ר' אבא, ר' יהודה ור' יצחק הולכים לבקר את ר' יוסי שחלש
יומא חד הוה חלש רבי יוסי,
עאל (עאלו) לגביה רבי אבא ורבי יהודה ורבי יצחק,
חמו ליה דהוה נפיל על אנפוי ונאים.
יתבו.
כד אתער, חמו ליה לאנפוי דחייכין.
אמר ליה רבי אבא: מלה חדתא חמיתא.
אמר ליה: ודאי, דהשתא סלקא נפשי, וחמית יקרא מאינון דמסרו גרמייהו על קדושה דמאריהון, דהוו עאלין בתליסר נהרי דאפרסמונא דכיא. וקודשא בריך הוא משתעשע בהו. וחמינא מה דלא יהבו לי רשותא למימר.
ושאילנא לון: אמינא, האי יקרא דמאן הוא.
אמרו לי: מאינון דרחימו למאריהון בההוא עלמא.
וממה דחמית, נפשאי ולבאי אתנהיר, ועל דא אנפאי חייכין.
אמר ליה רבי אבא: זכאה חולקך, אבל אורייתא אסהיד בהו, דכתיב, (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. אמר ליה רבי יהודה, הא שאילו חברייא, דא דכתיב יעשה, תעשה מבעי ליה.
אמר ליה: הא אתמר. אבל רזא דמלה, היינו דכתיב, (תהילים כ״ז:ד׳) לחזות בנעם יי' ולבקר בהיכלו. ואוקמוה, נעם יי', ההוא דאתיא מעתיקא קדישא, דקודשא בריך הוא משתעשע ביה. דהא ההוא נעם מעתיקא נפקא. ולבקר בהיכלו, בהיכלא עילאה על כלא. אוף הכא, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה. מאן, ההוא עתיקא סתימא דכלא, דהא ביה תליא,
אמר ליה: ודאי הכי הוא. זכאה חולקיהון דאינון דרחימותא דמאריהון מתדבקן בהו, לאלין לית שעורא לחולקיהון בההוא עלמא.
אמר רבי יצחק:
כמה מדורין על מדורין אית להו לצדיקייא בההוא עלמא, ומדורא עלאה דכלא, אינון דרחימותא דמאריהון אתקשר בהו, דהא מדוריהון אתקשר בהיכלא דסליק על כלא. מאי טעמא, בגין דקודשא בריך הוא בהאי אתעטר.
תא חזי: (ס''א כלא אהבה) היכלא דא, אהבה אתקרי, ובגין אהבה קיימא כלא. כמה דכתיב, (שיר השירים ח׳:ז׳) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. וכלא ברחימותא קיימא, דהא שמא קדישא הכי אשתכח דהא אוקמוה, י' לא מתפרש קוצא דלעילא מן י' לעלמין. דהא ברחימותא שריא עליה, ולא מתפרש מניה לעלמין. ה', הא אוקמוה, דיוד לא מתפרש מנה, ואשתכחו כחדא בחביבותא, לא אתפרשן דא מן דא. כגוונא דא ה' והא אתמר, כמה דכתיב, (בראשית ב׳:י׳) ונהר יוצא מעדן, יוצא תדיר לעלמין, בחביבותא אתדבקן.
ו''ה כד אתדבקן דא בדא, אתדבקן בחביבותא כחדא, חתן בכלה, דארחייהו תדיר בחביבותא אשתכח. י' בה', ה' עם ו', ו' עם ה'. ודא בדא אתקשר בחביבותא. וכלא אהבה אקרי. ועל דא מאן דרחים למלכא, הא אתקשר בההוא אהבה. ובגין כך, ואהבת את יי' אלהיך.