רבי יוחנן הוי אזיל מקסרי ללוד, והיה מטייל עמיה רבי חייא בר אבא,

כד מטו חד בי חקל, אמר רבי יוחנן: האי הוי דידי, וזבינתיה, כדי למזכי באורייתא.

בכה רבי חייא בר אבא,

אמר ליה: ולמה את בכי?

אמר ליה: דלא שבקת לסיבותיך כלום.

אמר ליה: חייא בני, קלה הוא בעינך מה דעבדית, דשבקית דבר שנברא בששה ימים, בעבור דבר שנברא בארבעים יום, שנאמר (שמות ל״ד:כ״ח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה וקניתי דברים גדולים וטובים שאינם בעולם, והם עצה ותושיה וחכמה וגבורה, שנאמר (משלי ח׳:י״ד) לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה.