ר' אלעזר הולך לראות את ר' יוסי בר' שמעון בן לקוניא ועמו ר' יוסי והם מדברים על כוכב השביט
רבי אלעזר ברבי שמעון, אזל למחמי לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקונייא חמוי.
סמוך לקרייתא רמש ליליא.
אמר לרבי יוסי דהוה אזיל עמיה: חמית אלין כוכביא דנהירין?
אמר: חמי אנא דא כוכבא דשרביטא עידנא סגיאה הוא דאנא משגחנא ביה, ומן יומאי לא אמרו לי על דא כלום.
אמר ליה: תרי ענייני שמענא:
חדא היא, דכל מה דעבד קודשא בריך הוא בין שמיא, וכוכביא ומזליא, אית בהו ידיעא וסוכלתנו. וכלהון עבדי שליחותא דקודשא בריך הוא. והאי כוכבא דאת אמרת, לא תימא ולא תיסק על דעתך דחד הוא, אלא סגיאין אינון, דחד תחמי בהאי גיסא, וחד בהאי גיסא, וזמנין דכלהון בחד שעתא.
ואנא שמענא מאבא, דשבע אינון. ובזמנא דמטא עידנא דכל חד מנהון למימר שירתא, מסגיאות חדוותא דאית בהון, שלחין זיוותהון ואזלין למימר שירתא.
וענינא אחרינא, דאלין שבע כוכביא, לא אזלין ולא נטלין מאתריהון, בר בעידנא דקרי לחד מנהון רבון עלמא למנהר באתר דהוא צבי. דכתיב, (ישעיהו מ׳:כ״ו) לכלם בשם יקרא. וכד נטלין, שלחין זיותהון עמהון למיזל.
כד מטו לבי חמוי, לא הוה תמן.
כד אתא, אמר: את הכא, ואנא אתי למחמי חד כוכבא, דהוה אזיל למשלם רעותיה דמאריה.
אמר ליה: מאי הוא?
אמר ליה: כוכבא דשביט. וחד מנהון חמית, דהוה אזיל לפיקודיא דמאריה.
יתבו תמן תלתין יומין.
לבתר כן אשכימו למיזל כד הוה אתי נהורא, ואזיל עמיה חמוי כפלגות מיל.
ברכיה חמוי, אמר: דא היא שעתא דמתקיים ברכתא דצדיקיא. מנא לן, דכתיב (בראשית א׳:ד׳) וירא אלהים את האור כי טוב. כתיב הכא כי טוב, וכתיב התם (במדבר כ״ד:א׳) כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל.
אמר ליה: אפילו ברכתא דכל אדם, מתקיימא בהאי שעתא, דשמיא וכוכביא ומלאכיא אמרי שירתא.
ועוד שמענא מאבא, דברכתא יתירא הוספת ליה, ודא היא חדוותא. משום דהאי שעתא אמרי שמיא, והוא כחתן יוצא מחפתו. מה החתן כשיוצא ישיש, כך היוצא לדרך ישי''ש בהא''י שעת''א.