על דא אמר שלמה האי קרא, ולא אמר האי מגרמיה, כשאר אינון מלין. אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך, ומאי אמרי. כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו', טפשאי דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה, וקודשא בריך הוא לא אשגח עלייהו, אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'.

וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא קרא לון בהמה, דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש, בגין דאמרי מלין אלין. ומנלן. קרא דעליה אוכח, דכתיב, (קהלת ג) אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם. אמרתי אני בלבי וחשיבנא בהאי לאסתכלא על מה, על דברת בני האדם. על ההוא מלה דטפשותא, דאינון אמרי לברם האלהים בלחודייהו, ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרנין דאית לון מהימנותא, ולראות שהם בהמה המה להם.

ולראות בהו אינון בני מהימנותא, שהם בהמה ממש, ודעתייהו כבעירא. המה להם בלחודייהו, ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא, ועל דא המה להם, ולא לאחרנין. ומה דעתא דלהון. כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'. תיפח רוחיהון דאינון בעירי. אינון טפשאי. אינון מחוסרי מהימנותא. ווי לון ווי לנפשייהו. טב להו דלא ייתון לעלמא.

ומה אתיב לון שלמה על דא. קרא אבתריה, ואמר, ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. מי יודע באינון טפשאי, דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה, ולא מסתכלי באורייתא, רוח בני האדם העולה, היא למעלה, לאתר עלאה, לאתר יקר, לאתר קדישא, לאתזנא מנהירו עלאה, מנהירו דמלכא קדישא, למהוי צרורא בצרורא דחיי, ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה ודא הוא העולה היא למעלה.

ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, ולאו לההוא אתר דהוה כל בר נש, דכתיב ביה (בראשית ט) בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב (משלי כ) נר יי נשמת אדם. היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא, ורוח אחד לכל, תיפח רוחיהון, עלייהו כתיב, (תהלים לה) יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יי דוחה. אלין ישתארון בגיהנם, לאינון דרגין תתאין, ולא יסתלקון לדרי דרין. עלייהו כתיב (תהלים קד) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי הללויה.

וכי על דא בלחודוי תוה שלמה, והא באתר אחרא אמר כגוונא דא, פתח ואמר, (קהלת ט׳:ג׳) זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש. זה רע ודאי. מאי זה רע. דא הוא מאן דאושיד זרעא בריקניא, וחביל אורחוי, בגין דהאי לאו מדוריה בקודשא בריך הוא, ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב, (תהילים ה׳:ה׳) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. על דא אמר, זה רע, דלא יהא ליה מדורא לעילא.

כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע (בגין דא) והוללות בלבבם. בחייהם שטותא תקיע בלבייהו, ואינון מחוסרי מהימנותא, ולית לון חולקא בקודשא בריך הוא, ובאינון בני מהימנותא, לאו בעלמא דין, ולא בעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב, (קהלת ט׳:ג׳) ואחריו אל המתים.

תא חזי, קודשא בריך הוא אזהר לבני עלמא ואמר, (דברים ל׳:י״ט) ובחרת בחיים למען תחיה, (בהאי עלמא, ובעלמא דאתי) וחיין דההוא עלמא נינהו. אינון חייבין מחוסרי מהימנותא מאי קא אמרי. (קהלת ט׳:ד׳) כי מי אשר יבחר וגו'. אף על גב דיבחר בר נש בהאי עלמא (ס''א בההוא עלמא) כמה דאמר, לאו הוא כלום, דהא מסירא דא בידנא, (קהלת ט׳:ד׳) אל כל החיים יש בטחון, ומסירא דא בידייהו, (קהלת ט׳:ד׳) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. היך יהא לן חיין בההוא עלמא. ועל דא זה רע ודאי, דלא ידורון במלכא עלאה, ולא יהא לון חולקא ביה.

ואף על גב דכל הני קראי תשכח סמיכין לחברייא במלין אחרנין, אבל ודאי שלמה קא אתא לגלאה על אינון חייבין מחוסרי מהימנותא, דלית לון חולקא בקודשא בריך הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי.

אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה, כמה דאת אמר, (הושע י״ב:ח׳) כנען בידו מאזני מרמה. וכנען כתיב עליה, (בראשית ט׳:כ״ה) ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. ובגין דהוה שליחא מהימנא, מה כתיב ביה. (בראשית כ״ד:ל״א) בא ברוך יי. ברוך יי ממש. ועל דא אכתיב הכי באורייתא, בגין דנפק מההיא קללה, ואתברך. ולא די ליה דנפיק מנה, אלא דאתברך בשמיה דקודשא בריך הוא. ואוליפנא דאתא מלאך, ואעיל מלה דא בפומיה דלבן.