דההוא שמשא ונהורא סגיאה דהוה ליעקב, גניז הוא לצדיקים לעתיד לבא. ולא דא הוא שמשא דמשתמשין בה בנוהי דעשו, ואתגזר דישתעבדון בנוהי דיעקב תחותוהי.

ביה שעתא, הוה עציב יעקב, אמר מארי עלמא, הא נהירותא דילי אתייהיבתא לעשו. יצאה ב''ק ואמרה ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו' ונהירותא דילך לך אתגניז ולבניך. אמר אורינא לי.

ביה שעתא אפיק קודשא בריך הוא ההוא שמשא דחמי ליה יעקב, ולא בר נש אחרא. הדא הוא דכתיב, (בראשית ל״ב:ל״ב) ויזרח ל''ו השמש. אותו השמש שהיה גנוז. כאשר עבר את פנואל.

כשנצח שרו של עשו. לו משמע ולא לאחר.

ואף על גב דיעקב אתהני למחזייא דנצח לרברבא דעשו, מה כתיב ביה. (שם) והוא צולע על ירכו. אמר רבי אחא, נהורא נהיר, אבל לביה הוה חשוך, על נפקי ירכיה דישתעבדון תחותוהי דעשו.

(במדבר כ״א:י״ח) באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם. תאנא, שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, על ידי שלשה רועים אחים, משה, אהרן, ומרים. בזכות משה, היה המן יורד לישראל. בזכות אהרן, היו ענני כבוד הולכים עם ישראל. בזכות מרים, היתה הבאר הולכת עמהם.

מתה מרים, פסקה הבאר. מת אהרן, ניטלו ענני כבוד. הדא הוא דכתיב. (שם כ) ויראו כל העדה. אל תקרי ויראו אלא וייראו. מתה מרים פסקה הבאר, מנא לן. דכתיב (שם) וישב העם בקדש ותמת שם מרים. וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה. ובזכות משה חזרו שלשתן. והוה אמר אבוי, תלתיהון גליפין ברקיעא דיוקנהון, לאנהרא זכותהון על ישראל. הדא הוא דכתיב, (בראשית א׳:י״ז) ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ.

ומנא לן דתלתיהון גליפין ברקיעא, דהא תנן, בכלהו כתיב על פי ה', ובמרים לא כתיב על פי ה', דלאו אורח ארעא. אלא אמר אבוי, בכלהו כתיב שם, ותמת שם מרים. וימת שם אהרן. וימת שם משה. כתיב הכא שם, וכתיב התם שם. (שמות ל״ד:כ״ח) ויהי שם עם ה', מה להלן עם ה', אף כאן עם ה'.

דתנן, למה מת משה בחוצה לארץ, להורות, דבזכותיה יתקיימון מתי מדבר. ואמר אבוי, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אכנס לארץ לקיימא פקודיך, דהא כתיב (ויקרא כ״ג:י׳) כי תבאו אל הארץ. (שמות י״ב:כ״ה) והיה כי תבואו אל הארץ. ותמן הוא קיומא דפיקודיך.

אמר ליה מה דאזהרת שלים לך ומה דיעבדון ישראל בארעא קדישא יהי חולקך עמהון. הדא הוא דכתיב (ישעיהו נ״ג:י״ב) לכן אחלק לו ברבים, אלו זכאין דישראל. ואת עצומים יחלק שלל, אלין אבהתא, ולמה, תחת אשר הערה למות נפשו.

לא אשכחנא רעיא דמסר נפשיה על עאניה, כמשה, דאמר (שמות ל״ב:ל״ב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. מאי מחני נא, מן עלמא דין ומן עלמא דאתי. לקיימא תחת אשר הערה למות נפשו.

ואת פושעים נמנה, שנקבר עם מתי מדבר, דהוו חייבין קמי קודשא בריך הוא. והוא חטא רבים נשא, שלא זז משם עד שמחל להם הקדוש ברוך הוא. ולפושעים יפגיע, שהרבה תפלתו עליהם. ועל כדין, תלתיהון גליפין לעילא.