שמשא כד נפיק, נפיק בתוקפא, כגבר תקיף. ובקע תליסר משקופי חלוני דרקיעא. ולית בכל אינון כוכבי שמיא ומזלי דאיקרי גבור, בר משמשא. מה גבורה עביד. אלא כד אסתיים יממא ועאל ליליא, אסתתמן כל אינון כוין ומשקופין דרקיעא. בשעתא דאתי יממא ושמשא נפק, אתעטר ואתגליף באתוון דרזא דשמא קדישא, ובתוקפא ובחילא דיליה, כניס בכל אינון רקיעין, ובקע בכל אינון חלונין, ואתוקדון בשלהובוי, ופתח לון ונפק לבר. ומנא לן דאתקרי גבור. דכתיב, (תהילים י״ט:ו׳) ישיש כגבור לרוץ אורח. וכתיב, (שופטים ה׳:ל״א) כצאת השמש בגבורתו. כגבור שנכנס למלחמה ונוצח, הוא אדום. כשנצח חוזר לגוונו הראשון. כך השמש, כשיוצא, נדלקים בו שלהבותיו, והוא אדום מרוב גבורתו, ואחר כך חוזר לגוון הראשון.

(דברים ו׳:ד׳) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. האי קרא, תינח בשעתא דאמרו בנין דיעקב לאבוהון, או משה לישראל, אבל השתא, כלא עלמא אמרי שמע ישראל, למאן ישראל אמרין.

אלא הא תנינא, יעקב אבינו לא מת, והקדוש ברוך הוא חתים ליה גו כורסא יקריה, למהוי תדיר סהדא על בנוי, דקא מיחדי שמיה דקודשא בריך הוא כדחזי, בכל יומא תרין זמני, וכד אינון מיחדין שמיה דקודשא בריך הוא, אמרי שמע ישראל, הוי סהיד עלן, דאנן מיחדי שמיה דקודשא בריך הוא כדקא חזי.

בההוא שעתא, נטלי ליה ליעקב בארבע גדפין, פרישן לארבע סיטרי עלמא, וסלקי ליה לקמי קדישא עילאה, ומברך ליה בשבע ברכאן. פתח הקדוש ברוך הוא ואמר, זכאה איהו אבא, דזרעא דא אוליד בארעא. זכאין אינון בנין, דקא מעטרין לאבוהון הכי. בההיא שעתא, כל אינון חילי דשמיא, פתחי ואמרי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ויעקב מתעטר בתליסר נהרא אפרסמונא דכיא, וקאים תדיר כקרתא מקפא שור על בנוי קמיה דקודשא בריך הוא, ולא שבק דינא תקיפא לשלטא עלייהו, וכל בני עלמא לא יכלין לשצאה להון. הדא הוא דכתיב, (ישעיה מד) אל תירא עבדי יעקב.

בדוגמא דאית י''ב שבטים לתתא, דאינון בני יעקב, כך איתא יעקב עילאה בשמיא, ותרי עשר שבטין עילאין. ובדוגמא דמייחדי שמיה דקודשא בריך הוא ישראל לתתא, כך מייחדי מלאכי קדישין לעילא. וכולא בגוונא דלעילא.

(ישעיה כט) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו. וכי יעקב פדה את אברהם, ויעקב לא אברי בעלמא.

אלא תא חזי, בשעתא דהוו מפלי לאברהם באור כשדים, הקדוש ברוך הוא אכניש לפמליא דיליה, ואמר שזיבו לאברהם מגו יקידא דיליה, דאיהו רחימאי.

אמרו להקדוש ברוך הוא, הא יפוק מיניה ישמעאל. אמר הקדוש ברוך הוא, הא יפוק מיניה יצחק. אמרו להקדוש ברוך הוא, הא יפוק מיניה עשו. אמר הקדוש ברוך הוא, הא יפוק מיניה יעקב. אמרו, הא ודאי בזכות יעקב ישתזיב. ועל דא אמר, אשר פדה את אברהם, דבזכותיה אישתזיב אברהם.

אמר רבי: בשעה דכפיתו לחנניה מישאל ועזריה, דיפלון לון בגו אתון נורא יקידתא. חנניה אמר, (תהילים קי״ח:ו׳) ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. מישאל אמר, (ירמיה כז) ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי אתך אני נאם ה'. עזריה אמר, שמע ישראל וגו'.

אמר הקדוש ברוך הוא, (ישעיהו מ״ד:ה׳) זה יאמר לה' אני, זה חנניה, שאמר ה' לי לא אירא. וזה יקרא בשם יעקב, זה מישאל, שאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב. ובשם ישראל יכנה, זה עזריה, שאמר שמע ישראל וכו'. לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו.

ולמה לא הוה דניאל בהון. אלא דניאל אמר, אני נקרא בלטשצר, כשם אליל שלו. שנאמר, א (דניאל ד׳:ה׳) בלטשאצר כשם אלהי כו', וכתיב, (שם ב) באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד. והקדוש ברוך הוא אמר, פסילי אלהיהם תשרפון באש, אזל ולא הוה עמהון.

מה ראו חנניה מישאל ועזריה דנפלו בנורא. אלא אמרו, צפרדעים מפלין גופהון בנורא, בשביל לאבאיש למצראי, במאמר דקודשא בריך הוא. אנחנא על אחת כמה וכמה בשביל יקרא דמארנא.