כתיב, (בראשית ג׳:כ״א) ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור. וכי עד השתא פשיטי הוו מההוא עור. אין. אלא מאני לבושי יקר הוו.

אי הכי לא אתחזון להו אפילו כתנות עור. וכי תימא דעד לא חאבו אלבישו להו, לא. אלא לבתר דחבו כתיב, ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וגו'.

הכי הוא ודאי, בקדמיתא הוו כגוונא דלעילא, ומתפשטן מן גווני דלתתא, והוה נהורא דלעילא אסחר עלייהו. ולבתר דחבו, אהדר לון בגווני דהאי עלמא, ואעבר מנייהו גווני דלעילא. מה כתיב. ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם מגוונא דהאי עלמא. כתיב (שמות כ״ט:ז׳-ח׳) ואת אהרן ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות, התם כגוונא דלעילא. הכא כגוונא דלתתא. התם כתנות שש, הכא כתנות עור. ואף על גב דאיהו הכי, שפירא דאינון לבושין סליק על כלא. (בראשית ג׳:ז׳) ותפקחנה עיני שניהם (בטיפסא) (בעפושא) דהאי עלמא, מה דלא הוה קודם, דהוו משגחין ופקחין לעילא. לזמנא דאתי כתיב, (ישעיהו מ״ב:ט״ז) והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו'. זמין קודשא בריך הוא לאפקחא עיינין דלא חכימין, ולאסתכלא בחכמתא עלאה, ולאתדבקא במאי דלא אתדבקו בהאי עלמא, בגין דינדעון למאריהון. זכאין אינון צדיקיא, דיזכון לההיא חכמתא, דלאו חכמתא כההיא חכמתא, ולאו ידיעה כההיא ידיעה, ולאו דבקותא כההיא דבקותא.