כתיב (בראשית א׳:כ״ז) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו (בכלא הוא כעין דוגמא דעילא תא חזי) רזא דמלה, תלת עלמין אית ליה לקודשא בריך הוא, דאיהו גניז בגווייהו. עלמא קדמאה, ההוא עלאה טמירא דכלא, דלא אסתכל ביה, ולא אתידע ביה, בר איהו, דאיהו גניז בגוויה.

עלמא תניינא, דאיהו קשיר בההוא דלעילא, ודא הוא דקודשא בריך הוא אשתמודע מניה, כמה דכתיב (תהילים קי״ח:י״ט) פתחו לי שערי צדק, זה השער ליי. ודא הוא עלמא תניינא.

עלמא תליתאה, ההוא עלמא תתאה מנייהו, דאשתכח ביה פרודא, ודא הוא עלמא, דמלאכי עלאי שריין בגוויה, וקודשא בריך הוא אשתכח ביה, ולא אשתכח. אשתכח ביה השתא, כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה, אסתלק מנייהו, ולא אתחזי, עד דכלהו שאלי איה מקום כבודו. (יחזקאל ג׳:י״ב) ברוך כבוד יי ממקומו. והאי הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא.

כגוונא דא, (בראשית ט׳:ו׳) בצלם אלהים עשה את האדם. כדין אית ליה תלת עלמין. עלמא קדמאה: האי עלמא דאקרי עלמא דפירודא, ובר נש אשתכח ביה ולא אשתכח. כד בעאן לאסתכלא ביה, אסתלק מנייהו ולא אתחזי.

עלמא תניינא, עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה, ודא הוא גן עדן די בארעא, דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה, ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא.

עלמא תליתאה, עלמא עלאה טמירא, גניז וסתים, דלית מאן דידע ליה, כמה דכתיב, (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. וכלא כגוונא עלאה, (קדמאה דאמינא ובקשוט) דכתיב, (בראשית ט׳:ו׳) בצלם אלהים עשה את האדם. (תא חזי ודאי) על דא כתיב, (דברים י״ד:א׳) בנים אתם ליי אלהיכם וגו', כמה דאוקמוה. ואלין אינון בצלם אלהים, ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה. ועל דא אזהר באורייתא, (דברים י״ד:א׳) לא תתגודדו ולא תשימו קרחה. דהא לא אתאביד, והא שכיח בעלמין טבין עלאין ויקירין, להוון חדן כד אסתלק (צדיקא) מהאי עלמא.

ותא חזי, אלמלי לא חב אדם, לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא, בזמנא דעייל לעלמין אחרנין. אבל בגין דחב, טעם טעמא דמותא, עד לא ייעול לאינון עלמין, ואתפשט רוחא מהאי גופא, ואשאר ליה בהאי עלמא, ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא. ולבתר עיילא לגן עדן דבארעא, ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא, כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש. ואתלבש ואתתקן ביה. ותמן הוא מדורא דיליה תדיר. ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא. וסליק ואתעטר לעילא לעילא, הדא הוא דכתיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ג) והיה מדי חדש בחדשו וגו'.

מדי חדש בחדשו אמאי. אלא רזא דמלה, בגין חדתותי דסיהרא, דאתעטרא (עטרוי) לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן מדי שבת בשבתו, מדי שבת דא סיהרא. בשבתו דא שמשא. דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה. ודא הוא ברירא דמלה, בר לחייביא דכתיב בהו מיתה לכלהו עלמין, כרת מכלהו עלמין. ואשתציין מכלא, כד לא עיילי בתשובה.