האשל של ר' פנחס בן יאיר
רבי פנחס הוה אזיל למחמי ברתיה אנתו דרבי שמעון דהות במרעא, והוו אזלי עמיה חברייא והוא הוה רכיב בחמריה,
עד דהוה אזיל בארחא פגע בתרין ערבאי
אמר לון: בחקל דא אתער קלא מיומין דעלמא
אמרו ליה: מיומין דעלמא לית אנן ידעין, מיומין דילן אנן ידעין דהא יומא חד הוו אינון לסטין מקפחי ארחין דגוברין בההוא חקלא ופגעו באינון יודאי ואתו לקפחא לון, ואשתמע מרחיק בהאי חקל קל דחמרא דא דנהק תרי זמני, ואתא שלהובא דאשא בההוא קלא (נ"א בההוא חקלא) ואוקיד לון ואשתזיבו אינון יודאי,
א"ל: ערבאי ערבאי במלה דא דקא אמרתון לי תשתזבון יומא דא מלסטין אחרנין דקא מחכן לכו בארחא,
בכה רבי פנחס,
אמר: מאריה דעלמא רחשא דניסא דא עבדת בגיני ואשתזבון אינון יודאי ולא ידענא,
פתח ואמר:
(תהלים קלו) לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו, כמה טיבו עביד קודשא בריך הוא עם בני נשא וכמה נסין ארחיש לון בכל יומא ולא ידע אלא איהו בלחודוי ב"נ קם בצפרא וחויא אתי לקטלא ליה וב"נ שוי רגליה על רישיה וקטיל ליה ולא ידע ביה בר קודשא בריך הוא בלחודוי הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו, ב"נ אזיל בארחא ולסטין, מחכאן ליה למקטליה אתא אחרא ואתייהב כופרא תחותיה והוא אשתזיב לא ידע טיבו דעבד ליה קודשא בריך הוא ונסא דארחיש ליה בר איהו בלחודוי הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו, לבדו עביד וידע, ואחרא לא ידע,
אמר לחברייא: חברייא מה דשאילנא להני ערבאי דמשתכחי תדיר בחקלי אי קלא דחברייא דאינון משתדלי באורייתא שמעו דהא רבי שמעון ורבי אלעזר בריה ושאר חברייא אזלין לקמן ולא ידעין מנן ושאילנא להני ערבאי עלייהו דידענא דקליה דרבי שמעון ירגיז חקלין וטורין ואינון גלו לי מה דלא ידענא,
עד דהוו אזלין אינון ערבאי אהדרו לגביה,
אמרו ליה: סבא סבא אנת שאילתא לן מן יומין דעלמא ולא שאילתא על יומא דא דחמינא תווהא על תווהא חמינא חמשא בני נשא יתבין וחד סבא בהדייהו וחמינא עופי מתכנפי וקא פרשין גדפין על רישייהו אלין אזלין ואלין תבין וטולא לא אתעבר מעל רישייהו וההוא סבא ארים קליה עלייהו ואינון שמעין,
אמר: על דא שאילנא, ערבאי ערבאי תהכון וארחא דא תהא מתקנא קמייכו בכל מה דתבעון, תרין מלין אמרתון לי דחדינא בהו
אזלו,
אמרו לו חברייא: ההוא אתר דרבי שמעון שארי ביה היך אנן ידעין
אמר לון: שבוקו למארי פסיען דבעירי דהוא ידריך פסיעוי לתמן לא הוי טעין חמריה וחמריה סאטי מארחא תרין מלין ואזל לתמן
שארי נהיק תלת זמנין
נחת רבי פנחס אמר לחברייא: נתתקן לקבלא סבר אפי יומין, דהשתא יפקון לגבן אנפי רברבי ואנפי זוטרי
שמע רבי שמעון נהיקו דחמרא.
אמר לחברייא: ניקום דהא קלא (דחדווה) דחמרא דסבא חסידא אתער לגבן קם רבי שמעון וקמו חברייא.
פתח רבי שמעון ואמר:
(תהלים צח) מזמור שירו ליי' שיר חדש כי נפלאות עשה וגו', מזמור זקיף טעמא לעילא (שירה יתמא קרינן להאי) אמאי אלא רשים טעמא רבא דהא אתי ההוא מזמור מתעטרא בעטרא עלאה לעילא על רישיה ואתי זקיף מאן הוה אמר שירה דא אינון פרות באינון גועין דהוו געאן (שמואל א ו), שירו ליי' שיר חדש למאן הוו אמרין שירו לכמה רתיכין לכמה ממנן לכמה דרגין דהוו אתאן תמן ונפקו לקבלא ליה לארונא (סתם) ולהון הוו אמרי שירו ליי' שיר חדש דכר, מ"ט הכא שיר ומשה אמר שירה נוקבא אלא התם במשה ארונא חדא (נ"א לחודא) זאת נפקת מן גלותא היא ואוכלוסהא ולא יתיר ובגין כך את השירה הזאת נוקבא, אבל הכא ארונא ומה דהוה גניז בגויה נפיק ובגין ההוא דהוה גניז בגויה אתמר שיר חדש דכר, כי נפלאות עשה מה דעבד בפלשתים ומה דעבד בטעוותהון, הושיעה לו ימינו למאן לעצמו, מאן עצמו ההוא מזמור עצמו ורוחא עלאה קדישא גניז ביה, ימינו ההוא דירית סבא, ודא ימינו אתקיף בההוא מזמור ולא שביק ליה בידא דאחרא, הכא אית לגלאה מלה חדא כל זמנא דההוא ימינא הוה לארחשא ניסא הוה אתקיף בהאי מזמור ושוי ליה לקמיה לאתקפא ביה כאבא דאתקיף ימיניה בחדוי דבריה לקמיה ואמר מאן הוא דיקרב לגבי ברי כיון דסרח לגבי אבוי שוי אבוי ידוי על כתפוי לאחורא ושדייה בידא דשנאוי, כביכול בקדמיתא כתיב (שמות טו) ימינך יי' נאדרי בכח, בכח מאן ההוא דאשתמודעא, בערביא קורין לחדוי דבר נש כח ההוא ימינא נאדרי ואתקיף בכח, מאן הוא דיקרב לגבי ברי, לבתר מה כתיב (איכה ב) השיב אחור ימינו מפני אויב, שוי ימיניה על כתפיה ודחי ליה בידא דשנאוי בקדמיתא ימיניה לקמיה בחדוי לאתקפא ביה ולבתר לאחורא על כתפוי לדחייא ליה והכא הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו תרין דרועין לאתקפא ביה, אי אינון פרות דלא אתרגילו בנסין אלא ההיא שעתא בגועא דלהון אמרו שירתא דא נהיקו דחמרא דסבא חסידא דרגיל בנסין עאכ"ו דאמר שירה, חברייא אי תימרון דחמרא לא הוה ארחיה בכך מיומא דאברי עלמא, פוקו וחמו אתון דבלעם חייבא דנצחת לרבונה בכלא, חמריה דרבי פנחס בן יאיר עאכ"ו, ותו אתון דבלעם כד מלילת מלאכא עלאה הוה עלה מלעילא, השתא אית לגלאה חברייא שמעו פי האתון דאברי ע"ש בין השמשות סלקא בדעתייכו דפומא הוה פתיחא מההוא זמנא, או תנאי דאתני קודשא בריך הוא מההוא זמנא, לאו הכי ורזא הכא דאתמסר לחכימי דלא משגחן לטפשו דליבא, פי האתון דרגא דאתני ההוא עלאה דסטר נוקבי ההוא הוה דשריא על ההוא אתון ומליל עלה וכד ברא קודשא בריך הוא להאי דרגא דאקרי פי האתון סתם ליה בגו (האתון) נוקבא דתהומא רבא ואסתים עליה עד ההוא זמנא, כד מטא ההוא זמנא פתח ההוא נוקבא ונפק ושרא עלה ומלילת, כגוונא דא (במדבר טז) ותפתח הארץ את פיה, את לאסגאה דומ"ה דאיהו פי הארץ, את פי האתון לאסגאה קמריא"ל דאקרי פי האתון, פי הבאר כגוונא דא מאן פי הבאר ההוא דרגא דהוה ממנא עליה לתתא ואיהו תחות פי יי' ומאן איהו יהדריא"ל שמיה, תלת פומין אלין אתבריאו ע"ש בין השמשות בשעתא דקדש יומא סלקא פה דממנא על כל שאר פומין ומאן איהו ההוא יומא דאסתלק ואתקדש בכלא ההוא דאקרי פי יי' ע"ש בין השמשות אברון שאר פומין, אתקדש יומא סליק פומא דשליט על כלא פי יי',
אדהכי חמו לרבי פנחס דהוה אתי, מטו לגביה.
אתא רבי פנחס ונשקיה לרבי שמעון,
אמר: נשקנא פי יי' אתבסם בבוסמין דגנתא דיליה,
חדו כחדא ויתבו,
כיון דיתבו פרחו כל אינון עופין דהוו עבדי טולא ואתבדרו,
אהדר רישיה רבי שמעון ורמא לון קלין ואמר עופי שמיא לית אתון משגיחין ביקרא דמאריכון דקאים הכא,
קיימו ולא נטלו מדוכתייהו ולא קריבו לגבייהו,
אמר רבי פנחס אימא לון דיהכון לארחייהו דהא לא יהבין לון רשו לאהדרא,
ארבי שמעון ידענא דקודשא בריך הוא בעי למרחש לן ניסא, עופין עופין זילו לארחייכו ואמרו לההוא דממנא עלייכו דהא בקדמיתא הוה ברשותיה והשתא לאו ברשותיה קיימא אבל סליקנא ליה ליומא דטנרא כד סליק עיבא בין שני תקיפין ולא מתחבראן,
אתבדרו אינון עופי ואזלו,
אדהכי הא תלת אילנין מתפשטן בענפין לתלת סטרין עלייהו ומעיינא דמיא נבעין קמייהו,
חדו כלהו חברייא וחדו רבי פנחס ורבי שמעון
אמר רבי פנחס טורח סגי הוה לאינון עופי בקדמיתא וטורח בעלי חיים לא בעינן דהא (תהלים קמה) ורחמיו על כל מעשיו כתיב,
אמר רבי שמעון אנא לא אטרחנא לון, אבל אי קודשא בריך הוא חס עלן לית אנן יכלין לדחייא מתנן דיליה,
יתבו תחות ההוא אילנא ושתו מן מייא ואתהנו תמן.
פתח רבי פנחס ואמר:
(שיר ד) מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, מעין גנים וכי לית מעיין אלא ההוא מן גנים, והא כמה מעיינין טבין ויקירין אית בעלמא, אלא לית כל הנאות שוין, אית מעיין דנפיק במדברא באתר יבישא הנאה אית למאן דיתיב ושתי אבל מעיין גנים כמה איהו טב ויקירא ההוא מעיין עביד טיבו לעשבין ואיבין מאן דקריב עליה אתהני בכלא, אתהני במיא אתהני בעשבין אתהני באיבין, ההוא מעיין מתעטרא בכלא, כמה וורדין כמה עשבין דריחא סחרניה כמה יאות ההוא מעיין משאר מעיינין באר מים חיים והכי אוקימנא כלא בכנסת ישראל קאמר איהי מעיין גנים, מאן גנים חמש גנים אית ליה לקודשא בריך הוא דקא משתעשעא בהו ומעיינא חדא עלווייהו דקא אשקי לון ורוי לון טמיר וגניז וכלהו עבדין פירין ואיבין, גנתא חדא אית לתתא מנייהו וההוא גנתא נטיר סחרא מכל סטרין דעלמא תחות האי גנתא אית גנים אחרנין עבדין איבין לזנייהו, והאי גנתא אתהפך והוי מעיין דאשקי לון באר מים חיים כד אצטריך הוי מעיין וכד אצטריך הוי באר מה בין האי להאי לא דאמי כד אתמשכון מיא מאלייהו, לכד שאבין מיא לאשקאה, ונוזלים מן לבנון, מאי נוזלים אלין נוזלים אהדרו למעיין (ס"א דכלהו) כד נבעין מיין ונוזלים טפין לעילא (ס"א מלעילא) אלין בתר אלין מיין מתיקן דנפשא אזלא אבתרייהו, כך אינון חמש מקורין דנפקו מן לבנון אתעבידו נוזלים בהאי מעיין, כך קודשא בריך הוא רחיש לן ניסא באתר דא קרינא על מעיינא דא קרא דא (ס"א מאי נוזלים אלין חמש מקורין דנפקו מן לבנון לעילא אתעבידו נוזלים דכד אהדרו למעין נבעין מיין ונוזלים טפין אלין בתר אלין מיין מתיקן דנפשא אזלא אבתרייהו
כך קודשא בריך הוא רחיש לן ניסא באתר דא בהאי מעיין ועל מעיינא דא קרינא קרא דא),
תו פתח ואמר:
(דברים כ) כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה וגו' כמה טבין אינון ארחין ושבילין דאורייתא דהא בכל מלה ומלה אית כמה עיטין כמה טבין לבני נשא כמה מרגלאן דקא מנהרן לכל סטר ולית לך מלה באורייתא דלית בה כמה בוצינין מנהרן לכל סטר, האי קרא איהו כפום פשטיה, ואית ביה כפום מדרשיה, ואית ביה חכמתא עלאה לאזדהרא למאן דאצטריך, זכאה חולקיה מאן דאשתדל באורייתא תדיר, מאן דאשתדל בה מה כתיב ביה (תהלים א) כי אם בתורת יי' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ, אמאי דא סמיך לדא, אלא מאן דאשתדל באורייתא יומם ולילה לא ליהוי כאעא יבישא אלא כעץ שתול על פלגי מים, מה אילן אית ביה שרשין ואית ביה קליפין ואית ביה מוחא ואית ביה ענפין ואית ביה טרפין ואית ביה פרחין ואית ביה איבא שבעת זינין אלין סלקין לשבעה עשר לשבעין, אוף מלין דאורייתא אית בהו פשטא דקרא, דרשא, רמז דקא רמיז חכמתא, גימטרייאות, רזין טמירין, רזין סתימין אלין על אלין, פסול וכשר, טמא וטהור, איסור והיתר, מכאן ולהלאה מתפשטאן ענפין לכל סטר והיה כעץ ודאי ואי לאו לאו איהו חכם בחכמתא, ת"ח כמה חביבין אינון דמשתדלי באורייתא קמי קודשא בריך הוא דאפי' בזמנא דדינא תליא בעלמא ואתייהיב רשו למחבלא לחבלא קודשא בריך הוא פקיד ליה עלווייהו על אינון דקא משתדלי באורייתא והכי א"ל קודשא בריך הוא, כי תצור אל עיר בגין חוביהון סגיאין דחטאן לקמאי ואתחייבו בדינא ימים רבים, מאי רבים, (תלתא יומא דא בתר דא אקרי ימים רבים אוף הכא כי תצור אל עיר ימים רבים) תלתא יומין דא בתר דא דאשתמודעא דבר במתא, מנלן דימים רבים תלתא יומין אינון דכתיב (ויקרא טו) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, וכי ימים רבים אינון אלא תלתא יומין דא בתר דא אקרי ימים רבים, אוף הכי כי תצור אל עיר ימים רבים תלתא יומין דא בתר דא דאשתמודעא דבר במתא, תא ואפקיד לך על (כל) בני ביתי, לא תשחית את עצה דא ת"ח דדא איהו במתא דאיהו אילנא דחיי אילנא דיהיב איבין, ד"א את עצה ההוא דיהיב עיטא למתא לאשתזבא מן דינא ואוליף לון ארחא דיהכון בה, ועל דא לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן לנדחא עליה דינא ולא לאושטא עליה חרבא מלהטא, חרבא משננא ההיא דקטלא לשאר אינשי דעלמא, כי ממנו תאכל וכי ההוא מחבלא אכיל מניה, לא, אלא כי ממנו תאכל ההיא טנרא תקיפא ההיא דכל רוחין תקיפין וקדישין נפקין מנה דלית הנאה ותיאובתא לרוח קודשא בהאי עלמא אלא אורייתא דההוא זכאה כביכול איהו מפרנס לה ויהיב לה מזונא בהאי עלמא יתיר מכל קרבנין דעלמא, בקרבן מה כתיב (שיר ה) אכלתי יערי עם דבשי אכלו רעים, ומיומא דאתחרב בי מקדשא ובטלו קרבנין לית ליה לקודשא בריך הוא אלא אינון מלין דאורייתא ואורייתא דאתחדשא בפומיה בגין כך כי ממנו תאכל ולית לה מזונא בהאי עלמא אלא ממנו ומאינון דכוותיה וכיון דממנו תאכל ואיהו זן לה אותו לא תכרות הוי (טמיר) זהיר ביה דלא תקרב ביה כי האדם עץ השדה דא אקרי אדם דאשתמודע עילא ותתא, עץ השדה אילנא רברבא ותקיף דההוא (בראשית כז) שדה אשר ברכו יי' (דא) סמך עליה אילן דאשתמודע לההוא שדה תדיר, לבא מפניך במצור מלה דא אהדר לרישא דקרא דכתיב לא תשחית את עצה ההוא דיהיב לון עיטא ואתקין למתא לבא מפניך במצור איהו יהיב לון עיטא לאתקנא ולאהדרא בתיובתא ואתקין ליה מאני זיינין בוקינס ושופרין, לבא מפניך, מאי לבא מפניך לבא לקמאי ולאעלא מפניך, מקמי דחילו דילך, במצור באתר דעלאין ותתאין לא יכלין לאעלא תמן ומאן איהו דרגא דבעלי תשובה עאלין תמן ומאן איהו תשובה דא איהו מצור אתר תקיף וטנרא תקיפא וכיון דעיטא דא נטלין אנא מכפר לחובייהו ואתקבלן ברעוא לקמאי וכל דא פקיד קודשא בריך הוא על אינון דמשתדלי באורייתא בגין כך זכאין אינון דקא משתדלי באורייתא אינון דמשתדלי באורייתא אינון אילנין רברבין בהאי עלמא.
חמו מה עבד קודשא בריך הוא דנטע אילין אילנין זכאה ארחא דא ולא די אילנא חדא אלא תלתא אילנין רברבין פריסן ענפין לכל סטר עביד לן קודשא בריך הוא יהא רעוא קמי שמיא דלא יתעדון לעלמא אילנין אלין ודא מעיינא מאתר דא ועד יומא קיימין תמן וההוא מעיינא דמיא וקראן לון בני נשא נציבו דרבי פנחס בן יאיר.