רבי יודאי הוה קמיה דרבי עזריה בר סימאי,

אמר ליה: צדיקים דאזדמן לון חובה מאינון כריתות דאורייתא, וחשבי תשובה ומיתו, מיתה מכפרת עלייהו, או לאו?

אמר ליה: אין. ולזמנין דאתענשו בההוא עלמא, ואתכפר להון.

חמא אנפוי ירוקי.

אמר ליה: אימא מה דתימא, אורייתא הוא דלא מקבלה טומאה. שנאמר, (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלוא כה דברי כאש נאם ה'. הרהורים רטישן בלבבך.

אמר: סוד ה' ליראיו. עשרה סבי קטולי מלכות אתענשו על מכירת יוסף.

אמר ליה: רבי עקיבא לית ליה זכות אבות.

אמר: (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים.

פתח ואמר: (בראשית ל׳:ט״ז) ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך. שכר השתא, שכרתיך לבתר זימנא. יששכר: יש שכר. ולבתר זמנא, נהוו למלכות שמים. גופין דלהון ישתארון בדוכתייהו בהאי עלמא, וכלא אתהדר כמלקדמין. (שם מט) איש אשר כברכתו ברך אתם כתיב.

נפל על אנפוי רבי יודאי, ואדמוך.

אחזו ליה בחלמיה האי קרא, (קהלת ה׳:ה׳) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. נכנסת סתום.

מההוא יומא לא אשתעי בהאי. אלא הוה אמר: (תהילים ל״ו:ז׳-ח׳) מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. ובצל כנפיך ממש, ולית למשתעי בבנוי דיליה. דהא חסד ה' בכולא אשתכח.

אמר רבי עזריא: ודאי הכי הוא, דהא כתיב (דברי הימים א ט״ז:כ״ב-כ״ג) אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. וכתיב (איוב י״ב:י׳) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. בכבשין סתימאין דיליה, לית למשתעי כלל, דהא מאן דבידיה רוחין ונשמתין דצדיקייא. מילין סתימאין דאיהו עביד, לית לאעלא בהון.