(ויקרא א׳:א׳) ויקרא אל משה, הכא אלף זעירא, אמאי. בגין דהאי קריאה לא הוה בשלימו, מאי טעמא דלא הוה אלא במשכנא ובארעא אחרא. בגין דשלימו לא אשתכח אלא בארעא קדישא. תו, הכא שכינתא, התם שלימו דדכר ונוקבא (דברי הימים א א׳:א׳) אדם שת אנוש, אדם שלימו דדכר ונוקבא, הכא נוקבא. תו סיפא דקרא וידבר יי אליו מאהל מועד לאמר, בגין כך א' זעירא. ותו א' זעירא מתל למלכא דהוה יתיב בכורסייא וכתרא דמלכותא עליה ואיקרי מלך עילאה, כד נחית ואזיל לבי עבדיה, מלך זוטא אקרי. כך קודשא בריך הוא, כל זמנא דאיהו לעילא על כלא, מלך עילאה איקרי. כיון דנחית מדוריה לתתא, מלך איהו, אבל לאו עילאה כדקדמיתא. בגין כך אלף זעירא.

ויקרא, הכי תנינן, זמין ליה להיכליה מאהל מועד. מאן הוא אהל מועד, אהל דביה תלינן מועדא וחגא ושבתא לממני. כמה דאת אמר (בראשית א׳:י״ד) והיו לאתות ולמועדים וביה שרייא חושבנא לממני, ומאן איהו סיהרא. כמה דאת אמר (ישעיהו ל״ג:כ׳) אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח.

לאמר, מאי לאמר, בגין לגלאה. אבל כלא חד ושפיר הוא, בגין דשלימו הוא אתר לגלאה מה דהוה סתים לגו. ובכל אתר, לאמר, כמה דאת אמר, וידבר יי אל משה לאמר, וידבר יי אליו מאהל מועד לאמר. דאתייהיב רשו לגלאה, דהא אתמני לסיהרא ההוא מלה מאתר דמשה קיימא. וידבר יי לעילא. אל משה באמצעיתא. לאמר בברייתא (ס''א בבתרייא) אתר דאית רשו לגלאה.

תו ויקרא אל משה, מה כתיב לעילא (שמות ט׳:א׳''ל) ויביאו את המשכן אל משה וגו'. אמאי אל משה, הכי אמרו, בגין דמשה חמא ליה בטורא וקודשא בריך הוא אחמי ליה בחיזו דעינא כמה דאת אמר (שמות כ״ז:ח׳) כאשר הראה אותך בהר. (במדבר ח׳:ד׳) כמראה אשר הראה יי את משה וגו'. וכתיב (שמות כ״ה:מ׳) וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. השתא דאיתיאו ליה, בגין דיחמי אי איהו כההוא משכנא דחמא (ס''א בגין דיחמי איהו ההוא משכנא דחמא).

אבל אמאי ויביאו את המשכן אל משה. אלא למלכא דבעא למבני פלטרין למטרוניתא, פקיד לאומנין, היכלא דא, בדוך פלן. והיכלא דא בדוך פלן. הכא אתר לערסיה. הכא אתר לנייחא. כיון דעבידו לון אומנין אחמיו למלכא. כך, ויביאו את המשכן אל משה מאריה דביתא, איש האלהים. כיון דאשתכלל היכלא למטרוניתא, זמינת למלכא למיכלא. זמינת לבעלה עמה, בגין כך ויקרא אל משה. ובגין דמשה מארי דביתא איהו, מה כתיב (שמות ל״ג:ז׳) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. משה דאיהו מאריה דביתא עבד הכי (מה) דלית רשו לבר נש אחרא למעבד הכי.

וידבר יי אליו דרגא אחרא עילאה, וכדין בשעתא דאזדמן משה למיעאל כדין פתח ואמר אדם כי יקריב מכם. מאי אדם הכא, אלא כד אתחברן שמשא וסיהרא כחדא. פתח ואמר אדם, כדכתיב (חבקוק ג׳:י״א) שמש ירח עמד זבולה. עמד ולא עמדו.

כי יקריב מכם, הכא אתרמיז מאן דיעביד פולחנא דקרבנא שלים דישתכח דכר ונוקבא, משמע מכם דישתכח כחיזו דילכון. קרבן ליי, דיקריב כלא לאתאחדא כחדא עילא ותתא. מן הבהמה, לאחזאה אדם ובהמה וכלא כחדא. מן הבקר ומן הצאן, אלין רתיכין דאינון דכיין. כיון דאמר מן הבהמה, יכול מכלא בין דכיין בין מסאבן, הדר ואמר מן הבקר ומן הצאן וגו'.

קרבנכם, קרבני מבעי ליה. מאי קרבנכם אלא בקדמיתא קרבן ליי, השתא קרבנכם קרבן ליי אדם קרבנכם מן הבקר ומן הצאן לאחזאה יחודא מעילא לתתא. ומתתא לעילא היינו קרבן ליי, מעילא לתתא היינו קרבנכם. מתל למלכא דאיהו יתיב בטורסקא עילאה לעילא וכרסייא דיליה אתתקן על ההוא טורסקא ומלכא עילאה על כלא. בר נש דקריב קרבנא (ס''א דורונא) למלכא, בעא לסלקא מדרגא לדרגא עד דסליק מתתא לעילא לאתר דמלכא יתיב, עילאה על כל כלא. וכדין ידעין דהא סלקין דורונא למלכא וההוא דורונא (ס''א דמלכא) מן מלכא איהו. נחית דורונא מעילא לתתא, הא ידיען דההוא דורונא (ס''א דמלכא) נחית מעילא לרחימא דמלכא דאיהו לתתא. כך בקדמיתא אדם סליק בדרגוי מתתא לעילא, וכדין קרבן ליי מן הבהמה מן הבקר, נחית בדרגוי מעילא לתתא וכדין קרבנכם.

בגין כך (שיר השירים ה׳:א׳) אכלתי יערי עם דבשי וגו' היינו אדם קרבן ליי. אכלו רעים היינו מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן. וכדין תקריבו את קרבנכם.