(קהלת ו׳:א׳) יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם. יש רעה: דא איהי תוקפא בישא דלבא, דבעי לשלטאה במלי דהאי עלמא, ולא אשגח במלי דההוא עלמא מדי.

אמאי איהי רעה. קרא דבתריה אוכח, דכתיב איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגו'. האי קרא קשיא, כיון דכתיב ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה, אמאי ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו, דהא אינו חסר לנפשו כלום אלא. רזא איהו, וכל מלוי דשלמה מלכא, מתלבשן אינון במלין אחרנין, כמלי דאורייתא, דאינון מתלבשן בספורי עלמא.

תא חזי, אף על גב דבעינן לאסתכלא בלבושא, השתא האי קרא הכי קאמר, דבר נש אזיל בהאי עלמא, ויהיב ליה קודשא בריך הוא עותרא, בגין דיזכי ביה לעלמא דאתי, וישתאר לגביה קרן. מאי קרן. ההוא דאיהו קיים, דאיהו אתר לאתצררא ביה נשמתא. בגין כך בעי לאשארא אבתריה (נ''א עותריה) להאי קרן, והאי קרן יקבל ליה, בתר דיפוק מהאי עלמא.

בגין דהאי קרן, הוא אילנא דחיי דההוא עלמא, ולא קיימא בהאי עלמא, אלא ההוא איבא דנפיק מניה, ועל דא איבא דיליה אכיל בר נש, דזכי בהאי עלמא, והקרן קיימא ליה לההוא עלמא, למזכי ביה בחיין עלאין דלעילא.

ומאן דסאיב גרמיה, ואתמשך בתר גרמיה, וליתיה חסר לנפשיה ולגרמיה כלום. וההוא אילנא אשתאר, ולא שויה לקבליה בדחילו, ולקבלא ליה לעילא. כדין ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו, ולמזכי בההוא עותרא, ודאי איש אחר יאכלנו, כמה דאת אמר (איוב כ״ז:ט״ז-י״ז) יכין וצדיק ילבש. בגין כך, בעי בר נש למזכי, במה דיהיב ליה קודשא בריך הוא לההוא עלמא, וכדין אכיל מיניה בהאי עלמא, וישתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא, למהוי צרורא בצרורא דחיי.

כתיב אם ככה את עושה לי הרגני נא וגו' וכי משה דאיהו ענו מכל בני עלמא, בגין דשאילו מניה ישראל למיכל, מסר גרמיה למיתה, אמאי. אמר רבי אבא, האי מלה אוליפנא, ורזא עלאה איהו, משה לא אבאיש קמיה, ולא שאל למיתה על דשאילו ישראל.

תא חזי, משה אתאחד, והוה סליק במה דלא אתאחד נביאה אחרא. (דהא אחיד צדקה הוי) ובשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא למשה, (שמות ט״ז:ד׳) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. חדי משה ואמר, ודאי השתא ההוא שלימו בי אשתכח. דהא בגיני אשתכח מן לישראל. כיון דחמא משה דאהדרו לנחתא לדרגא אחרא, ושאילו בשר, ואמרי ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. אמר אי הכי הוא, הא דרגא דילי פגים. דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא (קפ''א), הא אנא פגימא, ואהרן פגים, ונחשון בן עמינדב פגים.

אמר ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה, (ואנא נחית מן שמייא דאיהו דרגא עלאה, לנחתא לדרגא דנוקבא, ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא, ועל דא אמר ואל אראה (אחותי) ברעתי כמת ודאי לנחתא לדרגא תתאה. כדין ויאמר יי אל משה אספה לי שבעים איש. את שאיל אתר דמיתה לא תבעי אתר דלא תהא פגים בדרגא דילך. ועל דא כתיב ואצלתי מן הרוח אשר עליך דכלהו אינון דתמן אתאחדו). (ס''א ואנא נחית מן שמייא לארעא. את עושה לי לנחתא לאתר דנוקבא, ולמפגם לאתרי ודרגי אי הכי הרגני נא הרוג אם נא מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי. רעתי היא ודאי לאחדא בדרגא תתאה. כדין ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. הא אינון למיתן להו מיכלא אחרא, ולא תהא פגים בדרגא דילך. ועל דא ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם. מאי טעמא. בגין דאינון אתאחדו בסיהרא וכו') בסיהרא ובעי שמשא לאנהרא לה. ועל דא ושמתי עליהם, בגין לאנהרא מן שמשא, כנהורא דסיהרא. (ס''א ובגיני האי מיכלא דא, לא) אתייא על ידא דמשה, בגין דלא יתפגים.

זכאה חולקא דמשה, דקודשא בריך הוא בעי ביקריה, עליה כתיב (משלי כ״ג:כ״ה) ישמח אביך ואמך וגו'. ישמח אביך: דא קודשא בריך הוא. ואמך: דא כנסת ישראל. ותגל יולדתך: דא אימא דמשה דלתתא. קודשא בריך הוא רחים ליה יתיר מכל נביאי עלמא, בלא, אמצעי כלל. (ס''א דהא משה אסתלק על כל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל כמה) דכתיב פה אל פה אדבר בו, והא אוקימנא בכמה אתר.