תנו רבנן:

זמנא חדא אזל רבי דוסתאי למחמי לרבי אלעזר בן ערך,

אזדמן ליה רבי חגי,

אמר ליה: לימא לן מר אורחא דתקנא קמיה, למאן אזל.

אמר ליה: למחמי סבר אפי יומין.

אמר ליה: מאן הוא?

אמר ליה, מאן דנחתין קמיה רברבי עילאי דמלכא בריך הוא.

אמר ליה: ניחא ליה למר דאיזיל עמיה לאורחיה?

אמר ליה: אי תיכול למסבר סברא למאי דתשמע, זיל, ואי לא, סטי אבתרך, כי היכי דלא תענש.

אמר ליה: לא ליחוש מר להאי, דהא שמעית מילתא דרזא עילאה, ואסתכלית ביה, וסברית סברא.

אמר ליה: ומאי היא?

אמר ליה: שמעית האי רזא דהאי פסוקא, (שיר השירים ג׳:ז׳) הנה מטתו שלשלמה, היא כורסייא יקרא דמלכא דשלמא כולא דיליה. ששים גבורים סביב לה, אלין שתין רברביא משמשין עילאין קדישין, דאינון משמשין גבי כורסא יקרא דמלכא עילאה. מגבורי ישראל, דאנון ממנן תחות שולטנא רברבא קדישא, מיכאל אפוטרופסא דישראל. בגין דאינון תחות ידיה, כלהו רברבין אפוטרופין דישראל, הדא הוא דכתיב מגבורי ישראל.

אמר ליה רבי דוסתאי: יאות אנת יתיר מני למיזל למחמי סבר אפי יומין.

אזלו,

כד מטו לגביה וחמא לון, אמר לשמשיה: זיל ואימא לון דכורסייא דתלת קיימא מאי היא בלא חד.

שמע רבי דוסתאי, אסתכל בנפשיה מילתא, ואמר לשמשא: זיל ואימא ליה למר דלאו למגנא אמר דוד, (תהילים קי״ח:כ״ב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, דא דוד מלכא דאיהו רביעאה.

אזל שמשיה ואמר ליה האי מילתא.

אמר ליה: מימר שפיר קאמרת, אלא זיל ואימא ליה: אן געלו ביה בדוד, דאמר אבן מאסו הבונים.

אמר ליה לרבי חגי: שמעת בהאי מילתא פתגם?

אמר ליה: תלת ענייני שמעית, חד הוא דרשא,

אמר ליה: לאו לדרשא קא אתינא הכא. דעובדא דישי ובנוי שמענא, אבל עיקרא דמלתא אי שמעת, אימא.

אמר: עיקרא דמלתא אינון תרי ענייני דשמעית:

אתא רבי דוסתאי ונשקיה ברישיה.

שמע רבי אלעזר, ונפק לגביהון,

אמר: אתון מאריהון דמתיבתא עילאה, פלגותא ושלימתא אייתו גבאי, ותחמון ותיחון. מה דלא הוה גלי לעלמין, דכתיב (שמות לג) כי לא יראני האדם וחי. ואתון תחזון ותיחון.

יתבון קמיה,

אשתיק, ואינון אשתיקו.

עאל לאדרונא,

שמע ההוא קלא דהוה אמר: אימא לון מה דאינון בעאן, דזכאין אינון.

עד דנחית רמש ליליא.

אכלו.

עד דהוו אכלי, אשתיק ואינון אשתיקו.

כד אכלו, קמו למשכב,

אמר לון: אי אית מנכון, דשמע מילתא לימא לי.

פתח רבי דוסתאי ואמר: אנן סברא נסבור, וטיבו למינדע, את אימא לן.

אמר לון: שמעתון האי מילתא דאמר רבי יצחק, כל הקורא קריאת שמע כתקנה על מטתו, נשמתו עולה לשוט בארץ החיים. הדא הוא דכתיב, (שיר השירים ג) ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל.

אמרו ליה: לימא מר.

אמר לון:

אוליף להו,

נפק נשמתהון מנייהו, וחמו מה דחמו, ואיתערו.

אמר חד לחד: לא ניתיב כאן, לית אנן חזיין להאי, מאן דאיהו מלאכא עילאה להוי בהאי יקר.

מאי הוה דעתייהו. חזו דמלאכייא דחיין להו לבר, ואצטערו, עד דחמו מאי דחמו, ונשמתיה דרבי אלעזר אעבר להו, ואשתזיבו.

חמו לההוא כהנא רבא דאתא לקבלא אולפניה דרבי אלעזר, ואמר: רבה קדישא, סק סק,

אמר ליה: משכני אחריך נרוצה.

אמר ליה: מאן אלין גבך?

אמר ליה: רברבי דרא אינון.

אמר ליה: לית לי רשותא, דהא קודשא בריך הוא אמר לי לקבלא אפך, ואנא עיילנא קמיה, הדא הוא דכתיב, (שיר השירים א׳:ד׳) הביאני המלך חדריו. ובחייך קדישא כל חילי דשמייא, נגילה ונשמחה בך.