הא תנינן, נכרי ועוסק בתורה, ככהן גדול הוי. מאי טעמא שקלו לכהן גדול. והכתיב, (תהילים ע״ח:ה׳) ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל. הקדוש ברוך הוא יהבה לישראל, לקבל עליה אגרא לעלמא דאתי, ומי שלא קבלוה, לא מקבלי עלייהו אגרא בעלמא דאתי. דהכי אמר רבי עקיבא: ישראל שעמדו על הר סיני, מקבלין עליה שכר. נכרים שלא עמדו על הר סיני, אין מקבלין עליה שכר. ואת אמרת, נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול.

ככהן גדול עם הארץ תנינא ודאי, דאמר רבי יוסי בר יודא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב, (משלי ג׳:ט״ו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. אפילו ממזר תלמיד חכם, עדיף מכהן גדול עם הארץ המשמש לפני ולפנים. הואיל ואינו קורא בתורה, אין עבודתו עבודה, ואינו מקבל עליה שכר, ועליו כתיב, (שם יט) גם בלא דעת נפש לא טוב. כהן גדול שאינו יודע עיקר של עבודה, אין עבודתו עבודה.

ואמר רבי יודא: מניין שכהן גדול צריך להיות תלמיד חכם. דכתיב, (מלאכי ב׳:ז׳) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ואם הוא עם הארץ, אין מקבל עליה שכר. כך גוי העוסק בתורה, הואיל והוא גוי, אין עסקו בתורה עסק, ואינו מקבל שכר.

(ויקרא ו׳:ב׳) צו את אהרן ואת בניו לאמר. אהרן ובניו מצווים, ושאר כהנים אינם מצווים.

אלא, כל כהן שאינו יודע עיקר העבודה, כאהרן ובניו, אינו מצווה. ואם עובד, אין עבודתו עבודה. דהא במאי מכוין, כיון שאינו יודע עיקר העבודה כאהרן ובניו.

והכי אמר רבי חייא אמר רבי יצחק: כהנים לוים וישראלים מעכבין את הקרבן. עיקרא דקרבן כהן, דאצטריך לכוונא שמא קדישא, ולסדרא דרגין עילאין, ולייחדא כלא ביחודא שלים, ולמחדי עילאין ותתאין, ברעותא וכונה דיליה.

והכי אמר רבי חייא אמר רבי יצחק: מאי דכתיב, (שם א) אשה ריח ניחוח לה'. אלא, לקבל תלתא דרגין אלין, אשה, לקבל דא לויים, דממונין על השיר, ולארמא קלא, והוא מסיטרא דאשה, ומכוני בנעימותא בניגונא וחדוה ושיר.

ומגו כך, כל זמנא דהוה סליק על הדוכן, בעוד דאיהו גבר, ושלהובא דאשא תקיף ביה, לארמא קלא בנעימותא דניגונא, איהו כשר לעבודה. כיון דאיתחלש שלהובא דבחרותא דיליה, וגומרין דנורא מתדעכין בגויה, הא אתחלש תוקפיה, וקלא שארי לאתתברא. כדין כתיב, (במדבר ח׳:כ״ה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה ולא יעבד עוד. ופסול לעבודה. מכאן והלאה, (שם) ושרת את אחיו ועבדה לא יעבד עוד.

משמרות דרקיעא, אוף הכי נמי דממונין לנגנא קמי דמריהון, איקרון אישים.

והכי שמענא משמיה דרבי שמעון בן יוחאי, דאמר רבי אליעזר: דרגין אלין, אית מנהון דממנן על תרעין לבר, ומינייהו על תרעין פנימאין לגו.

אינון פנימאין אמרין שירתא, וסלקין ועאלין בהאי שירתא, חמשה דרגין, עד חמשין. לקבל חמשין תרעין דיובלא. כיון דסלקין תמן, נטיל לון רוחא דאשא מלהטא, ותבר תוקפייהו. כיון דאתבר תוקפייהו, דחיין להון, ונחתין מאינון דרגין.

וקיימין לבר, ממונין על תרעין דלבר, ואלין נטלין חולקיהון מתננא דאשא דקורבנא, בר מאינון דנטלי לגו. ובכל יום ויום מתחדשין דממנן על שירתא. וזהו אשה.

ריח, לקבל ישראל, דקא מצלו צלותא, דחשיבא קמי הקדוש ברוך הוא, כריח בוסמין דבגנתא דעדן. ניחוח, דאיהו נחת רוח לגבוה. לקבל דא כהן, דאיהו מכוין כוונה, כגוונא דרעותא דשמא קדישא, ומייחד יחודא באתוון רשימין, וכל דרגין נהרין, ומתלהטין, ונצצי בניצוצא עילאה, מגו דעומקא עילאה טמירתא.

ועל דא אצטריך כהנא למהוי חכימא בחכמה, ויאה בסוכלתנו, ושפיר בנהירו דאורייתא, וזריז, ופקח יתיר מכל עלמא. ואם עם הארץ הוא, עבודתו לאו עבודה, ועליה כתיב (תהילים ה׳:ו׳) לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך.

תא חזי, זוהמא דכותי, אף על גב דאגייר, קשה לפרוש מיניה זוהמא עד תלתא דרין, כל שכן בעוד שהוא כותי. כשרה דבהון, רות, ולא אשכחן בה שום דופי כלל. ודא הוא נפש השכלית. ערפה, שהיא נפש הבהמית, מיד חזרה לסרחונה ולקלקולה.