ואמר רבי יוחנן:

זמנא חדא סח לי יהודאי חד, דהוו ליה מרעין סגיאין, ולא איתסי,

חמא לאינון טעיין דהוו אזלי במרעיהון לטעוותהון, ואתסאן,

אמר: איזיל התם, ואף על גב דאיהו אסור, אבל למחמי מאי הוא.

ואזל התם, ועאל בגוייהו, ובת תמן ביני אינשי דהוו מחיין ומרעין.

כלהו אדמכו, ואיהו לא אדמיך,

עד דחמא חד שטנא דהוה אזיל בינייהו ומאני דאסוותא בידיה, והוי שוי על כל חד וחד, ואתסי.

אעבר עליה ולא שוי עליה.

אמר ליה: מארי, הא אנא מבני מרעין שוי עלי.

אמר ליה: לא כאלה חלק יעקב, דאלין אתפקדו לי לאובדא להון לעלמא דאתי, אבל בנוי דיעקב לאו כאלין. ומן קדם מה, על כי יוצר הכל הוא. מה היוצא סתר ובני, אף הקדוש ברוך הוא מחי ומסי, וסתר ובני.

נפק ההוא גברא, וסח לי עובדא,

אמרית: בריך רחמנא דשדרך התם למחמי דא, ולמשמע כדין מפומיה.

וכדין סח לי יוסי חרשא.