ר' חייא בר אבא הולך בדרך וצמא, מוצא אילן ומעיין שמימיו מרים
זוהר חדש ט' ע"ד (בראשית)פתח בספריא ↗
רבי חייא בר אבא הוה אזיל באורחא, ולאה מתקיפותא דשמשא, והוה צחי למשתי מיא.
פגע בהאי מדברא ואשכח חד אילנא,
יתיב תחותיה,
עד דזקיף עינוהי חמא חד מעיינא דמיא דקיק.
חדי למשתי מנהון.
שתי מן מיא, והוו מרירן,
אמר לשמשיה: היינו טעמא דרבי אלעזר,
דאמר רבי אלעזר:
לית לך בעלמא דלית תמן תמציתא מההוא סילונא דגיהנם, בר ארעא דישראל. ואלמלא דשתן כל עלמא מההוא תמציתא דארעא דישראל, לא יכיל למשתי מנייהו.