רב הונא הוה סליק מבבל לארץ ישראל, והוה סליק להתם,

איערע בחד כפר,

חמא ההיא אתתא דהוה אתיא אבתריה, ארמאת מיין אכתפוי, ונטלת עפרא מרגלוי.

אהדר רישיה ואמר לה: עבידי וטול בתראי, דהא לא כלום גבאי, אבל גוזרני עליך בלבולא בדעתך.

לבתר אמר: לא בגיני אלא בגין דלא תיקטלי בני אינשא אוחרנין.

וכן הוה, איתבלבל דעתה, ולא ידעה מידי, ומתה.

ועל דא כתיב, (תהלים צא) לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך.