תא חזי, ראה חיים עם אשה אשר אהבת (ס''א והוה אמר רבי שמעון כתיב (קהלת ט׳:ט׳) ראה חיים עם אשה אשר אהבת) דא הוא רזא, דבעי בר נש לאכללא חיים באתר דא, דא בלא דא לא אזלא. ובעי בר נש לאכללא מדת יום בלילה, ומדת לילה ביום. ודא הוא ראה חיים עם אשה אשר אהבת מאי טעמא בגין כי היא חלקך בחיים, דחיים לא שראן אלא על דא. ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש, כמה דאמר (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך. ותא חזי כל מלוי דשלמה מלכא, כלהו סתימין לגו בחכמתא, והני קראי אתחזון דהותרה רצועה, כמה דכתיב בתריה,

כתיב) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה, (קהלת ט׳:י׳) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, וכי שלמה דחכמתא עלאה ביה, יתיר על כל בני עלמא, אמר הכי?

כל מלוי דשלמה מלכא על רזא דחכמתא אתמרו. תא חזי, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, דא הוא דבעי בר נש לאכללא שמאלא בימינא, וכל מה דהוא עביד, מבעי ליה דלא יהון אלא כלילן בימינא. כל אשר תמצא ידך, דא שמאלא. לעשות בכחך: דא הוא ימינא, כמה דאת אמר (שמות ט״ו:ו׳) ימינך יי נאדרי בכח. וכיון דבר נש יזדהר דכל עובדוי יהון לסטרא דימינא, ויכליל שמאלא בימינא, כדין קודשא בריך הוא שארי בגוויה בהאי עלמא, ויכניש ליה לגביה לההוא עלמא דאתי.

ולא יימא בר נש בשעתא דאתינא לההוא עלמא, כדין אתבע מן מלכא רחמי, ואיתוב קמיה, אלא כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה, בתר דיסתלק בר נש מהאי עלמא, אלא אי בעי בר נש, דמלכא קדישא ינהיר ליה לההוא עלמא, ויתן ליה חולקא לעלמא דאתי, ישתדל בהאי עלמא, לאכללא עובדוי בימינא, וכל עובדוי יהון לשמא דקודשא בריך הוא, דהא לבתר כד יתכניש מהאי עלמא, לאתדנא בדינא תקיפא, בדינא דגיהנם, לית תמן עיטא וחכמה וסכלתנו לאשתזבא מן דינא.

דבר אחר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול. בגיהנם, אית ביה מדורין על מדורין. מדורא תתאה שאול. מדורא תתאה מניה, אבדון. ודא סמיך לדא. מאן דנחית לשאול, ידונון ליה ומתמן יצפצף ועולה. הדא הוא דכתיב, (שמואל א ב׳:ו׳) מוריד שאול ויעל. ומאן דנחית לאבדון, תו לא סליק לעלמין.

מאן דאית ביה עובדא טבא, או דאיהו (ס''א אי טבא איהו) מארי דחושבנא, הא אוקמוה דבכל ליליא וליליא עד לא ישכב, ועד לא נאים, בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא, ויתוב מנייהו, ויבעי עלייהו רחמי. מאי טעמא בההיא שעתא. בגין דההיא שעתא אילנא דמותא שארי בעלמא, וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, ובעי בההיא שעתא למעבד חושבנא מעובדוי, ויודי עלייהו, בגין דאיהי שעתא דמותא, ואלין אקרון מארי דחושבנא.

וכן מאן דאשתדל בדעת ובחכמה למנדע למאריה, כד יעברון ליה לאסתכאה ולאסתכלא באינון חייבין דאתטרידו בגיהנם, ובדרגא דשאול, וכלהו צווחין מאינון דרגין, הוא לא ישתאר תמן, ולא ישתכח בינייהו, ועל דא אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול, ולא ישתכח אלא לעילא לעילא, באתר דכמה נהורין ובוצינין, וכמה כסופין שארן ביה, וקודשא בריך הוא אתי (ביה) (ס''א ותאיב ליה) לאשתעשעא עם שאר צדיקייא די בגן עדן. זכאה חולקיהון דצדיקייא בהאי עלמא, ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (תהילים ק״מ:י״ד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.