מה השמש כשיוצא בגבורתו, אית דבדחי ביה, ואית דלא בדחי ביה. כך הצדיקים, צדיקים כמותם, ישישו, והרשעים לא ישישו. אית למאן דעביד רפואה, ואית למאן דלא עביד. כך הצדיקים, יהיו רפואה לטובים. ומכה לרשעים.

אין נאה למלך הכבוד להזכיר שמו על המתים, ועל דבר הנאבד. כדי שלא יאמרו, כשם שכל הבריות שבראם הם כלים ונאבדים, כך שמו חס ושלום. ולא הזכיר שמו המיוחד, עד שנבראו כל הבריות שהם כלים ונאבדים. ולאחר כן, הזכיר שמו על דבר שהוא קיים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר (בראשית ב׳:ד׳-ה׳) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ומשאר כל הבריות שברא לא הזכיר בכאן, אלא דבר הקיים, ולא נאמר ביום עשות ה' אלהים, ארץ ושמים אדם וחיות ובהמות ועופות, שהם דברים כלים, אלא דבר העומד לעולם, והם ארץ ושמים.

כבר כתיב (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה' למענהו. לא ברא הקדוש ברוך הוא דבר שלא לצורך. וברא הרקיע, וכשהוא חוזר אינו חוזר אלא לעתים ידועים. וסילון אחד של מים יוצא מתהומות, וסילון של מים יוצא מגיהנם, ויורד בצינור לסילון התהום. הדא הוא דכתיב, (תהילים מ״ב:ח׳) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. והרקיע נכנס באמצע משניהם. ואלמלא שנכנס בנתים, היו הורגים לשותיהם. הדא הוא דכתיב, (בראשית א׳:ז׳) ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע.

כל מה שעשה הקדוש ברוך הוא, לא עשה דבר לבטלה, ומפני שהיה גלוי לפניו, שאותם המים היוצאים מגיהנם, ויתערבו במים האחרים וינזיקו בריותיו. עשה את הרקיע, להכנס באמצע שניהם, להבדיל בינתים. הדא הוא דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים, בין מים הרעים, למים הטובים. ובאותה שעה ממש, שהמים יוצאים להתערב במים הטובים, אז הרקיע חוזר ונכנס בינתים, ומחזירם לאחור.