בההוא זימנא דהמלך שלמה גלי שיר השירים, זוהמא דההוא נחש קדמאה דאטיל באדם וחוה, אתפסק מעלמא, בגין דכד נפקו תולדין לעלמא מאדם וחוה, מההוא זוהמא נפקי.

והכי שמעתי מרבותי, ואינון שמעו עד פומיה דאליהו,

דאמר הכי: מאי דכתיב, (בראשית ד) והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'. והאדם, דא אדם קדמאה, כד אתא נחש על חוה, אטיל בה זוהמא, וקין מההיא סטרא דההוא נחש נפק, מה נחש דרכו להרוג ולהמית, הכי נמי קין, מיד נעשה הורג.

כמה דאת אמר, (ישעיהו י״ד:כ״ט) משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף. כי משורש נחש, דא נחש הקדמוני. יצא צפע, דא קין, שיצא משרשו ומעיקרו. ופריו שרף מעופף, שנעשה הורג כשרף הזה, שאין למכתו לחש. מעופף כפול, שכבר נעשה הנחש במינו כפול.

ואי תימא מההוא זוהמא נפק, וקרא אמר והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין. ודאי מאדם הוה, ולא מההוא זוהמא. אלא ההוא נחש הטיל בה זוהמא בחוה, וההוא זוהמא דאשתאב בה, הוה מכשכשא במעהא, ולא הוה ליה גופא לאתכללא ביה, ולנפקא ההוא רוחא לעלמא.

כיון שבא אדם הראשון עליה, איתערב ההוא זוהמא בההוא זרע, ועבד גופא לההוא רוחא בישא, וזוהמא דהוה במעהא אתכלילא ביה, ונפק לעלמא בדיוקנא סומקא, סגי מכל שאר בני אנשא דעלמא דהוו אבתריה.

ועוד דההוא זרעא דאטיל בה אדם למיעבד גופא, מההוא סיטרא בישא הוה, ואתתקף ההוא רוחא בישא, ואתגלים ביה, ונפיק לעלמא. כיון דחמת ליה חוה, אמרה קניתי איש את ה', עם ה'.

וכד אייתי קרבניה, מההוא סטרא בישא אייתי ליה. דכתיב, (בראשית ד׳:ג׳) ויהי מקץ ימי''ם, דהוא סטרא בישא, ולא מסטרא דקדושה, דהוא מקץ ימי''ן.

שת, בסיס עלמא בצדיקים וחסידים דנפקו לבתר מניה. שת דא הוה סיום דאלפ''א ביתא, ומיניה אהדרון אתוון למישר, ש''ת.

כיון דאסתיימו אינון צדיקים וחסידים עד נח, והוו אינון בני טופנא, דאתמחו כולהון. כיון דאתמחו כולהו, ונפק נח ובנוהי מתיבותא, כדין כתיב, (שם ט) ומאלה נפצה כל הארץ, כדין שריאו אתוון באלפא ביתא למפרע, תש''ר. וכדין כתיב, ומאלה נפצה כל הארץ, ואזל כל עלמא, בההוא זוהמא דנחש.

ואף על גב דאברהם תקן מה דעבד אדם. וכן יצחק ויעקב וצדיקייא. עם כל דא, זוהמא דנחש לא פסקא, עד דקיימו ישראל על טורא דסיני. ואהדרו אתוון בארח מישר, ומנהון למפרע, חד מכאן, וחד מכאן. וכד סרחו, אהדרו בגופא אחרא. אהדרו אתוון בגוונא אחרא.

וכך אזל עלמא, ברזין דאלפא ביתא, עד דאתא שלמה. כיון דאתא שלמה, אשתכחין אתוון קיימין על קיומייהו. וכדין כתיב, (מלכים א ה׳:י׳) ותרב חכמת שלמה, וקיימא סיהרא בשלימותא, כדין אתגלי שיר השירים בעלמא.

וכדין אמר, (שה''ש ו) אל גנת אגוז ירדתי. מה אגוז, מוחא לא אשתכח אלא לבסוף, כך עלמא הכי הוה, עד דאתקיימא קליפין, וקיימא עלמא במוחא, וסיהרא באשלמותא.

בזמנא דבעי הקדוש ברוך הוא למיהב תורה לישראל, הלוחות היו כתובים פנים ואחור. שנאמר, (שמות ל״ב:ט״ו) מזה ומזה הם כתובים.

והלוח אחד פנים ואחור. והלוח אחרת ימין ושמאל. שנאמר, (שמות ל״ב:ט״ז) והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת, תרין, על מה אמר תרין זימנין והמכתב מכתב.

דקוהם שעשו ישראל העגל, ובעי הקדוש ברוך הוא למיהב תרין תורות, שבכתב ושבעל פה אלין, על ידא דמשה לישראל, והלוחות מעשה אלהים המה וגו'. והלוחות היו בדוגמא ו''ה לוחות. ו''ה מכתב, מכתב דכתיב, דא הוא ו''ה.

לוחות י''ה. מעשה אלהים המה, דא בינה עילאה. ו''ה, אינון תרין דרועין. ו''ה מכתב, אינון יעקב ורחל, שנקראו שמש וירח, ונקראו שני שדים, ונקראו חד. ועל דא אמר, ו''ה מכתב מכתב אלהים הוא. חרות על הלוחות, אל תקרי חרות, אלא חירות, חירות ממלאך המות, ומשיעבוד מלכיות, וכל מרעין בישין דעלמא.

וכיון דעבדו ית עגלא, פרחו אתוון מתרין סטרין פנים וימין. ואני אפתח לך הדרך הישר שתבין. אלימלך ונעמי, ומחלון ורות, בדוגמא דא תרין לוחות. אלימלך ונעמי לוח אחד, ימין ושמאל. ומחלון ורות, פנים ואחור, לוח אחר. וכיון דעבדו ית עגלא, אסתלק אלימלך ומחלון, נשארו רות ונעמי, תרין נקיבות.

ואזלו תרוייהו, עד כי שמעו כי פקד ה' את עמו לתת להם לח''ם. דיהב זימנא אחרא אורייתא, לוחות שניות.

ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן. כל, דא צדיק. העיר, דא ציון, עיר דוד. ותאמרנה הזאת נעמי, שבשעתא דאתיהיבת אורייתא על טורא דסיני, כתיב, (שמות כ׳:ט״ו) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים.

כדין צווחא אורייתא, ואמרה, אל תקראנה לי נעמי, אני מלאה הלכתי, מכל חידו, ומכל טבאן, וכל חירו דעלמא, אפילו משעבוד מלכיות. כדין אמרה, למה תקראנה לי נעמי.

והא הוא רזא, דאמר הקדוש ברוך הוא על ידי דמשה, (שם לג) וראית את אחורי ופני לא יראו. כשרציתי למיהב אורייתא לישראל ימין ושמאל פנים ואחור, הם לא רצו, ועבדו ית עגלא. וכאן כשהם רוצים, אני לא ארצה.

בזמנא דבעא הקדוש ברוך הוא למיהב אורייתא לישראל, נטל תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ואזיל הוא לגבי שאר עמין, ולא בעו לקבלא לון. עד דנחית לון לישראל על גבי טורא דסיני.

אמרו מלאכי השרת, למאן בעי הקדוש ברוך הוא למיהב תרין תורות אלין. אמר, לישראל, דאינון עדבי וחולקי. דכתיב, (דברים לב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, הרי תרין. ואנא יהיב לון שתי תורות. ועוד, דסלקי בערבונא עוללים ויונקים. ובגיניהון יתערון תרין תורות אלין. דכתיב, מפי עוללים וינקים יסדת עז.

ומהכא נפקא, מהתם נפקא, דכתיב, (ישעיהו כ״ח:ט׳) את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים. את מי יורה דעה, דא תורה שבכתב. ואת מי יבין שמועה, דא תורה שבעל פה. גמולי מחלב עתיקי משדים, דבגינהון נחתא אורייתא לישראל על טורא דסיני.

הדא הוא דכתיב, (רות א) ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם. לאן הלכו. לשאר עמין, עד דקיימו ישראל על טורא דסיני. כיון דנחתו תורה שבכתב ותורה שבעל פה, מיד ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי, אזדעזע כולי עלמא, ואמרו, דין היא אורייתא חמדה גנוזה. מיד וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים. כדין אמרת הזאת נעמי. דא הוא נעימו דאורייתא.

ולא ידעי ישראל ענשא דאורייתא, עד דאתו למרה, דכתיב, (שמות טו) ויבאו מרתה. וכתיב, שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. כדין אמרה אורייתא, קראן לי מרה.