ועל דא, מצראי עבדו אבלותא, ואתכני עלייהו.

(תהילים ק״ו:ב׳) מי ימלל גבורות יי ישמיע כל תהלתו, האי קרא אוקמוה. אבל מהו ימלל, ידבר מבעי ליה. ואי תימא דארחיה דקרא הכי הוא, דהא קראי אינון הכי. לא. דכלהו לאחזאה מלה קא אתיין. אוף הכא, לאחזאה מלה קא אתיא, מי ימלל (גבורות יי), כדכתיב, (דברים כ״ג:כ״ו) וקטפת מלילות. גבורות ה', בגין דסגיאין אינון, דהא כל גזרא דדינא, מתמן קא אתיא, ועל דא, מאן איהו דיסלק ויעבר גזרה חדא, מאינון גבוראן דעביד קודשא בריך הוא.

תו, מי ימלל, וידבר, כלא חד. ידבר, דהא כמה וכמה גבוראן אינון, דלית לון חושבנא, כמה מארי דדינין, כמה מארי תריסין, כמה גרדיני נמוסין, ומלולא לא יכיל למללא לון.

ובמה ידיען, כלהו בהגדה, דאית ביה רזא דחכמתא, דהא במלולא ובאמירה לא יכיל למללא לון. למנדע לון, אבל בהגדה ידיען, כמה דכתיב, (תהילים קמ״ה:ד׳) דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו, ברזא דא ידעין, אבל גבורתך דהיא גבורה תתאה, ידברו, דכתיב וגבורתך ידברו.

ישמיע כל תהלתו, דסגיאין אינון (נ''א דרגין) דינין, דאשתמודען ומתחברן בתהלה, וכמה חילין, וכמה משיריין דמתחברן בה, כדכתיב, (איוב כ״ה:ג׳) היש מספר לגדודיו, ועל דא, מאן יכיל לאשתמע כל תהלתו.

תא חזי, מצראי כלהו חכימין הוו, ומסטרא דגבורה קא נפקי, כמה חילין וכמה משיריין, וכמה דרגין על דרגין, עד דמטו לגבי דרגין תתאין, ומצראי הוו חרשין וחכימין בהו, וידעין סתימין דעלמא, ואסתכלו הא, דבזמנא דיעקב קיים בעלמא, לא אית עמא דשלטא על בנוי, וידעו דהא ישתעבדו בהו בישראל זמנין סגיאין.

כיון דמית יעקב חדו, אסתכלו מה יהא בסופא, עד דמטו לגורן האטד, דאיהו גזרא דדינא שליטא, אט''ד בגימטריא יד, כמא דאת אמר, (שמות י״ד:ל״א) וירא ישראל את היד הגדולה וגו', כיון דמטו לאתר דא, חמו גבוראן דנפקי מהאי אטד. אמאי אקרי אטד. אלא, מה אטד נפקי כובין להאי סטרא ולהאי סטרא, הכי נמי י''ד, נפקי מינה אצבעאן, להאי סטרא ולהאי סטרא, וכל אצבעא ואצבעא סליק בכמה גבוראן, בכמה דינין, ובכמה נמוסין, כדין ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד על כן קרא שמה אבל מצרים, ודאי אבל כבד זה למצרים, ולא לאחרא.

(ישעיהו י׳:ל׳) צהלי קולך בת גלים וגו'. צהלי קולך, האי קרא לכנסת ישראל אתמר, בגין דאיהי משבחת ליה לקודשא בריך הוא, בקלא משבחא, ועל דא צהלי קולך. מהכא אוליפנא, כל מאן דבעי לשבחא לקודשא בריך הוא בקלא, בעיא ליה קלא נעימותא, דיערב לאחרנין דשמעין ליה, ואי לאו, לא יקום לארמא קלא.

תא חזי, ליואי דאתיין מסטרא דא, דכתיב, (במדבר ח׳:כ״ה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וגו'. מאי טעמא. בגין דקליה (דרגיה, ואי) נמיך, ולא יערב לאודנין, כשאר חברוי, כדין מעברין ליה מהאי צבא העבודה (מחיילין) דלעילא, דקיימין לנגנא לגבי האי עבודה, וליקרא שמא קדישא כדקא חזי.

חילין לעילא, חילין ומשריין לגבי תתאי, לשבחא שמא קדישא, ולזמרא לון. ובגיני כך ישוב מצבא העבודה. ובגין דכנסת ישראל קא משבחא ליה לקודשא בריך הוא, אמר קרא, צהלי קולך בת גלים, בת אבהן.

תו, בת גלים, עלמא דאתי אקרי גלים, בגין דכלא קיימא ביה, ואתכליל ביה תלי תלים, ונפקא מניה לכלא. תו בת גלים, כדכתיב, (שיר השירים ד׳:י״ב) גל נעול, וכל אינון גלים ומבועין, כלהו נפקי מעלמא דאתי, וכנסת ישראל איהי בת גלים.

תא חזי, האי קרא קשיא, בקדמיתא כתיב צהלי קולך, דהוא בגין לזמרא ולארמא קלא, ולבתר כתיב הקשיבי. אי הכי אמאי צהלי קולך, כיון דכתיב הקשיבי. אלא, צהלי, בגין לשבחא ולזמרא. תא חזי, אי ישראל שראן לשבחא ולזמרא לקודשא בריך הוא, כדין כתיב הקשיבי, מאי טעמא, בגין דישראל אינון משבחן ומזמרן בגינה לקודשא בריך הוא, ועל דא כתיב צהלי קולך, וכתיב הקשיבי.

לישה, בגין דאתיא מסטרא דגבורה, כמא דאת אמר, (משלי ל׳:ל׳) ליש גבור בבהמה. והאי לישה, גבורה, לתברא חילין ותוקפין. עניה ענתות, בגין דאיהי אספקלריא דלא נהרא (עלה), עניה ודאי, לית לה נהורא לסיהרא מגרמה, אלא מה דיהיב לה שמשא.

ענתות איהו חקל, כפר חד, ושריין ביה כהני מסכני דאהדרן על פתחין (דלואי), ולית מאן דישגח בהו, בגין דכל אינון בני ההוא כפרא (ס''א קלישין), קליסין הוו בעיניהו דעמא, וביתייהו ריקניין יתיר מכל עמא, בר מה דיהבין לון, כמסכני (ס''א קלישין) קליסין דעמא. בגין כך, סיהרא לית לה נהורא מגרמה, אלא בשעתא דאתחבר עמה שמשא אתנהיר.

תא חזי, דכתיב, (מלכים א ב׳:כ״ו) ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות לך על שדך כי איש מות אתה. וכי על דזמין ליה אדוניהו, איש מות אקרי. אלא, בגין דהוה מאתר מסכנא, דאידבק ביה סיהרא, דאיהי עניה ענתות.

ואי תימא, (מלכים א ב׳:כ״ו) וכי התענית בכל אשר התענה אבי, בגיני כך זכאה דלא קטיל ליה. אלא אביתר, בגין דהוה מאתר מסכנא, זכה ביה דוד, עד לא סליק למלכו, כד הוה מכמאן ליה שאול, והוי ארחוי כמסכנא, (לבתר) אביתר כגוונא דא, ולזמנא דשלט שלמה, סיהרא קיימא באשלמותא, והוה בחדוותא דעתירו, דכלא הוה ליה, לא זכה ביה אביתר.

ודאי שדה ענתות, רזא דמלה הוה, וירמיה דקני ליה, כלא הוה, בגין לאחסנא רזא עלאה. תא חזי, כד שלטא סיהרא, שדה תפוחים אקרי, כד איהו במסכנו, שדה ענתות. בגיני כך, תושבחתא דלתתא, עביד ליה עתירו, ושלימותא.

כמה דדוד, כל יומוי אשתדל למעבד שלימו לה, ולנגנא זמרי, לזמרא ולשבחא לתתא. וכד דוד אסתליק מעלמא, שביק לה בשלימו, ושלמה נטל לה בעותרא, בשלימותא, דהא סיהרא נפקא ממסכנו, ועאלת לעותרא, דבהך עותרא, שלט על כל מלכי ארעא.

ועל דא (מלכים א ו) אין כסף נחשב בימי שלמה. אלא כלא דהב, דאתרבי דהב, ובההוא זמנא כתיב, (איוב כ״ח:ו׳) ועפרות זהב לו, דהא עפר דלעילא, הוה מסתכל ביה שמשא, ובאסתכלותא דשמשא ותוקפיה, עפרא עביד ואסגי דהב.

תא חזי, מטורי דנהירו, דתוקפא דשמשא תמן, עפרא דארעא ביני טורי, כלהו עבדי דהב, ואלמלא חיוון בישין דרביאו תמן, בני נשא לא הוו מסכני, בגין דתוקפא דשמשא אסגי דהב.

בגין כך, ביומוי דשלמה, אין כסף נחשב למאומה, דהא תקיפא דשמשא אסתכל בעפרא, ואסגי ליה דהב. ועוד דההוא עפרא, סטרא דדינא איהו. כד אסתכל ביה שמשא, נטל תוקפא ואתרבי דהבא. כיון דאסתכל שלמה בה, שבח ואכריז ואמר, (קהלת ג׳:כ׳) הכל היה מן העפר וגו'.

ועל דא שלמה לא אצטריך לנגנא כדוד, אלא שירתא דאיהו רחימי דעותרא, דהוא נהירו ורחימו דכל תושבחן דעלמא ביה הוו, תושבחתא דמטרוניתא כד יתבא בכרסייא לקבליה דמלכא קאמר.

כתיב, (מלכים א י׳:כ״ז) ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים, בגין דכלא הוה דהב, ועפרא אתקשר בשמאלא, בסטרא דרחימו. כמא דאת אמר, (שיר השירים ב׳:ו׳) שמאלו תחת לראשי, ושמשא אתדבק בהדה, ולא אתעדי מינה.

שלמה טעה בהאי, דהא חמא דאתקריב סיהרא בשמשא, וימינא מחבקא, ושמאלא תחות רישא, כיון דאתקריבו דא בדא, אמר, הא אתקריבו כחדא, ימינא מה הכא. דהא ימינא לאו איהו אלא בגין לקרבא, כיון דאתקריבו דא בדא למאי אצטריך, מיד אין כסף נחשב בימי שלמה.

אמר ליה קודשא בריך הוא, אנת דחית ימינא, חייך, אנת תצטרך לחסד בני נשא, ולא תשכח. מיד סטא שמשא מלקבל סיהרא, וסיהרא שריא לאתחשכא, והוה שלמה מהדר על פתחין, ואמר, (קהלת א׳:י״ב) אני קהלת, ולא הוה מאן דיעביד עמיה חסד, מאי טעמא, בגין דדחה ימינא, ולא חשיב ליה. הדא הוא דכתיב, (מלכים א י׳:כ״א) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה.

ועל דא, כל דאסגי תושבחן לגבי קודשא בריך הוא, אסגי שלמא לעילא, בגיני כך הקשיבי לישה. כתיב, (איוב ו) ליש אובד מבלי טרף וגו', ליש היינו לישה, כדכתיב, חק חקה. אובד, כדכתיב, (ישעיהו כ״ז:י״ג) ובאו האובדים. מבלי טרף, בגין, דאיהי תבעה (ס''א עילה) עליה למיהב, כדכתיב, (משלי ל״א:ט״ו) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה.

ובני לביא יתפרדו. בגין דכלהו חיילין, כד איהי יהיבת להון טרף, כלהו מתחברן כחד, וינקין כחד. וכד איהי יתבא מבלי טרף, דגרם גלותא, ודאי בני לביא יתפרדו, מתפרשן כלהו לכמה סטרין וארחין, בגין לאשכחא למעבד דינא. ועל דא, בזמנא דקרבנא אתעביד, כלא מתתקנן, ומתקרבין כחדא כדקאמרן. השתא דקרבנא לא אתעביד, ודאי בני לביא יתפרדו, ובגיני כך, לית לן יום דלא אשתכח ביה דינא, דהא לא מתערין עלאין ותתאין בשלימו עלאה כדקאמרן.

תא חזי, השתא צלותא דבר נש, אתער שלימו לעילא ותתא, ובברכתא דבריך לקודשא בריך הוא, מתברכין עלאין ותתאין. ועל דא בצלותא דישראל מתברכאן עלמין. מאן דמברך ליה לקודשא בריך הוא, יתברך. מאן דלא בריך לקודשא בריך הוא, לא יתברך. הדא הוא דכתיב, (שמואל א ב׳:ל׳) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.

רב המנונא סבא, כסא דברכתא לא יהיב ליה לבר נש אחרא לברכא, (דבעי לאתנטלא) אלא איהו אקדים ונטיל ליה (בימינא ובשמאלא) בתרי ידוי ומברך. והא אמרן, דבעי לנטלא ליה בימינא (ס''א ולא בשמאלא) ובשמאלא, ואף על גב דכלא אתערו ביה, שפיר הוא.

אבל כסא דברכה הכי אצטריך כוס, דכתיב, (תהלים קטז) כוס ישועות אשא, דהא בהאי כוס, אתנגידו ברכאן מאינון ישועות דלעילא, והוא נטיל לון, וכניש לון לגביה, ותמן אתנטיר (לון) חמרא עלאה ואתכניש בההוא כוס. ובעינן לברכא ליה בימינא, (ס''א ובשמאלא) ולא בשמאלא, וחמרא דאיהו בהאי כוס כניש, דיתברכון כחדא, ובעינן לברכא פתורא, דלא תהא ריקניא מנהמא וחמרא, כלא (חד) כחדא.

תא חזי, כנסת ישראל, כוס של ברכה אקרי, וכיון דאיהו כוס של ברכה, בעינן ימינא ושמאלא (ובעי) לנטלא ליה, וההוא כוס אתייהיב בין ימינא ושמאלא, ובעי דאתמלייא חמרא, בגין חמרא דאורייתא, דאיהו נפיק מעלמא דאתי.

ותא חזי, כוס של ברכה, (הכא) בהאי אתגליין מלין עלאין, הכא דאנן במערתא, אימא הכא אתגלייא רזא דרתיכא קדישא. כוס של ברכה בעי לקבלא ליה בימינא ושמאלא, דא צפון ודרום, וכוס של ברכה דיהא נטיל ברכה מנייהו.

מאן כוס של ברכה, דא מטתו שלשלמה, דבעינן דאתייהיב בין צפון לדרום, ובעי לאנחא לה בימינא, וגופא דיתתקן בהדייהו, וישגח ביה בההוא כוס, לברכא ליה בארבע ברכאן, בגין דכתיב, (דברים י״א:י״ב) תמיד עיני ה' אלהיך בה וגו'. אשתכח בכוס של ברכה, רזא דמהימנותא, צפון ודרום ומזרח ומערב, הא רתיכא קדישא כדקא חזי ליה.

ופתורא בנהמא, בגין דיתברכא ההוא לחם דלתתא, ויתברך לחם עוני, ויהא לחם פנג, והא אוקימנא. וישתכח דכנסת ישראל מתברכא בד' סטרי עלמא, לעילא ותתא לעילא (בההוא נהמא של ברכה). וכוס של ברכה, לאתחברא דוד מלכא באבהן, ויתברך לתתא, דיתברך (נ''א ופתורא בנהמא בגין דיתברך מכל סטרין מעילא ומתתא לעילא ברזא דכוס של ברכה לאתחברא דוד מלכא באבהן ויתברך לתתא דיתברך לחם עוני ויהא לחם פנג והא אוקמוה ויתברך) פתורא דבר נש, לאשתכחא ביה מזונא תדיר.

ויבאו עד גרן האטד, מאן גרן האטד. אלא, הכא אתרמיז שלטנותא דמצראי דאתעדי. גרן האטד, דא ממנא שולטנא דמצראי, דאתעדי מקמי שולטנותא דישראל, דהא חמו (גורן). כמא דאת אמר, (מלכים א כ״ב:י׳) מלובשים בגדים בגרן. ועל דא ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד וגו'. על כן קרא שמה אבל מצרים עד היום הזה, דודאי ממצרים הוה, אוף הכא לאו דיודאי נינהו אלין בכיין, אף על גב דמיתו ביה יודאי, ואלין יודאי, אלמלא הוו יודאי, לא מיתו, וכיון דמיתו, קודשא בריך הוא מכפר חובייהו.

תא חזי, דיעקב אף על גב דנפקת נשמתיה במצרים, לאו ברשותא אחרא נפקת. מאי טעמא, כמה דאתמר, דלא הוה מיומא דאתברי עלמא ערסא שלימתא כההוא ערסא דיעקב. בשעתא דהוה סליק מעלמא נשמתיה, מיד אתקשר באתריה, והא אוקימנא.

תא חזי, כד הוה עאל יעקב במערתא, כל ריחין דגנתא דעדן אשתכח במערתא, ומערתא סלקא נהורא, ושרגא חד דליק. וכד עאלו אבהן לגבי דיעקב למצרים, לאשתכחא עמיה, אסתלק נהורא דשרגא. כיון דעאל יעקב במערתא, הדרא שרגא לאתריה, כדין אשתלים מערתא מכל מה דאצטריך.

ועד יומי עלמא, לא קבילת מערתא בר נש אחרא, ולא תקבל. ונשמתין דזכאן אעברן מקמייהו בבי מערתא, בגין דיתערון, וחמין זרעא דשבקו בעלמא, ויחדו קמי קודשא בריך הוא.

כתיב ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו ויחנטו הרופאים את ישראל, סלקא דעתך כשאר בני נשא הוה חניטא דא. אי תימא בגין אורחא הוא דעבדו, הא כתיב וימת יוסף בן וגו' ויישם בארון במצרים, הא לא אזלו עמיה בארחא, דהא תמן אתקבר, וכתיב ויחנטו אותו.

אלא, ארחא דמלכין אינון, בגין לקיימא גופייהו, חנטי לון במשח רבות, עלאה על כל משחין, מעורב בבוסמין, ושאיב ליה בגופא יומא בתר יומא בההוא משחא טבא, ארבעין יומין. דכתיב, וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנוטים. בתר דאשתלים דא, קיימא גופא שלים זמנין סגיאין.

בגין דכל ההוא ארעא דכנען, וארעא דמצרים, מכלה גופא ומרקב ליה לזמן זעיר מכל שאר ארעא, ובגין לקיימא גופא עבדי דא, ועבדי חניטא דא מגו ומברא. מגו דשוין ההוא משחא על טבורא, והוא עאל בטבורא לגו ואשתאיב במעוי, וקאים ליה לגופא מגו ומברא לזמנין סגיאין.

ויעקב הכי הוה בקיומא דגופא, והכי אצטריך. דגופא דאבהן איהו, והוה בקיומא בגופא ונפשא. כגוונא דא ליוסף, דאיהו דוגמא דגופא, ובקיומא דגופא ונפשא הוא. בקיומא דגופא, דכתיב ויחנטו אותו, בקיומא דנפשא, דכתיב ויישם בארון במצרים.

ותנינן תרי יודי''ן אמאי. אלא, יוסף נטר ליה ברית לתתא, ונטיר ליה ברית דלעילא, אסתלק מעלמא, אתשוי בתרי ארוני, (אתר) בארון לתתא ובארון לעילא. ארון דלעילא מאן איהו. אלא, כמא דאת אמר, (יהושע ו׳:ו׳) הנה ארון הברית אדון כל הארץ, דארון דלעילא ארון הברית אקרי, דהא לא ירית ליה אלא מאן דנטר ברית, ובגין דיוסף נטר ליה לברית, אתשוי בתרי ארוני.

ויישם בארן במצרים, הכי הוא ודאי. וקרא אוכח רזא אחרא, דאף על גב דנפקת נשמתיה ברשו אחרא, אתקשר בשכינתא. הדא הוא דכתיב, ויישם בארון, לעילא ולתתא, בגין דהוה צדיק. דכל צדיק ירית ארעא קדישא עלאה, כמא דאת אמר, (ישעיה ס) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. ברוך ה' לעולם אמן ואמן: