עשרה משמרות של מלאכי השרת איכא ברקיעא, ואינון מתחלקין בשלשה משמרות דהוי הלילה.

ותדע לך האיך, כד ישראל מסיימים צלותהון בליליא, נסבין שירתא בתריהון, אינון דנקראים אישים, ואמרי שירתא. ומאי שירתא אמרין. (שם ה) מה אנוש כי תזכרנו וגו' ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו וגו' ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. במשמרה שניה נסבין שירתא, אינון דנקראים מלאכים וחשמלים ואראלים. ומאי אמרי, (שם כט) הבו לה' בני אלים.

בפלגות ליליא ממש, עד דסיים משמרה שניה, דההיא שעתא היא דקודשא בריך הוא מסתכל בעדן ממש, דגניז לצדיקים לעתיד לבוא. פתחי חיות הקדש, ובתריהון שרפים ואופנים וכרובים, ואמרי (שם לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (שם סח) סולו לרוכב בערבות ביה שמו.

בתחלת משמרה תליתאה, נסבין שירתא אינון דנקראים אלהים, ואמרי וה' לעולם ישב וגו'. כד אתי צפרא, פתחי שמיא ואמרי, (שם יט) השמים מספרים כבוד אל וגו'. כוכבי בקר אמרי, (שם קמז) מונה מספר לכוכבים וגו', גדול אדונינו ורב כח. אותם המלאכים הנקראים בני אלהים פתחי ואמרי, (תהילים כ״ט:א׳) הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועז.

תא ואחזי לך, דכך היא גאולתן של ישראל. בעידנא דינהר להון שמשא דגאולתא, יתי להון עקא בתר עקא, וקדרותא בתר קדרותא, עד דאינון בה, ינהר עליהון נהורא דקודשא בריך הוא, שנאמר (הושע ו׳:ג׳) כשחר נכון מצאו. וכתיב (מלאכי ג׳:כ׳) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

ובזמנא ההיא מלחמות יתעוררו בעולם, גוי בגוי, ועיר בעיר, וצרות רבות יתחדשו על שונאיהם של ישראל. עד שיקדרו פניהם כשולי קדרה, ואחר כך יתגלה עליהן גאולתן מתוך שאגת לחצם ודחקם.

וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום, (תהילים כ״ב:א׳) למנצח על אילת השחר. אילת השחר, אילת הבוקר הוה ליה למימר. אלא על אילת וחוזק דשחרותא דישראל. כמה דאת אמר (שם פח) כגבר אין איל. בההיא שעתא יזעקון בני ישראל, וימרון אלי אלי למה עזבתני, מגו עקתהון, לבתר מה כתיב, (תהילים ל׳:י״ב) פתחת שקי ותאזרני שמחה.