ויחשבה, ויחשוב לו לא כתיב, אלא ויחשבה, אברהם ודאי חשבה לקודשא בריך הוא. דתניא, כתיב (בראשית ט״ו:ה׳) ויוצא אותו החוצה, אמר ליה קודשא בריך הוא, צא מאצטגנינות שלך, לאו ההוא אורחא למנדע שמי, את חמי, ואנא חמינא, אברם אינו מוליד, אברהם מוליד. מכאן ולהלאה, אשתדלו בארחא אחרא, כ''ה יהיה זרעך. מאי כ''ה. היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא, למנדע שמיה, והיא כתרא דדינין מתערין מנה.

ותאנא, כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם, לאסתכלא ולמנדע שמיה, ולאתדבקא ביה, משום דאתבשר בכ''ה, ואף על גב דדינין מתערין מנה, חשבה אברהם לההוא כתרא, אף על גב דהיא דינא, כאלו היא רחמי. הדא הוא דכתיב, ויחשבה. מאי ויחשבה. לההוא כתרא. צדקה רחמי.

אמר רבי יצחק: כ''ה כתרא עשיראה היא, ואתקרי צד''ק, ודינין מתערין מנה, ואברהם אף על גב דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה, דדינין לא מתערין מנה, בגין דהוא רחמי.

מאי דכתיב, (בראשית כ״ד:א׳) ויי ברך את אברהם בכל, כמה דאת אמר (דברי הימים א כ״ט:י״א) כי כל בשמים ובארץ. וכתיב כה תברכו, דבגינייהו דישראל מתברך האי כ''ה על ידא דכהנא, בגין דיתברכון ישראל לתתא, וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס''א כתיב) כמה דאת אמר (תהילים קל״ד:ג׳) יברכך יי מציון וגו'. (תהילים קל״ה:כ״א) ברוך יי מציון שוכן ירושל ם.