רבי זירא עאל קמי רבי אלעזר בן ערך,

אשכחיה דהוה יתיב ועינוי נבעין מיא, והוה מרחיש בשפוותיה ובכי,

חזר לאחורוי רבי זירא,

אמר לשמשיה: מאי האי דיתיב מר ובכי?

אמר: תרי זמני עיילינא לקרבא גבוי, ולא יכילנא.

עד דהוו יתבי, חמון ליה דעאל לאדריה,

עד דנחת, הוה קליה אזיל בביתא ובכי.

שמע דהוה אמר: אבנא אבנא, אבנא קדישא עילאה על כל עלמא, בקדושתא דמארך, זמיני בני עממיא לאתזלזלא בך, ולאותבא גולמי מסאבין עלך, לסאבא אתרך קדישא, וכל מסאבין יקרבון בך, ווי לעלמא בההוא זמנא.

נחת ויתיב בסולסלניה,

אמר רבי זירא לשמשיה: זיל ואימא ליה למר אי איעול קמיה.

עאל שמשיה, אמר: הא רבי זירא הכא,

לא אשגח ביה, ולא זקיף עינוהי.

לבתר אמר: רבי זירא ליעול, ואת תיב לבר.

עאל רבי זירא, וארכין ברכוי, ויתיב קמיה.

חמא רבי אלעזר, בטש ברגליה,

אמר: קום מהתם, ותיב כארחך,

קם ויתיב כארחיה.

אמר רבי זירא: האי דמר דהוה בכי, מאי חזא?

אמר: ארכבתא תבירא סגיאה דכל עלמא, חזינא ההוא אבנא יקירא קדישא, דמינה אשתיל עלמא. וההוא אבנא הוה, דשוי יעקב רישיה עלה. וכי אבנא דמינה אשתיל כל עלמא, והוה רישיה משקעא בתהומא רבא, היך יכול יעקב לנענעה לה. אלא ההוא אבנא, זוייתיה משקען בתהומא רבא, ורישיה אתמגוס בבי מקדשא, ועלה קדש קודשין, ושכינתא יקרא עילאה עלה. הדא הוא דכתיב, (בראשית מ״ט:כ״ד) משם רועה אבן ישראל. ושמא קדישא דמלכא עילאה הוה גליף עלה. כד אתא יעקב, קרא ההוא שמא קדישא, ונסבה מכאן, ושויה בההוא אתר דקדש קדשין הוה תמן.

אמר רבי זירא: אנא שמענא בשם רבי בו, דאמר רזא דמלה בהאי, ולא אדכרנא.

אמר רבי אלעזר: אי רבי זירא דעתי אחיס עלך. ודילמא האי מלה שמעת,

וכך הוא ברירא דמלתא:

אמר רבי זירא: הא ודאי שמענא.

אמר ליה: על האי אתקרי (שם מט) אבן ישראל. כלומר, נקראה כך על שמו, על שנתן לבו ועיניו עליה. והקדוש ברוך הוא עשה אותה בית עולמים, ושם היתה שכינתו.

ועל דא בכינא, דחזינא דעל האי אבנא, זמינין לשואה סואבת עממיא, ופגרי מיתייא. מאן לא יבכי, ווי לעלמא, ווי לההוא זימנא, ווי לההוא דרא.

בכה כד בקדמיתא, אתנח ואשתיק.

לבתר חזר ואמר: ווי לאינון דיהון זמינין בעלמא, כד יתער מלכא עילאה דעלמא.

בכה רבי זירא,

אמר: מלאכא קדישא ידע דין, יאות הוא למבכי עלה. זכאין אתון צדיקיא, דאתון קדישין בעלמא דין, ובעלמא דאתי.