(תהילים ע״ט ח׳) אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו וגו'. תא חזי, קודשא בריך הוא, ברחימותא דישראל, רחים לון, דאינון עדביה ואחסנתיה, לא מסתכל אחרא בדינייהו, בר איהו בלחודיה.

וכיון דאיהו מסתכל בדינייהו, אתמלי עלייהו רחמין, בגין דאיהו כאב דרחים על בנים, כמא דאת אמר, (תהילים ק״ג י״ג) כרחם אב על בנים רחם ה' וגו'. וכיון דאשתכח לון חובין, מעבר לון ראשון ראשון, עד דאעבר לון לכלהו מקמיה. וכיון דאעבר לון מקמיה, לא אשתאר עלייהו חובין למיהב שלטנו לסטרא אחרא דדינא עלייהו.

אתי למיחב קמיה כדבקדמיתא, אינון חובין קדמאי דאעבר מקמיה חשיב עלייהו, ועל דא כתיב אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך וגו'. דאי רחמיך לא יקדימו עלייהו דישראל, לא יכלין לקיימא בעלמא. בגין דכמה אינון מארי דדינא קשיא, מארי תריסין, וכמה דלטורין דקיימי עלייהו דישראל לעילא, ואלמלא דאקדים קודשא בריך הוא רחמים עלייהו דישראל, עד לא ישגח בדיניהון, לא יכלין לקיימא בעלמא. ועל דא, מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד. דלותא דעובדין טבין, דלותא דעובדין דכשרן. (קמי קודשא בריך הוא).

תא חזי, אלמלי יסגלון ישראל עובדין דכשרן קמי קודשא בריך הוא, לא הוו קאימו עליה עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות בעלמא, אבל ישראל אינון גרמין לשאר עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות לזקפא רישייהו בעלמא. דאלמלי ישראל לא יהון חטאן קמי קודשא בריך הוא שאר עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות אתכפיין קמייהו.

ותא חזי, אלמלא דאמשיכו ישראל בעובדין בישין לסטר אחרא בארעא קדישא, הא אתמר, דלא שלטו שאר עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות בארעא קדישא, ולא אתגלו מעל ארעא. ועל דא כתיב, כי דלונו מאד. דלית לן עובדין דכשרן כדקא חזי. ובגין כך כי דלונו מאד מהר יקדמונו רחמיך.

(תהילים ב׳ י״א) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה, וכתיב, (תהילים ק׳ ב׳) עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה. תא חזי, כל בר נש דאתי למפלח ליה לקודשא בריך הוא, בצפרא ובפניא בעי למפלח ליה לקודשא בריך הוא.

בצפרא כד סליק נהורא, ואתערותא דסטר ימינא אתער בעלמא, כדין בעי בר נש לאתקשרא בימינא דקודשא בריך הוא, ולמפלח קמיה בפולחנא דצלותא. בגין דצלותא אחסין תוקפא לעילא, ואמשיך ברכאן מעומקא עלאה לכלהו עלמין, ומתמן אמשיך ברכאן לתתאי. ואשתכחו עלאין ותתאין מתברכאן, בההוא פולחנא דצלותא.

פולחנא דצלותא, דקא בעי בר נש למפלח קמי קודשא בריך הוא, (שמות כ''ט ע''א) בשמחה וברננה לאכללא לכנסת ישראל בינייהו, ולבתר לייחדא יחודא כדקא חזי. דכתיב, (תהילים ק׳ ג׳) דעו כי ה' הוא אלהים, דא רזא דיחודא ברזא דפולחנא.

ועם כל דא, בעי בר נש למפלח קמיה דקודשא בריך הוא בחדוה, ולאחזאה חדוה בפולחניה, ואלין תרין שמחה ורננה, לקבל תרין אלין, תרין צלותין, תרין קורבנין ליומא לקבל תרין אלין, דאינון שמחה ורננה. שמחה בצפרא, ורננה ברמשא. ועל דא, (במדבר כ״ח ד׳) את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים.

ועל דא, צלותא דערבית רשות איהי, בגין דההיא שעתא מחלק טרפא לכל חילהא, ו לאו שעתא לאדכרא (נ''א לאתברכא) אלא למיהב מזונא. ביממא היא מתברכת מתרין סטרין אלין, בצפרא וברמשא מגו שמחה ורננה, ובליליא פליג ברכאן לכלא כדקא חזי, הדא הוא דכתיב, (משלי ל״א ט״ו) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וגו'.

(תהילים קמ״א ב׳) תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. אמאי מנחת ערב ולא צלותא דצפרא, דלא כתיב תכון תפלתי בבקר. אלא הכי אתמר, תכון תפלתי קטרת לפניך, קטרת לא אתיא אלא על חדוה, הדא הוא דכתיב, (משלי כ״ז ט׳) שמן וקטרת ישמח לב. ועל דא כהנא כד אדליק בוצינין, הוה מקריב קטרת, כמא דאת אמר, (שמות ל׳ ז׳-ח׳) בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה. בצפרא, על חדוה, דשעתא גרים. ברמשא, למחדי סטר שמאלא, והכי אתחזי. ולעלם לא אתי אלא על חדוה.

ותא חזי קטרת מקשר קשרין, ואחיד לעילא ותתא, ודא אעבר מותא וקטרוגא ורוגזא, דלא יכיל לשלטאה בעלמא. כמה דכתיב, (במדבר י״ז י״א) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה וגו'. לבתר דא כתיב, וירץ (אהרן) וגו', ויכפר על העם, וכתיב, ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. בגין דלא יכלין כל סטרין בישין וכל מקטרגין למיקם קמי קטרת. ועל דא איהו רזא (ס''א חדוה) דכלא וקשורא דכלא.

ובשעתא דמנחה, דדינא שריא בעלמא, אתכוון דוד בההוא צלותא. דכתיב, תכון תפלתי קטרת לפניך וגו'. והאי צלותא דסליק, יעבר רוגזא דדינא קשיא, דשליט השתא בהאי זמנא, בההוא קטרת. דדחי ואעבר קמיה כל רוגזא, (דסליק השתא בהאי שעתא בההוא קטרת דאעדי כל רוגזא) וכל קטרוגא דעלמא, (ס''א ל''ג היינו דכתיב) (ס''א מאי טעמא בגין דאיהי) מנחת ערב, דדינא תליא בעלמא.

תא חזי, כד אתחרב בי מקדשא, בשעתא דאתוקד, זמן מנחה הוה. ועל דא כתיב, (ירמיהו ו׳ ד׳) אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. מאן צללי ערב. אינון מקטרגין דעלמא, ורוגזי דדינין, דזמינין בההיא שעתא. ועל דא תנינן, דבעי (שמות ל''ו ע''ב) בר נש לכוונא דעתיה, בצלותא דמנחה. בכלהו צלותא בעי בר נש לכוונא דעתיה, ובהאי צלותא יתיר מכלהו, בגין דדינא שריא בעלמא. ועל דא זמן צלותא דמנחה, יצחק תקין ליה, והא אוקמוה.

המלאך הגואל אותי מכל רע, האי קרא אית לאסתכלא ביה, (ס''א ל''ג דהא כתיב) הגואל, אשר גאל מבעי ליה, מאי הגואל. בגין דהוא משתכח תדיר לגבי בני נשא, ולא אעדי מבר נש זכאה לעלמין.

תא חזי, המלאך הגואל אותי דא שכינתא, דאזיל עמיה דבר נש תדיר, ולא אעדי מניה, כד בר נש נטיר פקודי אורייתא. ועל דא יזדהר בר נש, דלא יפוק יחידאי באורחא. מאי יחידאי, דיזדהר בר נש למטר פקודי דאורייתא, בגין דלא תעדי מניה שכינתא, ויצטרך למיזל יחידאי, בלא זווגא דשכינתא.

תא חזי, כד נפיק בר נש לאורחא, יסדר צלותא קמי מאריה, בגין לאמשכא עליה שכינתא, ולבתר יפוק לאורחא, וישכח זווגא דשכינתא, למפרק ליה באורחא, ולשזבא ליה בכל מה דאצטריך.

מה כתיב ביעקב, (בראשית כ״ח כ׳) אם יהיה אלהים עמדי, דא זווגא דשכינתא. ושמרני בדרך הזה, למפרק לי מכלא, ויעקב יחידאי הוה בההוא זמנא, ושכינתא אזלת קמיה. כל שכן חברייא דאית בינייהו מלין דאורייתא, על אחת כמה וכמה. (אמר רבי יוסי, ודאי כך הוא, אדהכי מאיך שמשא לערבא.)

(תהילים פ״ט א׳) משכיל לאיתן האזרחי, האי תושבחתא, אברהם אבינו אמרה, בשעתא דאשתדל בפולחנא דקודשא בריך הוא, ועביד חסד עם בני עלמא, דישתמודעון כלא לקודשא בריך הוא, דקודשא בריך הוא שליט על ארעא ואקרי איתן. בגין דאתקיף בתקיפו ביה בקודשא בריך הוא.

חסדי ה' עולם אשירה, וכי מסטרא דחסידים אתיין לזמרא, אלא הכא אתכליל סטרא דשמאלא בימינא, ועל דא קודשא בריך הוא נסי לאברהם, ובחין ליה. והא אתמר דיצחק בר תלתין ושבע שנין הוה בההוא זמנא. מאי נסה את אברהם, נסה את יצחק מבעי ליה. אלא נסה את אברהם, דישתכח בדינא, ולאתכללא בדינא, דישתכח שלים כדקא יאות. ועל דא חסדי ה' עולם אשירה.

דבר אחר חסדי ה' עולם אשירה, אינון חסדים דקודשא בריך הוא עביד עם עלמא. (תהילים פ״ט ב׳) לדור ודור אודיע אמונתך בפי, טיבו וקשוט דעביד עם כלא. לדור ודור אודיע אמונתך, דא מהימנותא דקודשא בריך הוא דאודע אברהם בעלמא, ואדכר ליה בפומא דכל בריין. ועל דא אודיע אמונתך בפי.

וקודשא בריך הוא אודע ליה לאברהם רזא דמהימנותא, וכד ידע רזא דמהימנותא, ידע דאיהו עיקרא וקיומא דעלמא, דבגיניה אתברי עלמא, ואתקיים. הדא הוא דכתיב, (תהילים פ״ט ג׳) כי אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, חמא דלא יכיל למיקם, עד דאושיט ימינא עליה ואתקיים. ואי לאו דאושיט ימינא עליה, לא אתקיים. בגין דעלמא דא בדינא אתברי, והא אוקימנא.

ואתמר בראשית, ורזא כללא חדא, תרין גוונין הכא, בראשית, אף על גב דאמרן שירותא מתתא לעילא, ראשית הכי נמי מעילא לתתא, וקאמרינן ב' ראשית, כדקאמרינן בית קדש הקדשים, דהאי אתייהיבת לההוא ראשית, ומלה כלילא איהי כחדא.

ובהאי בי''ת אתברי עלמא דא, ולא אתקיים אלא בימינא. והא אוקמוה. בהבראם, באברהם כתיב. ובגין כך, אמרתי עולם חסד יבנה. ובנינא קדמאה דעלמא (ההוא עולם), ההוא נהורא דיומא קדמאה, הוה ביה לקיימא. ולבתר ביומא תניינא, בשמאלא. ובהנהו אתקין שמים. וכתיב, שמים תכין אמונתך בהם.

דבר אחר, שמים תכין אמונתך בהם, שמים באינון חסדים אתקנו, ורזא דאמונה אתקנת בהו, דלית תקונהא אלא מגו שמים. (תהילים פ״ט ד׳) כרתי ברית לבחירי, דא הוא רזא דמהימנותא.

דבר אחר, דא איהו צדיק דמיניה נפקין ברכאן לכלהו תתאי, וכל (אינון) חיוון קדישן, כלהו אתברכאן, מן ההוא נגידו דנגיד לתתאי, ובגין כך כתיב, כרתי ברית לבחירי. (תהילים פ״ט ד׳) נשבעתי לדוד עבדי, דא רזא דמהימנותא, דאיהו קיימא תדיר בצדיק דא. קיומא דעלמא, דלא יתבדרון לעלמין, בר בזמנא דגלותא, דנגידו דברכאן אתמנעו. ורזא דמהימנותא לא אשתלים, וכל חדוון אתמנעו. וכד עייל ליליא, מההוא זמנא, חדוון לא עאלו קמי מלכא.

ואף על גב דחדוון לא אתערו, אבל לבר קיימי ומזמרי שירתא. וכד אתפליג ליליא, ואתערותא סלקא מתתא לעילא, כדין קודשא בריך הוא אתער כל חילי שמיא לבכיה, ובעט ברקיעא, ואזדעזען עלאי ותתאי.

ולית נייחא קמיה, בר בזמנא דמתערי לתתא באורייתא. כדין, קודשא בריך הוא וכל אינון נשמתין דצדיקיא (דעמיה), כלהו צייתין וחדיין לההוא קלא וכדין נייחא. (ס''א קמיה ואתי נייחא לכלהו נשמתין דצדיקיא עמיה) (קמיה אשתכח). בגין דמיומא דאתחריב מקדשא לתתא, אומי קודשא בריך הוא, דלא ייעול בגו ירושלם דלעילא, עד דיעלון ישראל לירושלם דלתתא. דכתיב, (הושע י״א ט׳) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר, והא אוקמוה חברייא.

וכל אינון מזמרי, קיימי לבר, ואמרי שירתא, בתלת פלגי ליליא וכלהו משבחן בתושבחתן ידיעאן, וכלהו חילי שמיא, כלהו מתערי בליליא, וישראל ביממא. וקדושה לא מקדשי לעילא, עד דמקדשי ישראל לתתא, וכדין כל חילי שמיא מקדשי שמא קדישא כחדא. ועל דא ישראל קדישין, מתקדשין מעלאי ותתאי (ס''א בגין דקדושא דשמא דקודשא בריך הוא לא סליק אלא מעילא ומתתא) כחדא. הדא הוא דכתיב, (ויקרא י״ט ב׳) קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם.

(איוב ל״ח ו׳) על מה אדניה הטבעו, האי קרא קודשא בריך הוא אמר ליה, בגין דכד ברא עלמא, לא ברא ליה אלא על סמכין, דאינון ז' סמכין דעלמא. כמא דאת אמר, (משלי ט׳ א׳) חצבה עמודיה שבעה, ואינון סמכין לא אתיידע על מה קיימין.

בגין דאיהו רזא עמיקא סתימא דכל סתימן. ועלמא לא אתברי, עד דנטל אבנא חדא, ואיהו אבנא דאתקרי אבן שתיה, ונטל לה קודשא בריך הוא, וזרק לה לגו תהומא, ואתנעיץ מעילא לתתא, ומניה אשתיל עלמא. ואיהי נקודה אמצעיתא דעלמא, ובהאי נקודה קיימא קדש הקדשים. הדא הוא דכתיב, (איוב ל״ח ו׳) או מי ירה אבן פנתה. כמא דאת אמר, (ישעיהו כ״ח ט״ז) אבן בחן פנת יקרת. וכתיב, (תהילים קי״ח כ״ב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.

תא חזי, האי אבן אתכרי מאשא ומרוחא וממיא, ואתגליד מכלהו, ואתעביד אבנא חדא, וקיימא על תהומי, ולזמנין נבעין מניה מיא, ואתמליין תהומי. והאי אבנא קיימא לאת באמצעיתא דעלמא, והאי איהו אבן דקיים ואשתיל יעקב, שתילו וקיומא דעלמא. הדא הוא דכתיב, (בראשית ל״א מ״ה) ויקח יעקב אבן וירימה מצבה.

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו', (בראשית כח כב) וכי האי אבן שוי ליה יעקב. והא האי אבן אתברי בקדמיתא, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא. אלא דשוי לה (נ''א וכי השתא שוי ליה יעקב. והא עד לא אתברי עלמא הוות, אלא דיעקב שוי לה) קיומא דלעילא ותתא, ועל דא אשר שמתי מצבה כתיב. מאי אשר שמתי, דכתיב, יהיה בית אלהים, דשוי מדורא דלעילא הכא.

תא חזי, האי אבן אית עלה שבעה עינים. כמא דאת אמר, (זכריה ג׳ ט׳) על אבן אחת שבעה עינים, על מה אתקריאת שתייה. חד דמנה אשתיל עלמא. וחד, שתייה. שת יה, דשוי קודשא בריך הוא לה, לאתברכא מנה עלמא, בגין דעלמא מנה מתברכא.

ותא חזי, בשעתא דעאל שמשא, הני כרובים דקיימין בהאי דוכתא, והוו יתבי באת, הוו אקשן גדפייהו לעיל, ופרשי לון, ואשתמע קול נגונא דגדפייהו לעילא, וכדין שראן לנגנא אינון מלאכין, דאמרי שירתא בשירותא דליליא, בגין דיסלק יקריה דקודשא בריך הוא, מתתא לעילא. ומאי שירתא הוו אמרו, ההוא נגונא דגדפייהו דכרובים, (תהילים קל״ד א׳) הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' וגו', שאו ידיכם קדש וגו', וכדין (אינון) איהו שירתא לאינון מלאכי עלאי לזמרא.

במשמרתא תניינא, הני כרובים אקשי גדפייהו לעילא, ואשתמע קול נגונא דלהון, וכדין שראן לנגנא אינון מלאכין דקיימין במשמרתא תניינא. ומאי שירתא הוו אמרי בהאי שעתא, נגונא דגדפייהו דכרובים, (תהילים קכ״ה א׳) הבוטחים בה' כהר ציון לא ימוט וגו'. וכדין (ההוא) איהו (שירתא) שירותא לאינון דקיימי בהאי משמרה תניינא לנגנא.

במשמרה תליתאה, הני כרובים אקשו גדפייהו ואמרי שירתא, ומאי היא. (תהילים קי״ג א׳-ב׳) הללויה הללו עבדי ה' וגו', יהי שם ה' מבורך וגו', ממזרח שמש וגו'. כדין אינון מלאכין דקיימי במשמרה תליתאה, כלהו אמרי שירתא.

וכלהו כוכבי ומזלי דברקיעא פתחי שירתא. כמה דכתיב, (איוב ל״ח ז׳) ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים. וכתיב, (תהילים קמ״ח ג׳) הללוהו כל כוכבי אור, דהא אינון ככבי דנהורא, מנגנן על נהורא. (ס''א דממנן על שירתא).

כד אתי צפרא, וכדין נטלי שירתא אבתרייהו דישראל (ס''א ישראל) לתתא, וסלקא יקריה דקודשא בריך הוא, מתתא ומלעילא. ישראל לתתא ביממא, ומלאכי עלאי לעילא בליליא, וכדין אשתלים שמא קדישא בכל סטרין.

והאי אבן דקאמר, כלהו מלאכי עלאי, וישראל לתתא, כלהו אתקפו בהאי אבן, ואיהי סלקא לעילא, לאתעטרא גו אבהן ביממא. ובליליא, קודשא בריך הוא אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן.

זכאין אינון כל דקיימי בקיומייהו, ומשתדלין באורייתא בליליא. בגין דקודשא בריך הוא וכל אינון צדיקייא דבגנתא דעדן, שמעו קלייהו דבני נשא, אינון דמשתדלי באורייתא. כמה דכתיב, (שיר השירים ח) היושבת בגנים וגו'.

תא חזי, האי אבן, איהו אבן טבא. ודא הוא רזא דכתיב, (שמות כ״ח י״ז) ומלאת בו מלואת אבן ארבעה טורי אבן. ואלין אינון סדרין (דאשלמותא) דאבן טבא, אשלמותא דאבן יקרה. בגין דאית (אשלמותא) אבן אחרא. דכתיב, (יחזקאל ל״ו כ״ו) והסירותי את לב האבן וגו'. וכתיב, (יחזקאל ל״ו כ״ז) ואת רוחי אתן בקרבכם. והאי איהו (ישעיהו כ״ח ט״ז) אבן בחן פנת יקרת ואוקמוה.

ועל רזא דא כתיב, (שמות לא) לוחות האבן, דאינון לוחות אתגזרו מהכא, ועל דא אקרון על שמיה דהאי אבן. והאי הוא רזא דכתיב, (בראשית מ״ט כ״ד) משם רועה אבן ישראל (ס''א הא ודאי אבן ישראל אקה) כמה דאתמר.

(שמות כ״ח כ״א) והאבנים תהיין על שמות בני ישראל שתים עשרה, אלין אבני יקרין עלאין, דאתקרון אבני המקום, כמא דאת אמר, (בראשית כ״ח י״א) ויקח מאבני המקום. והא אוקמוה. (שמות ל״ט י״ד ועי''ש) והאבנים על שמות בני ישראל, כמה דאית (י''ב אבנים) י''ב שבטים לתתא, הכי נמי לעילא תריסר שבטין, ואינון תריסר אבנין יקירין, וכתיב, (תהילים קכ״ב ד׳) ששם עלו שבטים שבטי יה (דא רזא) עדות לישראל, דא ישראל, רזא דלעילא. וכלהו להודות לשם ה', ועל דא והאבנים תהיין על שמות בני ישראל.

וכמה דאית י''ב שעי ביממא, הכי אית י''ב שעי בליליא, ביומא לעילא, בליליא לתתא, כלא דא לקבל דא, הני י''ב שעי דבליליא מתפלגי לתלת פלגאן, וכמה ממני תריסין קיימי תחותייהו, דרגין על דרגין, כלהו ממנן בליליא, ונטלי טרפא בקדמיתא.

וכדין כד אתפליג ליליא, קיימין תרין (סתרין) סדרין מסטרא דא, ותרין סדרין מסטרא אחרא, (ס''א ודא) ורוחא עלאה נפק (ס''א נשיב) בינייהו, וכדין כל אינון אלנין דבגנתא דעדן, כלהו פתחי שירתא, וקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן. הדא הוא דכתיב, (דברי הימים א יז) אז ירננו עצי היער מלפני יי, כי בא לשפוט את הארץ. כמה דכתיב, (ישעיהו י״א ד׳) ושפט בצדק דלים. בגין דמשפט עאל בינייהו ואתמלייא מנה (ס''א מניה) גן עדן.

ורוחא דצפון אתער בעלמא, וחדוה אשתכח ונשיב ההוא רוחא באינון בוסמין, וסלקין ריחין לעילא, ומתעטרין (ס''א ומתערין) צדיקיא בעטרייהו, ומתהנן מגו זיוא דאספקלריאה דנהרא.

זכאין אינון צדיקיא, דזכאן לההוא נהורא עלאה, וההוא נהורא דאספקלריאה דנהרא, נהיר לכל סטרין, וכל חד וחד מאלין צדיקיא, נטיל לחולקיה כדקא חזי ליה, והוה נטיל (ס''א והכי נהיר) כל חד וחד כפום עובדוי דעבד בהאי עלמא, (מאינון) אית מנהון דמתכספי, מההוא נהירו דנטיל חבריה יתיר ונהיר, והא אוקמוה.

חולקיה דליליא, מכד שארי ליליא למיעל. כמה גרדיני נמוסין מתערין, ושטאן בעלמא, ופתחין (קע''ב ע''ב) סתימין, ולבתר כמה זינין לזנייהו, כמה דאוקימנא. וכדין כד אתפליג ליליא, סטרא דצפון נחית (נהיר נהירו) מעילא לתתא, ואחיד ביה בליליא, עד תרין חולקין דליליא.

ולבתר סטרא דדרום אתער, עד דאתי צפרא. וכד אתי צפרא, כדין דרום וצפון אחידו ביה, וכדין אתאן ישראל לתתא, סלקין לה בצלותהון ובעותהון לעילא, עד דסלקא ואתגניזת בינייהו. ונטלא ברכאן מרישא (דמלכא) דכל רישין.

ואתברכא מההוא טלא דאתמשכא מלעילא. ומההוא טלא פריש לכמה סטרין, וכמה רבוון אתזנו מניה מההוא טלא, ומניה עתידין לאחייא מיתייא. הדא הוא דכתיב, (ישעיהו כ״ו י״ט) הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך. טלא מאינון נהורין עלאין דנהרין לעילא.

המלאך הגואל אותי מכל רע, הא אתמר ואוקמוה. אבל תא חזי, כתיב, (שמות כ״ג כ׳) הנה אנכי שולח מלאך וגו', דא הוא מלאך דאיהו פרוקא דעלמא, נטירו דבני נשא, והאי איהו דאזמין ברכאן לכל עלמא, בגין דאיהו נטיל לון בקדמיתא, ולבתר איהו אזמין לון בעלמא. ובגין דא כתיב, הנה אנכי שולח מלאך לפניך. (שמות ל״ג ב׳) ושלחתי לפניך מלאך.

והאי איהו מלאך דלזמנין דכר ולזמנין נוקבא, והכי איהו. דבזמנא דאיהו אזמין ברכאן לעלמא (לעילא), כדין איהו דכר, ואקרי דכר. כדכורא דאזמין ברכאן (לתתא) לנוקבא, הכי איהו אזמין ברכאן לעלמא. ובזמנא דקיימא בדינא על עלמא, כדין אקרי נוקבא. כנוקבא דאיהי עוברא, הכי איהו אתמלי מן דינא, וכדין אקרי נוקבא. ועל דא לזמנין אקרי דכורא, ולזמנין אקרי נוקבא, וכלא רזא חדא.

כגוונא דא כתיב, (בראשית ג׳ כ״ד) ואת להט החרב המתהפכת, מלאכין אית שלוחן בעלמא, דמתהפכין לכמה גוונין, לזמנין נוקבי, לזמנין דכורי, לזמנין דינא, לזמנין רחמי, וכלא בחד גוונא. כגוונא דא האי מלאך, בגוונין סגיאין איהו, וכל גוונין דעלמא, כלהו איתנהו בהאי אתר. ורזא דא, (יחזקאל א׳ כ״ח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'. וכמה דאית ביה כל אינון גוונין, הכי נמי אנהיג לכל עלמא.

(תהילים צ״ט ד׳) ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים וגו'. ועז מלך משפט אהב, דא קודשא בריך הוא. ועז מלך, תוקפא דאתקיף קודשא בריך הוא, לאו איהו אלא במשפט, דהא במשפט אתקיים ארעא. כמא דאת אמר, (משלי כ״ט ד׳) מלך במשפט יעמיד ארץ.

ובגין כך, ועז מלך משפט אהב, ולא (אתקף) אתתקנת כנסת ישראל אלא במשפט, בגין דמתמן אתזנת, וכל ברכאן דנטלא, מתמן נטלא. ובגין כך ועז מלך משפט אהב, כל תאיבו, וכל רחימו דילה לקביל משפט. אתה כוננת משרים, רזא (קצ''ב ע''א בסתרי תורה) דתרין כרובים לתתא, דאינון תקונא ויישובא דעלמא, והא אתמר.

(תהילים קל״ה א׳) הללו יה הללו עבדי ה' הללו את שם ה', האי קרא אית לאסתכלא ביה, כיון דאמר הללויה, אמאי הללו עבדי ה', ולבתר הללו את שם ה'. אלא הכי תנינן, מאן דמשבח (לחדא) לאחרא, אצטריך לשבחא ליה כפום יקריה, וכפום יקריה הכי אצטריך שבחיה, ותנינן מאן דמשבח לאחרא, בשבחא דלית ביה, הוא גלי (גלותא וסבב) גנותיה, וצבי לגלאה ליה. ועל דא, מאן דעביד הספדא על בר נש, אצטריך כפום יקריה, ולא יתיר. דמגו שבחיה אתי לגנותיה, ובכלא שבחא אצטריך כפום יקריה.

תא חזי, הללויה, הכא אית שבחא עלאה דמארי דכלא. אתר דלא שלטא ביה עינא למנדע ולאסתכלא (ס''א אתר), דאיהו טמירא דכל טמירין. ומאן איהו, י''ה. שמא עלאה על כלא.

ובגין כך הללויה, שבחא ושמא כחדא, כלילן כחדא. והכא סתים מלה דאמר הללויה, ולא אמר מאן הללויה, למאן אמרו הללו, אלא כמה די''ה סתים, הכי שבחא דשבוחי סתים אינון, דמשבחי לא ידענא מאן אינון, והכי אצטריך למהוי כלא סתים, ברזא עלאה. ולבתר דסתים ברזא עלאה, גלי ואמר, הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. בגין דדא איהו אתר דלא סתים כההוא עלאה טמירא דכל טמירין. דא הוא אתר דאקרי שם, כמא דאת אמר, (שמואל ב ו) אשר נקרא שם שם ה'.

קדמאה סתים דלא (ס''א דא) גליא, (תניינא) סתים וגליא, ובגין דקיימא באתגלייא, אמר אינון דקא משבחי לההוא אתר, מאן אינון. וקאמר דאינון עבדי ה', דאתחזון לשבחא לאתר דא.

יהי שם ה' מבורך, מאי שנא דקאמר יהי. אלא יהי, רזא דאמשכותא מההוא אתר עלאה, דאיהו סתים דקאמרן, דאיהו י''ה, עד רזא דברית, דאיהו יו''ד תתאה, כגוונא דיו''ד עלאה, שירותא כסופא.

ובגין כך יהי, רזא דאמשכותא מטמירא דכל טמירין, עד דרגא תתאה. ובמלה דא אתקיים כל עובדא דבראשית. כמא דאת אמר, (י''ו ע''ב) יה''י רקיע, יה''י מאורות, יה''י אור. בכל אינון עובדין דלעילא כתיב יהי.

בכל אינון עובדין דלתתא, לא כתיב יה''י. בגין דרזא דא דאיהו (ס''א אמשכותא) מרזא עלאה, סתימין דכל סתימין, לא אתקיים אלא במלין עלאי דלעילא, ולא אתמר באינון מלין תתאין דלתתא.

ובדא מתברך שמא קדישא בכלא, ועל דא כתיב יהי שם יי מבורך וגו', ממזרח שמש עד מבואו, דא אתר עלאה, דקא נהיר מניה שמשא, ונהיר לכלא. ודא הוא אתר דרישא עלאה סתימאה.

ועד מבואו, דא הוא אתר קשרא, דאתקשר ביה מהימנותא כדקא חזי, ומתמן נפקן ברכאן לכלא, ועלמא מהכא אתזן, כמה דאתמר. ובגין כך קיימא האי אתר לאתזנא מעילא, ולאתברכא מתמן. וכלא קיימא באתערותא דלתתא, דמתערי אינון עבדי יי, כד מברכי שמא קדישא, כדקאמרן. ובגין כך דאיהו באתגלייא, כתיב הללו עבדי יי הללו את שם יי.

ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל וגו', ויברכם ביום ההוא, מאי ביום ההוא, דהא סגי דקאמר ויברכם. ותו, כל לאמר כתיב חסר, והכא לאמר בוי''ו כתיב, (כללא כתיב לאמר, אלא בוי''ו לאמור כתיב הכא) מאי שנא.

אלא רזא איהו, ויברכם ביום ההוא, מאי ביום ההוא, רזא דדרגא דאתמנא על ברכאן לעילא. יום ההוא, יום מההוא אתר עלאה, דאקרי הוא. והאי יום ההוא, דלית פירודא בין יום ובין הוא, ובכל אתר היום ההוא, דא (הוא) תרין דרגין (עלאין), דרגא עלאה ותתאה דאינון כחדא.

ובגין כך, כד בעא יעקב לברכא לבנוי דיוסף, בריך לון ביחודא דלעילא ותתא כלהו כחדא, (ס''א לאמור בוא''ו דאתכליל וא''ו בינייהו, על דא ייחד לון ביחודא דלעילא כלהו כחדא) בגין דיתקיים ברכתהון, ולבתר כליל כלא כחדא. ואמר, בך יברך ישראל (לאמר). מאי בך. ודאי דא רזא דיחודא, בקדמיתא מתתא לעילא (ס''א יום ההוא מתתא לעילא), ולבתר נחית לאמצעיתא ולתתא. לאמור בוא''ו הא אמצעיתא. ולבתר נחית לתתא בך. והכי הוא יאות כדקא חזי, מתתא לעילא ומעילא לתתא.

בך יברך ישראל, מאי ישראל, ישראל סבא. יבורך ישראל לא כתיב, אלא יברך, דהא ישראל נטיל ברכאן מלעילא, ולבתר איהו מברך לכלא, בהאי דרגא תתאה דייקא, דקאמר בך יברך ישראל לאמר.

ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, אקדים ליה לאפרים בקדמיתא, בגין דאפרים על שמא (דיוסף) דישראל אקרי. מנא לן. מהא, דכד שבטא דאפרים נפק, עד לא אשתלים זמנא דשעבודא דמצרים, דחקו שעתא ונפקו מן גלותא, קמו עליהון שנאיהון וקטלו לון. וכתיב, (יחזקאל ל״ו י״ז) בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה. משמע דכתיב, (יחזקאל לו) כל בית ישראל המה, ועל דא אקדים לאפרים קדם מנשה. בגין כך אפרים מטוליה לסטר מערב, ומטלנוי הוה.

תא חזי, ברכתא דבריך לבני יוסף, אמאי אקדים לון ברכאן, עד לא יברך לבנוי. אלא מכאן, דחביבותא דבני בנוי, חביב עליה דבר נש יתיר מבנוי. ובגין כך, אקדים חביבותא דבני בנוי קודם לבנוי, לברכא לון בקדמיתא. ויברכם ביום ההוא לאמר.

(תהלים קטו) יי זכרנו יברך יברך את בית ישראל וגו'. יי זכרנו יברך, אלין גוברין. יברך את בית ישראל, אלין נשין. בגין דדכורין בעיין לאתברכא בקדמיתא, ולבתר נשין, ונשין לא מתברכן אלא מברכתהון דדכורין, דכד דכורין מתברכן כדין נשין מתברכן. ואי תימא מהא, דכתיב, (ויקרא טז) וכפר בעדו ובעד ביתו, דבעי לכפרא עליה בקדמיתא, ולבתר על ביתיה, בגין דמתברכא מניה.

תא חזי, דנשין לא מתברכן אלא מגוברין, כד אתברכן אינון בקדמיתא, ומהאי ברכתא מתברכן. אלא במאי אוקימנא יברך את בית ישראל. אלא קודשא בריך הוא יהב תוספת ברכאן לדכורא דנסיב, בגין דמתברכא מיניה אתתא. וכן בכל אתר יהיב קודשא בריך הוא תוספת ברכאן לדכורא דנסיב, בגין דמתברכא (מניה אתתא וכן בכל אתר יהיב קודשא בריך הוא תוספת ברכאן לדכורא דנסיב, בגין דתתברך מניה נוקבא) מההוא תוספת דברכאן. כיון דאנסיב בר נש יהיב ליה תרין חולקין, חד ליה וחד לנוקביה, ואיהו נטיל כלא, חולקיה וחולק נוקביה.

תא חזי, ויברכם ביום ההוא, (ס''א לאמור בריך ברכאן לון ולכל דיפקון מנייהו) לבתר לאמור בוא''ו, הכא אתרמיזא ברא בוכרא, (שמות ד׳ כ״ב) בני בכורי ישראל, וכתיב, (ירמיהו ל״א ט׳) ואפרים בכורי הוא, ועל דא תוספת וא''ו.

תהילים קל״ט ט״ז) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו וגו', האי קרא אוקמוה בכמה אתר. אבל תא חזי, כל אינון נשמתין דהוו מיומא דאתברי עלמא, כלהו קיימי קמי קודשא בריך הוא עד לא נחתו לעלמא, בההוא דיוקנא ממש דאתחזון לבתר בעלמא. וההוא חיזו דגופא דבר נש דקאים בהאי עלמא, הכי קאים לעילא.

ובשעתא דנשמתא דא זמינא לאחתא בעלמא, ההיא נשמתא בההיא דיוקנא ממש דקיימא בהאי עלמא, הכי קאים (לעילא) קמי קודשא בריך הוא, ואומי לה קודשא בריך הוא דיטור פקודי אורייתא, ולא יעבר על קיימין.

ומנא לן דקיימין קמיה, דכתיב, (מלכים א י״ז א׳) חי יי אשר עמדתי לפניו. עמדתי ודאי, והא אוקמוה. ובגין כך גלמי ראו עיניך, עד לא יתחזי (צולמא) בעלמא. ועל ספרך כלם יכתבו, דהא כל נשמתין, בההוא דיוקנא דלהון, כלהו בספרא כתיבין. ימים יצרו, הא אוקמוה יצרו ודאי, ולא אחד בהם, בהאי עלמא למיקם בקיומא דמאריהון, כדקא חזי.

תא חזי, יומין דבר נש, כד זכי בהאי עלמא בעובדין טבאן, יומין דיליה אתברכאן לעילא, מההוא אתר דאיהו מדת יומוי. פתח ואמר, (תהלים לט) הודיעני יי קצי ומדת ימי מה היא וגו', האי קרא אוקמוה. אבל תא חזי, קצי, דא קץ הימין, דאיהו מתקשר ביה בדו ד. ומדת ימי מה היא, דא איהו דאתמני (נ''א דאית ממנא) ממש על יומוי.

דהאי קרא אתמר, על אינון יומין דאתגזרו עלוי מאדם קדמאה, דאינון ע'. דהא אתמר, דחיין כלל לא הוו ליה, אלא דיהיב ליה אדם מאינון יומין דיליה, שבעין שנין.

ורזא דא, וילון לא משמש כלום, וסיהרא לא נהרת מגרמה כלל, ושבעין שנין נהרין לה בכל סטרהא, ואינון חיי דוד סתם. ועל דא בעא דוד לקודשא בריך הוא, למנדע רזא דא, על מה לית לה חיין לסיהרא מגרמה, ולמנדע עקרא דילה.

ומדת ימי מה היא, דא הוא דרגא (ס''א דעלמא) עלאה סתימא, דאיהו קיימא על כל אינון יומין, דאינון חיין דילה, אתר דנהיר לכלא. אדעה מה חדל אני. אמר דוד, אנדע על מה חדל אנא נהורא מגרמי, ואתמנע מני, כשאר כל אינון נהוראין עלאין דאית לון חיין לכלהו, ואנא על מה אנא חדל, ועל מה אתמנע מני. ודא הוא דבעא דוד למנדע, ולא אתייהיב ליה רשותא למנדע.

תא חזי, כל ברכאן עלאין, כלהו אתמסרו להאי דרגא, לברכא לכלא. ואף על גב דלית לה נהורא מגרמה, כל ברכאן, וכל חידו, וכל טיבו, כלהו קיימין בה, ומנה (קיימי) נפקי, ועל דא אתקריאת כוס של ברכה. ואקרי ברכה ממש, כמה דכתיב, (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר, ועל דא כתיב, (דברים לג) ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה.

ובגין כך אית לה בכלהו שיור, ומכלהו אתמלייא, ומכלהו אית בה, ואתברכא מכל אינון ברכאן עלאין, ואתמסרו לה ברכאן לברכא, מנלן. דאמר רבי יצחק, יעקב בריך לבנוי דיוסף, מאתר דא דכל ברכאן אתמסרו בידיה לברכא, כמא דאת אמר, (בראשית יב) והיה ברכה. מכאן ולהלאה ברכאן אתמסרו בידך.

תא חזי, כגוונא דא אנן מברכן ומשבחין לשמא דא, ועל דא הלילא, דאינון יומין דקאמרי הלילא. דאמר רבי חייא בהלילא צריכין ג' דרגין, חסידים, צדיקים, וישראלים. (ס''א בגין דיסתלק יקרא דקודשא בריך הוא על כלא באלין דרגין) חסידים, מסטרא דימינא, צדיקים מסטרא דשמאלא, וישראל מכל אינון סטרין, בגין (דישרים) דישראל כלילן מכלהו, ועל דא אסתלק תושבחתא דקודשא בריך הוא מכלא, וכן בכל אתר דישראל משבחן ליה לקודשא בריך הוא מתתא, אסתלק יקריה בכלא