תנו רבנן, אמר רבי יוסי בן פזי:

זמנא חדא הוינא אזיל באורחא, וערענא בההוא טורא דכפר קרדו, והוו גוברי בדיחי בחולקיהון, ובאית תמן ליליא דשבתא, ואפוקי שבתא.

וחמיתי לאושפיזאי דהוה בעי למשכב עם דביתהו,

קאים האי מהך גיסא וצלי, וקמת היא מהאיך גיסא וצלת.

אמרינא להון: מאי צלותכון בשעתא דא?

אמרו לי: עידנא דידן, לזווגא משבת לשבת, ומצלינן צלותנא קמי קודשא בריך הוא, דיהא לנא בר, דיפלח פולחניה, בר דחיל חטאה, בר דמעביד פיקודוהי, ולא יסטי מאורייתא לימינא ולשמאלא.

אמרינא להו: יהא רעוא דיהא לכון בעותכון, דהא לשום שמים קא עבדתין.

אמר רבי יוסי: אחזי אנפי שכינתא, דלבתר יומין ערעית תמן, וחזית ההוא ברא דאתייליד להו, והוה בר שבע שנין, חמי לי בביתא, ולא בעא למללא עמי.

אמר ליה אבוה: זיל לקמיה, דגברא רבא הוא.

אמר: מסתפינא לאשתעויי בהדיה, ולאתקרבא עמיה, דהא לא ידענא אי אית ליה נשמתא קדישא, אי לאו. דהכי אוליף לי מורי יומא דין, דכל מאן דלית ליה נשמתא קדישא, אסור לאשתעויי בהדיה, ולאתקרבא עמיה. אמר ליה, חס ושלום, דגברא רבא וחכימא דדרא הוא.

קריב גבאי, ולא ספיק למללא עמי,

אמר לי: אנא חמי בך, דנשמתא חדתא אית בך, מיומין זעירין, ולא אזדריקת בך בשעתא דנפקת לעלמא.

תווהית.

אמרית: כך הוא, דרווק הוינא, כד לעינא באורייתא, ואתייהבת בי נשמתא.

אמר לי: ידעת נפש חיה, דאמר קרא, דהוות מן ארעא, והא משמע נפש חיה, למה?

אמרית: אימא ברי.

אמר: הכי אמר לי מורי, דהיא נפשא דאפיקת ארעא. ומן ארעא אתגזרת. אבל היא חייתא, לאתנענעא לכאן ולכאן. כמה דעבדין בעירא ורחשא, וכלא. אבל לית בה סוכלתנותא וחכמתא בפולחנא דקודשא בריך הוא, דלא אתבריאת אלא לבעירא ולחייתא, לאתנענעא בה בלא סוכלתנו, ולאשתצאה, כד תפוק, כהאי הבל דפומא.

אמרית ליה: ברי, מאן הוא רבך?

אמר לי: רבי אלכסנדראי.

אמרית ליה: ומה לעית יומא דין?

אמר לי: האי קרא דכתיב, (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם.

כך אמר רבי אלכסנדראי:

אמרתי לו: מה שמך?

אמר לי: אהבה.

אמרתי לו: מר אהבה, וקריתי עליו: (ירמיהו ל״א:ג׳) ואהבת עולם אהבתיך.

ואנא זכינא למחמי לרב אדא בריה, וסחינא ליה האי.