תנו רבנן:

זמנא חדא הוה אזיל רבי יוחנן למחמי לרבי שמעון, והוי רבי יוסי אזיל עמיה.

אמר ליה רבי יוסי: לאן את אזיל?

אמר ליה: למחמי לרבי שמעון.

אמר: למארי פלוגתא דילך את אזיל למחמי?

אמר: שמע מינה דרבי שמעון לשם שמים קא מפליג, והואיל וכך הוא חביבותא דליבאי אשתכחת ביה.

אסכימו למיזל, והוה ליליא,

אמרו: ניתיב הכא עד דייתי נהורא, ונתעסק באורייתא.

יתבו.

אמר רבי יוחנן:

עד דהוו יתבי, קריב בריה דרבי יוסי לאבוהי,

אמר ליה: האי דאמר שלמה, (מלכים א ח׳:ל״ט) ואתה תשמע השמים מכון שבתך, הוה ליה למימר מן השמים.

שמע רבי יוחנן,

אמר ליה: אימא ברי אימא, דמלה דפומך מלה קדישא היא.

אמר רבי יוסי: האי פסוקא שאיל, ואתה תשמע השמים מכון שבתך. מן השמים הוה ליה למימר.

אמר ליה רבי יוחנן: מקרא חסר הוא, כמו שועת עניים, הוה ליה למימר מן עניים. וכן צעקת ענוים, וכן הרבה.

קריב לאבוהי ואמר ליה: מלה שמענא ביה,

אמר ליה רבי יוחנן: אימא ברי אימא.

אמר:

אתא רבי יוחנן ונשקיה על רישיה, וברכיה.

אמר: מרגלא הדא הוות תחות ידיך, מרגלא תהא בדרך.