ויאכל בעז וישת כו' וייטב לבו, אכילת חיים של מעלה, ומאינון חיין חדי ללבו. וכיון דחדי ליה, מיד ויבא לשכב בקצה הערימה, אלין אבנין טבין, ומרגלין טבין עילאין, דסחרין כורסייא קדישא. כמא דאת אמר, (שיר השירים ז׳:ג׳) בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים.

ומאי דכתיב, (רות ג׳:ז׳) ותבא בלט ותגל מרגלותיו ותשכב. שכיבת רגלוי, ולא שכיבת לקיבליה, ולא לגביה. ויהי בחצי הלילה, מכאן דעד חצי לילה לא ידע. דאין הקדוש ברוך הוא נכנס לגן עדן עם הצדיקים, אלא עד אחר חצי הלילה.

דהא בראשיתא דליליא, כל נשמתין סלקין, וערימת חטין מתתקנא בהון. כד אתפליג ליליא, כדין קלא איתער וקרי, וההוא קלא איתער מסטרא דצפון. וההוא שלהובי מטי עד לההוא אתר דאיקרי גבר, כדין קרי בחילא. ואיקרי קריאת הגבר. ומאן איהו. גבריא''ל. בטש ההוא שלהובא בגדפוי דתרנגולא דלתתא, וקרא.

כדין עילא ותתא בקיומא דדינא דשמאלא קיימא. וכדין כתיב, (רות ג׳:ח׳) ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו.

ויהי בחצי הלילה. תנן, תלת משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי. ובכל משמרה ומשמרה מלאכין ידיעין, ממנן בליליא באילין תלת משמרות.

במשמרה הראשונה, אינון מלאכין דאמרין שירתא בריש ליליא. ומאי קאמרי. (תהילים כ״ד:א׳) לדוד מזמור לה' הארץ וגו', (שם) מי יעלה בהר ה'. (שם) נקי כפים ובר לבב וגו'.

בגין דכל נשמתין דבני נשא, נפקו ובעאן לסלקא. כד סלקין לדוכתא דאלין ממנן דמשמרה ראשונה קיימין, אית תמן תלת מאה ושיתין וחמש היכלין, כחושבן יומי שתא, וממנן תריסין עלייהו.

אי זכאין אינון נשמתין, פתחין להון פתחין עילאין. ואי לאו, דחיין לון לבר, ואזלין ומשטטי בכל עלמא, ופגעי באינון רוחין בישין, ואודעין להון מילין, מנהון כדיבין, ומנהון קשוט. אי זכאן לאעלא, פתחין להון פתחא, ועאלין וסלקין לדוכתא דאינון אוחרנייתא.

משמרה שנייה, תמן אינון ממנין אחרנין, איקרון אבלי ציון, דקא מתאבלי על חורבן בית המקדש.

ובההוא שעתא דקריאת הגבר, דאיתער ההוא שלהובא דסטר צפון, מההוא אתערו דההוא שלהובא, כד נחתא להאי עלמא, עד גדפי תרנגולא דהאי עלמא, קרי בחיל, ואמר, אתערו לבכיא דבי מקדשא, כל אינון מאריהון דשלום דכתיב, (ישעיהו ל״ג:ז׳) מלאכי שלום מר יבכיון.

מאן דחמא בכיא, ומאן דלא חמא בכיא, כולהו מתכנשין לבכיה דבי מקדשא. מאן חמא ערבוביא דכל חילי שמיא, וכל רתיכין קדישין געו ובכו.

והקדוש ברוך הוא געי ובכי, ובעיט בתלת מאה ותשעין רקיעין. וכדין, בההיא שעתא כתיב, (רות ב) ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת. האיש, דא הקדוש ברוך הוא, דשאג ויהיב קלא על חורבן דבי מקדשא. הדא הוא דכתיב, (ירמיהו כ״ה:ל׳) ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו. שאוג ישאג על נוהו, דא שכינתא. וילפת, כמה דאת אמר (איוב ו׳:י״ח) ילפתו ארחות דרכם.

כדין איהו בעט ברקיעין כולהו, וכל חיילין, וכל רתיכין, בכאן ומתאבלן בההוא שעתא. מאי קאמרי, (תהילים ע״ט:א׳) אלהים באו גוים בנחלתך וגו'. נתנו את נבלת עבדיך וגו'. (שם קלז) על נהרות בבל וגו'.

וילפת, אמאי. בגין, והנה אשה שוכבת מרגלותיו, שכיבת לעפרא, מהדקא בין רגלין, דא כנסת ישראל. כדין בההיא שעתא איהי איתערת לגביה, והוא שאיל לה, מי את בתי בגלותא. ומי את בשעתא דא.

ותאמר אנכי רות אמתך. מרוות בצערין, מרוות מכאובין על בני דאינון בגלותא. ועל פלטירין קדישין דאתתריכנא מנייהו, ולא די דאתתריכנא, אלא דמחרפין ומקללין בכל יומא עלייהו, ולית לי פומא בגלותא לאהדרא לון.

(רות ג׳:י׳) ויאמר ברוכה את לה' בתי הטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל אם עשיר. אמר לה הקדוש ברוך הוא, ברתי, אדכר קדמי, כד דוד משיחי אתתרך מירושל ם, והוא אתא עד בחורים, ונפיק שמעי בן גרא מן הימיני לגבי משיחי, וגדיף וקילל לגביה, ושתיק. כהאי גידופא לא הוה גידופא. וקליל ליה קללה נמרצת, ולא חייש לאתבא ליה, ושתיק.

והשתא בגלותא, אוף הכי טיבו וקשוט סגי עבדת עמי, ואוטיבת דא טיבו בתראה, מההוא קדמאה דהוה מבחורים, ולא את חיישא למיהך בתר חירופין וגידופין דשאר עמין, דאינון כההוא מבחורים. אם דל, דא אספסיינוס דלא בר מלכא הוה. ואם עשיר, דא נבוכדנצר מלכא בר מלכא רישא דדהבא.

וחכמתא דשלמה לגבי שמעי, מאי כתיב ביה. (שמואל ב ט״ז:ז׳) צא צא איש הדמים ואיש הבליעל. פוק פוק תרי זימני, פוק מירושלים, פוק מביתך. אמר ליה שלמה אנא לאו הכי אלא בנה לך בית בירושלים וגו', (מלכים א ב׳:ל״ז) והיה ביום צאתך וגו'.

ועל דא אמר ליה הקדוש ברוך הוא, הטבת חסדך האחרון מן הראשון, דאתקיימת בקיומא לגבאי, ולא חיישת לחרופא וגידופא דשאר עמין. אבל ליני הלילה, הוי השתא בגלותא, ואנהיגי לבניך תמן באורייתא ובעובדין טבין. ואם יסהדן עליך עובדין טבין למפרוק לך, יפרוק. ואם לאו, וגאלתיך אנכי. חי ה' שכבי עד הבקר, עד דייתי צפרא ונהירו דפורקנא.

בשעתא דאתפליג ליליא, איהי איתערת לגביה, כדין הקדוש ברוך הוא אעיל בגינתא דעדן, עם צדיקייא, לאשתעשעא באורייתא בגינתא דעדן, עד יומא.

כדין אתי גואל. אימתי. בזמנא דישראל מצלן צלותא, וסמכין גאולה לתפלה. וישראל שריין על ארעא קדישא. וכד לא סמיך גאולה לתפלה, אז לא סמיך דא לדא, ואזלת בגלותא.

(רות ד׳:א׳) והנה הגאל עבר אשר דבר בעז, דא איהו גואל קרוב, יתיר קרוב לפורקן, סגי קרוב לעלמא דאתי, וימינא עילאה.

ויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני. מאי אלמוני. אלמוני ממש. דהא כתיב, השיב אחור ימינו. אמאי. אלא, בגין דהא עד קץ הימין שכיבת לארעא, כדין הוא אלמוני. פלוני מכוסה, גנוז מיומא דאתברי עלמא.

(שם) לא אוכל לגאל לי פן אשחית את נחלתי. מכאן, דתרין משיחין אינון, גואל קרוב וגואל רחוק. גואל קרוב, מסטרא דימינא. גואל רחוק, דא משיחא בן יוסף. ומאן איהו. יוסף דאקרי צדיק. ודא איהו משיחא דאתי ראשון.

לא אוכל לגאל לי, דהא ימינא דאיהו לאחורא, דכתיב (איכה ב׳:ג׳) השיב אחור ימינו, כתיב ביה, הושיעה ימינך וענני. ועד דאתושע דא, לא אוכל לגאל לי.

גאל לך אתה את גאלתי. דהא משיח בן יוסף אתי ויפרוק קדמאה, לבתר אתערא ימינא גניזא, דאיהו גנוז לתרין צדיקים הללו, צדיק וצדק. ועל דא תנינן, דאיהו גניז לצדיקים. ובזה יקומון ויתחברון בתיאובתא בגניזא, למיעבד איבין ופירין בעלמא, וכדין ימין ה' רוממה.

(רות ד׳:ח׳) ויאמר הגאל לבעז קנה לך וישלף נעלו. כמה דאת אמר (איוב כ׳:כ״ה) שלף ויצא מגוה. באיתערו דברית משתעי, ובלשון כבוד. דכיון דאיתער ימינא לגבי צדיק, מיד וישלוף נעלו. אתערו דיליה לגבי עלמא תתאה. כדין איתער למעבד איבין בעלמא, בחילא דההוא גואל קרוב. ואתער ליה לגבי עלמא, ואמר קנה לך.

עד כאן רזין דמגילה זו.