(תהילים ע״ג:כ״ח) ואני קרבת אלהים לי טוב וגו'. תא חזי, כד בר נש אתקריב לאורייתא דאקרי טוב, דכתיב (שם קיט) טוב לי תורת פיך, כדין אתקריב לקודשא בריך הוא דאקרי טוב, דכתיב (שם קמה) טוב ה' לכל. וכדין אתקריב למהוי זכאה. כמדבר אחר, (ישעיהו ג׳:י׳) אמרו צדיק כי טוב, וכד איהו זכאה, שכינתא שריא עליה, ואוליפת ליה רזין עילאין באורייתא. בגין דשכינתא לא אזדווגא אלא בטוב, דהא צדיק וצדק כחדא אזלין.

תא חזי, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, קיים ליה ושתיל על הנהו שיתא יומין עילאין, ושביעאה דעלייהו, דבגיניה דשביעאה דאקרי צדיק, מתזנין עילאין ותתאין, ועליה קיימין, וביה מסתמכין, והוא יסודא ושרשא דילהון.

הדא הוא דכתיב, (תהילים קמ״ה:ט״ו) עיני כל אליך ישברו וגו'. עיני כל אליך ישברו, לההוא משח רבות עלאה, דנגיד ממוחא סתימאה דכל סתימין, להאי כ''ל. וכדין ואתה נותן להם את אכלם בעתו, דהאי כל כד אתער לכלה, דאיהי כנסת ישראל. וכדין הוא למירחם על עלמא, וכולהו עלמין בחדו בשעשועא.

וכדין מה כתיב, פותח את ידך וגו'. ודא רעוא דרעוין, דנחית ממוחא סתימאה, להאי כל. וכיון דהאי כל אתברך, כולהו עלמין איתבריכו, הדא הוא דכתיב צדיק ה' וגו', קרוב ה' וגו', רצון יראיו יעשה וגו'.

וכמא דברא האי בעלמא עילאה, ברזא דשמיה קדישא, הכי ברא בעלמא תתאה, שיתא זכאי קשוט, וחד שביעאה. כדכתיב (קהלת ז׳:י״ד) גם את זה לעמת זה עשה האלהים.

וכד גרמו חובין, ודחו לההוא כל דאיקרי צדיק מאתריה, כדכתיב (עמוס ב׳:ו׳) על מכרם בכסף צדיק. אמר קודשא בריך הוא, אנא גזרנא דיהא עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה, ויהא ההוא צדיק שליט על הארץ, ויהוון כל בני עלמא, מתברכין על ידוי.

הדא הוא דכתיב, (בראשית מט) בן פורת יוסף, דהא לית בכל שייפי גופא דיעביד פירין, אלא האי צדיק יסוד עולם. ובן פורת עלי עין, מאי קא מיירי.

אלא, כמה דהאי עין קיומא דגלגלא, דלא יכלא גלגלא לאתקיימא, אלא בבת עין דיליה. הכי יוסף איהו כעין לכל אינון שתא דסחרין ליה. מימיניה תלתא, ומשמאלא תלתא, ואיהו מקים לון. והכי איהו לכל עלמא, דהא עלמא לא קיימא אלא על אינון שיתא, ושביעאה דעלייהו.

וקרא קודשא בריך הוא לצדיק ברזא דשבת. ונח ביה, ואנח ביה כל ברכאן, לברכא כל שאר יומין. הדא הוא דכתיב, (שמות כ׳:י״א) וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת. מאן יום השבת, הוי אימא דא צדיק.

אמר לון קודשא בריך הוא, אתון חללתון להאי שבת, דאנא גזרנא דיהא מלך על כל שאר יומין, ואתון עבדתון יתיה עבד עבדין, אוף אתון תסבלון ההוא עבודה קשיא.

תא חזי, כמה שנין יתיב ההוא צדיק, דלא חזא לאבוהי, כ''ב שנין. הא אנון יתבו במצרים כ''ב שנין, לכל שבטא מאינון עשר שבטין דזבינו ליה. לפום חושבנא הוו מאתן ועשרים שנין לכולהו, דל מינייהו עשר שנין דנכיתו לון בי דינא דלעילא, בגין עשר שבטין קדישין דמיתו תמן במצרים, אשתארו מאתן ועשר, הדא הוא דכתיב, (בראשית מב) רד''ו שמה.

אמר לון יעקב, בבעו מינייכו, חותו לגלותא, ונכיתו אינון חובין ולא יתחרב עלמא בכפנא, דהא לית בכו מאן דיזון לכו קודשא בריך הוא, בר על ידי דההוא צדיק דזבינתון. הדא הוא דכתיב, (תהילים קמ״ה:ט״ז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. על ידי דמאן, על ידי דכ''ל. הדר פריש מאן האי כל, צדיק, הדא הוא דכתיב צדיק ה' וגו'.

וכגוונא דא לתתא, על ידא דהאי צדיק, הוה ליה לעלמא שזיבותא, באינון שבע שני כפנא. ועל דמנעו ברכאן משבע דרגין עילאין, איתערו דרגין דסטרא אחרא עלייהו בחובייהו.

כיון דנחת יעקב שלימא למצרים, הוא וכל אינון שבטין, וחמו עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה, דעל ידי דההוא צדיק מיתזן עלמא, הדא הוא דכתיב, (בראשית מ״ב:ו׳) הוא המשביר לכל עם הארץ.

הוא המשביר, מאי משביר. אלא שובר הוא בקדמיתא מעלמא עילאה. כדכתיב עיני כל אליך ישברו. ובתר משביר לעלמא תתאה.

ומנא לן דיוסף אקרי כל. דכתיב (מלכים א ה׳:י״א) וכלכל ודרדע. ותאנא, כלכל זה יוסף, דכתיב ויכלכל, וכתיב משם רועה אבן ישראל.

וכד חמא יעקב שלימא כל דא, וחמא כל אינון שבע שנין עילאין, דאסתכמו למהוי כפנא בעלמא, על חובא דגרמו בנוי, דזבינו להאי זכאה קדישא, ולאפקא ליה מאתריה. כדין צלי לקודשא בריך הוא, ואעדי מנהון חמש שנין.

מאי טעמא חמש שנין, אלא תא חזי, רזא דמלתא הכי הוא, באינון יומין עילאין, איהו אחיד בחמשאה, דהכי הוא מתתא לעילא. אבל באינון תרין דעליה, דאחדין בהו אבהתוי, לא הוה ליה רשותא לבטלא מידי, ועד חולקיה באינון בטל גזירה, ולא יתיר.

ויוסף הצדיק נמי עביד הכי, הדא הוא דכתיב, (בראשית מ״ז:ב׳) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה. מאן אינון, חמשה אינון דלא סני ליה, הדא הוא דכתיב, (שם לז) והוא נער את בני בלהה וגו'. אמר כדאי אתון זכאין, למיקם בהאי פרצה דפרצו אחיכון. לפני פרעה, מאן פרעה, דא דינא עילאה, דקיימא לאתפרעא מחובי עלמא.

וכד אשתלימו אינון יומין דאתגזר עלייהו למיתב בגלותא, כדין קודשא בריך הוא איתער ברחמוהי סגיאין עלייהו, ובדינא על אינון דאשתעבדו בהו, ואפיק לון מתמן.

כיון דמטוי למרה, קמת מדת דינא קמי קודשא בריך הוא, ואמר, ואיך יפקון ישראל מגלותא, והא כתיב באורייתא דטמירא תרי אלפי שנין מקמי דאתברי עלמא, דעל חד שבעה על חוביהון אית להון ליסבל, בגין ההוא פרצה רבתא דפרצו וחבו בההוא זכאה קדישא.

אמר ליה הקדוש ברוך הוא הכי הוא דינא, מיהו באורייתא קדישתא, אית לי מתנה טובה, ושבת שמה, וכד אינון נטרין לה, איהו קיימא בההוא אתר, לסגרא ההיא פרצה דפרצו. דההוא צדיקא שביעאה בה אחיד, וכדאי היא לכפרא על ההוא חובא.

הדא הוא דכתיב, (שמות טו) ויצעק אל ה'. מאן ויצעק, דא מדת דינא, דקיימא וצווחא קמיה. ויורהו ה' עץ, דא אורייתא, הדא הוא דכתיב, (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. וישלך אל המים, מאן אינון מים, מים הזדונים דקמו לאתפרעא מינייהו, וכדין וימתקו המים, אבסימו ודאי, דהא חזו אסוותא רבתא לההוא חובא.

ומנא לן דבמרה אתפקדו. דכתיב (דברים ה׳:י״ב) שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך, ואמר מר, כאשר צוך, במרה. אמר לון קודשא בריך הוא, אי אתון נטרין להאי שביעאה עילאה, לית רשו למדת דינא לקטרגא בכו. הדא הוא דכתיב, (שמות ט״ו:כ״ה) שם שם לו חק ומשפט.

ועל דא תנינן, יכולה היא שבת שתרחם עלינו, ויקבצנו קודשא בריך הוא מן גלותינו, ואלמלי שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן, מיד נגאלים.

תא חזי, כד גרמו חובין, והאי שבת לא אתנטיר כדקא חזי, כדאשכחן דאזהר לון נביאה עילאה, הדא הוא דכתיב, (ירמיהו י״ז:כ״א) כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים. מאי ואל תשאו משא. אלא אמר לון, בבעו מינייכו, לא תשאו משא דההוא חובא דשבת עלייכו.

ואי אתון נטרין ליה, תגרמון קיומא דעילאין ותתאין. דההוא שבת עילאה דחבתון לקבליה, מדוריה ושעשועיה לאו איהו, אלא בשערי ירושלים עילאה, דאקרון שערי צדק. ואיהי כלה הכלולה מהכל.

ואי אתון נטרין ליה, תגרמון דכדין היא תתחזק בידא דמלכותא דארעא, מלכותא דדוד, בגין דהיא מלכות אתקריאת, ובגין דא אמר דוד, דאחיד בה, (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך ה' הממלכה, בתרין ממי''ן, לאכללא מלכותא דיליה, וליחדא לה במלכותא דשמיא. ואי אתון לא תשמעון לקדש ליה, ותעבדון ליה חול, מה כתיב (ירמיהו י״ז:כ״ז) והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים, דלתתא.

תא חזי, כדין אתערת ההיא חרב נוקמת נקם ברית, על דלא נטרו ההוא ברית קדישא, בתלת גוונין. חד ברזא דצדיק דזבינו, דאחיד ביה, ונטר ליה, ובגיניה אקרי צדיק. וחד, דכתיב (שם יז) ובשר קדש יעברו מעליך. וחד ברזא דשבת דחללו, וכלא בחד אתר איהו.

וכדין על שלשה פשעי ישראל, אתגזר עליהו למהוי שבעין שנין לבר מארעא קדישא, עשרה לכל יומא. ולסוף שבעין שנין, אפיק לו קודשא בריך הוא מתמן, ואתו לארץ ישראל. ואתקיים בית שני ת''כ שנין, על חילא דאורייתא, דהוו מתעסקין בה, באינון פקודין קדישין כדקא חזי.

וכד אשתלימו, גרם חובה דשנאת חנם, ואיתער ההיא שנאת חנם דקדמיתא, הדא הוא דכתיב, (בראשית לז) וישנאו אתו, לההוא צדיק. וכדין יהב יתהון קודשא בריך הוא בידא דמאן דסני לון שנאת חנם, הדא הוא דכתיב באדום (יחזקאל לה) יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב.

וכדין אתפרע מנייהו, על ידי מניינא דאינון שנין, דחסרו מרזא דשבע על חטאתיכם. תא חזי, כד תמנה כ''ב שנין ז' זמנין, לכל חד מאינון עשרה דזבינו ליה, תשכח אלף תק''מ, וכדין יתער פורקנא דישראל, כצפרא דשארת לאנהרא זעיר זעיר, עד י''ז שנין, דאסתלק ההוא צדיק דרגא דטו''ב, הדא הוא דכתיב, (בראשית ל״ז:ב׳) יוסף בן י''ז שנה היה רעה את אחיו. דהא כדין יתחזי למיקם בפרץ, קמי מדת דינא, דהא אשתלימו חובי עלמא, וכדין (עובדיה א׳:י״ח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום.

וכדין יתער קודשא בריך הוא טבוון סגיאין על ישראל, ויתבע עלבונהון, ועלבונא דאורייתא, דאוקדו בנורא. ודמא דאינון דאתקטלו על קדושת שמיה. וכדין יתרעי יוסף לאחוהי, (ישעיהו י״א:י״ג) אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים.

תא חזי דהכי הוא, דתנן בי''ז בתמוז בוטל התמיד, ובט' באב חרב בית מקדשא. כדאמר רבי יוסי, מגלגלין זכות ליום זכאי, וחובה ליום חייב. דבההיא ליליא אפיקו דבה רעה על ארעא קדישא, וארימו קלהון בבכיה, ואתקבעת לדרי דרין.

ודוק ותשכח, מדבוטל התמיד, דהוה מכפר על חוביהון, עד דאתחרב בי מקדשא, בין בזמנא קדמאה בין בזמנא תנינא, כ''ב יומין, לקבל אינון כ''ב שנין דלא חמא ההוא צדיק אפי יקרא דאבוה, לאחזאה חכמתא עילאה, דהא בהא תליא.

והא איתערו חברייא, דכד חריב מקדשא מוצאי שבת היתה, ומוצאי שביעית, ומשמרתו של יהויריב היתה, והלוים עומדים על דוכנם, ואומרים שירה: (תהילים צ״ד:כ״ב) יגודו על נפש צדיק וגו' ויהי ה' לי למשגב וגו', וישב עליהם את אונם וגו', ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו, עד שבאו גוים וכבשום. דהא אי אמרו ליה, לא הוה לון תקנה.

ומוצאי שבת, חכמתא סגיאה קא רמז, דנפקו משבת דהוה רפואה למכתהון. ומוצאי שביעית, דחבו לגבי כנסת ישראל. ולא עוד, אלא דחאבו במילה, ולא קיימא בשר קדש. ומשמרתו של יהויריב, כמה דאת אמר (ירמיה ב) עוד אריב אתכם נאם ה' ואת בני בניכם אריב.

וזמין קודשא בריך הוא לאפקא לון מגלותא, הדא הוא דכתיב, (זכריה ט) גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדי''ק ונושע הוא.

ואי תימא אמאי אתי משיחא מיהודה, מיוסף מבעי ליה. אלא דתרויהו ייתון, ובגין דקודשא בריך הוא לא מקפח שכר כל בריה, יהב מלכותא לדוד, בגין דהוה עשיראה לצדיקים, ושביעאה דאחים. והכי הוא מלכותא דארעא, כעין מלכותא דרקיעא.