ותא חזי:

גברא חד אזיל לבי טורי קרדונייא, הוא ותרין עמיה,

וחמא גומין בקיעין דאשא, ותננא נפיק מן גומין.

ושמע גברא חד דאמר: ווי ווי.

אמר: ודאי אתר חד מן דוכתי דגיהנם הכא.

אהמוך וחזא בחלמיה לאינש חד, וחדא גדישא מן קוצין על כתפוי,

ותרין ממונין מן גיהנם עאלין נורא תחות גדישא דמן קוצין, ואיתוקד, והוה צעיק.

והוו אמרין ליה תרין מלאכין קדישין, שלוחין מן השופט דלעילא דדן ליה: את שבקת להקדוש ברוך הוא ולמלאכין דיליה, דהוו נטרין לך בעלמא דין ובעלמא דאתי, ואת עבדת רעווא דקוצין, דאינון רשעים, דאינון מסטרא דסמאמר ליה ונחש. הקוצין ישרפו אותך.

אמר ליה לההוא חייבא דגיהנם: מאן אנת?

אמר: יודאי חייבא אנא, וממונין דגיהנם לא מדכרין לי שמי. ותלת זמנין דיינין לי ביומא, ותרין בליליא.

אמר ליה: שמא דדוכתך ידעית?

אמר ליה: גלילא עילאה.

ושבקת בר בעלמא?

אמר: ינוקא שבקנא, ואנא קצבא הוינא. ומן בישין סגיאין דעבידנא בקדמיתא, הוו דיינין לי מפי, ומרגלי, ומידי.

ומלאך שהוא ממונה על הקברות, אומר לי בשעתא דדיינין לי, אוי למי שנשבע לקיים את התורה, ונשבע על שקר. ווי לקרקפתא דלא מנחא תפלין מעולם. ואוי לידים ששמשו בהבלי העולם. ואוי לרגלים שהיו הולכים בהבלי העולם.

בשעתא שהיו מלקין אותי מכות מרדות, אמרתי כל מה שעשיתי. ובאה נשמתי, והמלאך שהיה ממונה על נשמתי, ונתנו כתב אחד מכל מה שעשיתי. ונשמתי עשתה עדות עם המלאך, ואמרו (דברים י״ז:ו׳) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת. ועל דא (מיכה ז׳:ה׳) משכבת חיקך שמר פתחי פיך. ומאן איהו. דא נשמתא, דהיא מעידה על בר נש בשעת מיתתו.

איתער משינתיה ההוא גברא, אזיל לגלילא עילאה, ואמר לגברא חד: חזיתא לינוקא דאיהו בן קצבא, דמית בזמן פלוני?

אמר ליה: ינוקא דא דאת שאיל עליה, איהו אזיל בבי מטבחיא, ואיהו רשע כאבוהי, כך וכך יהא ליה, ולאבוה, ולמיניקתא דיניקא ליה.

אזיל למדרשא חד,

שמע לינוקא דהוה אמר: (משלי ב) אם תבקשנה ככסף וגו'.

אזל לבי מטבחיא, וחזא לינוקא דהוה משחק עם הנערים בבי מטבחייא,

אמר ליה: ברי, זיל עמי,

ואזל עמיה, ואלביש יתיה, ויהב ליה לרב חד דהוה אוליף ליה אורייתא, עד דרבא רביא וקרא, ועבד ליה, דיימר הפטרה בבית הכנסת, ועבד ליה דיתפלל. עד דקרא ושנה ואתחכם יותר, עד דקרו ליה רבי.

ההוא בר נש מית דהוא אבוהי דינוקא, דהוו דיינין ליה, אתא בחלמא לחכם דא ואמר ליה: רבי, כמה דנחמת לי, ינחם לך קודשא בריך הוא. בשעתא דאמר בני ההפטרה בקהל, אפקעי לי מן דינא. בשעתא דעבר לתפלה, ואמר קדיש, קרעו לי גזר דין מכל וכל. ובשעתא דאתחכם, יהבו לי חולקא בגנתא דעדן, ודא הוא חלק, דאמרי חלק לעולם הבא, חלק שיש לכל צדיק וצדיק בפני עצמו, ועאלו לי עם הצדיקים בישיבה דילהון. ובשעתא דאתחכם יותר, וקרו ליה רבי, אעטרו לי בכתרא, דצדיקייא אתעטרין ביה. ויהבו לי אכילה ושתיה, מההיא שנהנין מזיו השכינה. ודא הוא דאמרי, צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. וכל גברא דנהנה מזיו השכינה, כאלו אכל ושתה. ובשבילך רבי, זכינא לכל האי יקר. זכאה חולקך, שבשביל דא אית לך חולקא עילאה יתיר, בעלמא דין, ובעלמא דאתי. וזכאה איהו, מאן דזכי דישבוק ברא בעלמא.