רבי יהודה שאיל לרבי אבא: למה היה הכהן מניף את הלוים.

אמר לו: משל למה הדבר דומה לתינוק. כשהוא בוכה וכועס, מה עושין כדי לפייסו.

אמר ליה רבי יהודה: מניפין אותו ומנענעים אותו כדי לשתקו.

אמר ליה רבי אבא: יהודה יהודה, מלה זאת באה לידך ולא חקרת בה, והלא ישמעו אזנך מה שפיך מדבר. כך היא מדת הגבורה כועסת ורוגזת. דכתיב, (בראשית מ''ט) שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם. וכתיב (בראשית מ''ט) ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה. לפי שהם מתגברים ומתקשים באפם ועברתם לצאת לעשות דין לכלות ולהכרית בני העולם, אזי הכהן שהוא החסד העליון מניף אותו הצד של הלוים שהיא מדת הגבורה, כדי לשכך ולשקט רגזה וכעסה, כדי שישתברו השערות מכל שוליהן ולא יתגברו ולא יתחזקו. כעין דוגמא זו, הכהן שמניף את הלוים תנופה כדי שישקוט הצד של גבורה שלהן כדי שלא יתעורר הדין בעולם.

בא רבי יהודה ונשק את ידיו.