(במדבר ב׳:ב׳) איש על דגלו באותות. אלין ארבע משריין דכנסת ישראל, דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין, סחור סחור לה. כלא כגוונא דלעילא, כתיב (תהילים קכ״ב:ד׳) ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'. ששם עלו שבטים, אלין י''ב שבטין, י''ב תחומין דלתתא.

שבטי יה, הא אוקמוה בגין די''ה עדות לישראל ודאי. ובגין דא, הראובני, השמעוני, י''ה בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא, בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב, (יחזקאל א׳:י׳) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו, ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם.

מיכאל מימינא, גבריאל משמאלא, אוריאל לקדמייהו, רפאל לאחורייהו, שכינתא עלייהו. תרין מכאן, ותרין מכאן, והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא, תרי מכאן, ותרי מכאן, וי''ה בינייהו.

כיון דנטלין תרין דגלים, מה כתיב. ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'. ולבתר, אינון תרין אחרנין ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא. ונסע בראשונה דגל מחנה יהודה, לקביל משרייא דאוריאל. ומחנה דראובן לקביל משרייא דמיכאל. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח הכי נמי דרומית מזרחית. ומחנה דן לצפון. מחנה אפרים ימה. מחנה דן לקביל משרייא דגבריאל. מחנה אפרים למערב, לקביל משרייא דרפאל מזבח הכי נמי צפונית מערבית. כלא אחיד דא בדא, עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא, דאיהו שירותא דכלא. עלאה דכלא קדישא דכלא. כלא אתכליל ביה. י' מזרח הוא שירותא דנהורא, אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. ה' דרום. מניה נפיק דרום בעלמא. ועייל י' בשירותא דמזרח, ואפיק ליה.

ומן ה' תלייא דרום וצפון, וההוא (אד''ג) דבינייהו, י' מזרח י''ה דרום וצפון תלייאן ביה. ו' באמצעיתא. ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו בין צפון לדרום. ועל דא תנינן, מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום, הויין ליה בנים זכרים. דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. ה' עלאה בה תליא צפון ודרום, ובן דכר בינייהו, ברזא דיו''ה. ה' בתראה מערב.

ועל דא דרום אחיד מזרח, דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן, מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה. מסטרא דאימא תלייא גבורה. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא.

זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן, ובא לו לקרן דרומית מזרחית. דדרום תוקפיה במזרח, דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. מזרחית צפונית. כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח, הוא אנהיר לצפון וצפון אתכליל בדרום, דהא שמאלא אתכליל בימינא.

צפונית מערבית, דהא מערב דאיהי בה' בתראה, נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. מערבית דרומית, היא אזלא (ס''א לאתחבקא) לאתחברא בדרום, כמה דדרום תלייא במזרח, ותוקפיה אזיל בשרותא. הכי נמי מערב, אזלא (ס''א לאתחבקא) לאתאחדא בדרום, הדא הוא דכתיב, (שיר השירים ב׳:ו׳) וימינו תחבקני. ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין, מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב, (שיר השירים ב׳:ו׳) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. שמאלו דא הוא צפון, וימינו דא הוא דרום.

ורזא דא אוליפנא, קודשא בריך הוא יהיב מטתיה, בין צפון לדרום. ואחידת להאי בן ודאי. ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא. דיהבין להו בנין דכרין. דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא. לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום, ולגבי כנסת ישראל דאנהירין (ס''א דאיהי) בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין.

ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא, וכמה דאחזי עובדא לתתא, הכי נמי אתער לעילא, ואוקמוה.

(תהלים כז) יי אורי וישעי ממי אירא וגו'. יי אורי וישעי, כיון דבר נש אסתכל (נ''א אתאחד) בנהורא דלעילא, וקודשא בריך הוא אנהיר עליה, לא דחיל מעלאין ותתאין. כמה דאת אמר, (ישעיה ס) ועליך יזרח יי וכבודו עליך יראה. יי מעוז חיי, כיון דקודשא בריך הוא אחיד ביה בבר נש, לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין.

כתיב (תהלים לא) בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יי אל אמת. האי קרא אית ליה לאסתכלא ביה, חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי. אלא, ודאי זכאה הוא בר נש, דאזיל באורחוי דמלכא קדישא, ולא חטי קמיה תא חזי, כיון דעאל ליליא, אילנא דמותא שליט בעלמא, ואילנא דחיי אסתלק לעילא לעילא. וכיון דאילנא דמותא שליט בעלמא בלחודוי, כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא. בגין דההוא אילנא גרים.

ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש, דיהיב פקדונא לאחרא, דאף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא, לאו כדאי לאתאחדא ביה, הואיל ופקדונא אתמסר לגביה, ואי יסרב ביה, ודאי נבדוק אבתריה, דלאו מזרעא קדישא הוא, ולאו מבני מהימנותא.

כך ההוא אילנא, בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו, וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא, בגין דהאי אילנא דמותא הוא. ובגין דכל אינון נפשתא, אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה, ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא, אתיב כל פקדונין למאריהון.

תא חזי, לאו כדאי הוא האי אילנא דמותא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש. אלא בשעתא דאילנא דחיי אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי. בשעתא דסליק צפרא. וכדין, כיון דהאי אתער בעלמא, כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא אילנא דמותא כל פקדונין דאתפקדו לגביה, ואזיל ליה. מאי טעמא חיין. בגין דההוא אילנא דחיי גרים.

ואי תימא, הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא, בעוד דאילנא דמותא שליט. אלא, ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד. מאי טעמא. בגין דכתיב, (תהלים יד) לראות היש משכיל דורש את אלהים. ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש, דיימא, אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא אשתדלנא באורייתא.

(במדבר כג) מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יי. תא חזי, כגוונא דאית לעילא, אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא. לתתא ישראל ועמין. ישראל אתאחדן לימינא, בקדושא דמלכא קדישא. עמין עובדי כוכבים ומזלות לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא. וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא. וכלהו דרגין אחידן דא בדא, עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל, בההוא גוונא נטיל זנבא, דאיהי תתאה. מאי טעמא. בגין דאחיד ביה. ובגין כך, עמין עובדי כוכבים ומזלות, בההוא סטר מסאבא דלהון, הכי אתדברו.

בלעם הוא אשתמש בכלהו כתרין (נ''א דרגין) תתאין. והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא, דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר, מה אקוב לא קבה אל, (דאיהו רישא בגין) דההוא רישא עלאה, לא אשתכח בדינא באינון יומין.

ואף על גב דהאי אל אוקימנא, האי מלכותא קדישא נטיל שמא כגוונא דכלא, והאי טב וחסד דהאי עלמא (ס''א אוקימנא באתר אחרא עלאה והוא טב וחסד עלמא האי מלכותא קדישא נטיל שמא כגוונא דעילא) ובגין כך אקרי אל, אלא דאיהו (לעיל ל''ב) זועם בכל יום, דאשתכח ביה דינא.

ותא חזי, אל שדי (שמות רנ''ג ע''א) הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו אמר לעולם די, דהא האי אל הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי אל שדי, אל דשדי. ועל דא מה אקוב לא קבה אל. בגין כך, כגוונא דאתער רישא, הכי נמי אתער תתאה.

(ירמיהו מ״ו:כ״ב) קולה כנחש ילך וגו'. השתא (כהאי גוונא) דישראל בגלותא, איהי ודאי אזלא כנחש. חויא כד איהו (ד''א בדינא) כפיף רישא לעפרא, סליק זנבא, שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא, כהאי גוונא, רישא כפיף לעפרא, וזנבא שליט. מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי, רישא דאתכפיא לתתא. ועם כל דא, מאן מדבר ליה לזנבא, ומאן נטיל ליה למטלנוי. האי רישא. אף על גב דאיהו כפיף לעפרא, הוא מדבר למטלנוי, בגין דא קולה כנחש ילך.

והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא, סלקין לעילא, ושלטין ומחיין, ורישא כפיף לעפרא, כמה דאת אמר (עמוס ה׳:ב׳) נפלה לא תוסיף קום וגו'. ועם כל דא, האי רישא מדבר לזנבא ונטיר (ס''א ונטיל) ליה, כמה דאת אמר (שיר השירים א׳:ו׳) שמוני נוטרה את הכרמים, אלין עמין עובדי עבודת כוכבים ומזלות, דאינון זנבא.