אמר רבי יוסי:

אנא חמית לרבי יהודה דזמין לרבי יוסי ורבי חגי, והוה טבחא, ורבי אבא קרין ליה.

ונכיס ההוא תרנגולתא, ונתכוין לתרי סימני, ובדקו ואשכחו דנכיס חד סימנא, וחד לא נכיס.

אמר ליה רבי יהודה: על מה אתכוונת?

אמר: על תרין סימנין.

אמר: והא אנא אשכחנא חד נכיס. אלא בשרא הוא דכשרה, ואת לא תהא טבחא מכאן ולהלאה. ואף על גב דלא בעינא כוונה בשחיטה.

אמר ליה רבי יוסי: הכוונה לאו להאי איתמר, אלא כוונה דקודשא בריך הוא, דנכיס לשמים, ולא לשום פתגם אחרן. אבל נתכוון לתרי סימני, ושחיט חד, מותר הוא בדיעבד. דתנן, השוחט אחד בעוף, דיעבד אין, לכתחלה לא.