מאי כתיב. (שמות ג) וארד להצילו מיד מצרים. וארד, ארד מבעי ליה. וארד בקדמיתא. אימתי. כד נחת יעקב למצרים. ולמה. להצילו מיד מצרים. דאלמלא לא הוה בינייהו, לא יכלין למסבל גלותא. כמה דאת אמר (תהלים צא) עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו.

ודאי בכל אתר דישראל שריין, קודשא בריך הוא בינייהו. וכל אתר דחכימי דרא אזלין, קודשא בריך הוא אזיל עמהון, דכתיב, (שם) כי מלאכיו יצוה לך וגו'. מנלן דכתיב, (בראשית לב) ויעקב הלך לדרכו וגו', ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה.

כתיב (בראשית ב) אלה תולדות השמים והארץ. השמים, לאכללא קודשא בריך הוא. והארץ, לאכללא קודשא בריך הוא וכל מה דלתתא, אינון אקרון תולדות השמים מנייהו.

אי הכי מהו בהבראם, ואתמר בה' בראם.

כלא חד מלה, כד שמים אתחברו, האי ה' אפיקת תולדות, ואינון אקרון תולדות השמים והארץ.

אי הכי, במאי אוקימנא בה' בראם, באברהם.

כלא חד מלה הוא, באברהם, היינו השמים, דמתמן שריין לאתפשטא. בה' בראם, היינו והארץ, וכלא חד מלה.

ודאי הכי הוא, והא אוליפנא, דכתיב, אלה תולדות השמים והארץ. ותנינן, העולם הזה נברא בה', דכתיב בהבראם. והעולם הבא, נברא בי', דכתיב, (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. לאכללא השמים. את הגן, לאכללא את הארץ.

והא אוקימנא, דכתיב, (שיר השירים ד׳:ט״ו) מעין גנים, דא היא השמים, באר מים חיים, דכתיב, (בראשית כז) ויכרו שם עבדי יצחק באר, דכתיב (שם) ויעתק משם ויחפור באר אחרת וגו'. ונוזלין מן לבנון, דאינון מתעטרין לעילא, וסלקין ברישא דמלכא. דכתיב, (תהילים ק״ח:ה׳) כי גדול מעל שמים חסדך. מן לבנון, מתמן נפקין לבינה. ונגיד ואתמשך לכל זוויין, עד דנגדין אינון מבועין, ונחתין לאתכנשא לאתר דאקרי ימא רבא. דכתיב, (קהלת א) כל הנחלים הולכים אל הים וגו'. וכתיב, (ישעיה נא) הביטו אל צור חוצבתם וגו'. לבתר כתיב, (שיר השירים ד) גן נעול אחותי כלה וגו'. ומכאן, נפיקו תולדות לכלא. דכתיב, בהבראם, בה' בראם ממש, באברהם.

ואפילו ביעקב ממש. וכלא חד מלה.

אמרו ישראל קמי קודשא בריך הוא, מיומא דנפלנא בגלותא, קודשא בריך הוא שביק לן בגלותא, ואנשי לן. הדא הוא דכתיב, (ישעיהו מ״ט:י״ד) ותאמר ציון עזבני יי' ויי' שכחני. אמרה שכינתא, התשכח אשה עולה, וכי ישראל דאקרון בנין, כמה דאת אמר, (דברים י״ד:א׳) בנים אתם ליי' אלהיכם. מרחם בן בטנה, כמה דאת אמר, (ירמיהו ב׳:כ״א) ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת. גם אלה תשכחנה, דכתיב, (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ. ואנכי לא אשכחך, מכאן, דקודשא בריך הוא לא שביק לון לישראל לעלמין.

תו אמר, התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה. דא הוא רזא עלאה, דאמר קודשא בריך הוא, הא מלין אלין בשמיה אחידן, כמה דקודשא בריך הוא לא אנשי שמיה, דהא הוא כלא. כך קודשא בריך הוא לא אנשי לון לישראל דאינון אחידן בשמיה ממש.