בגין דאיהו פגים, ומאן דאיהו פגים, לא אתחזי לשמשא בקודשא. והא אוקמוה, דבר נש דאשתכח פגים, לית ביה מהימנותא, וההוא פגימו אסהיד עליה, כל שכן כהנא, דבעיא לאשתכחא שלים, מאריה דמהימנותא, יתיר מכלא, והא אוקמוה.

(ישעיהו ח׳:כ׳) לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה. לתורה ולתעודה. מאן הוא תורה, ומאן הוא תעודה. אלא תורה, דא תורה שבכתב. תעודה, דא תורה שבעל פה. תורה שבעל פה לא שריא באתר פגים, דהא מתורה שבכתב אתבני. כתיב צור תעודה חתום תורה בלמודי, צור תעודה, דא תורה שבעל פה, בגין דתמן אתצר צרורא דחיי, ובתעודה אתקשר קשרא דחיי (נ''א קשרא דמהימנותא) דלעילא, למהוי כלא חד.

ומתמן לתתא אתפרשן אורחין ושבילין, ומתמן מתפרשין אורחין בעלמין כלהו הדא הוא דכתיב, (בראשית ב׳:י׳) ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים.

חתום תורה, חתימה דאורייתא, דאיהי תורה שבכתב באן אתר. בלמודי, אלין נביאי, כמה דאת אמר (מלכים א ז׳:כ״א) ויקם את העמוד הימני ויקרא שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא שמו בועז. ומתמן אתפרשן אורחין לנביאי מהימני, וקיימי אלין בקיומא לגופא, לשית טהירין, הדא הוא דכתיב, (שיר השירים ה׳:ט״ו) שוקיו עמודי שש. וכלא לא קיימא אלא בשלימו, ולא שריא קדושה דכלא, אלא בשלימו, כד מתחבראן דא בדא, כלא הוא שלים, כלא הוא חד, לא אתפגים אתר. ועל דא אקרי כנסת ישראל שלם, כמה דאת אמר (בראשית י״ד:י״ז-י״ח) ומלכי צדק מלך שלם (תהילים ע״ו:ג׳) ויהי בשלם סכו.

ובגין כך לא שריא כלא, אלא באתר שלים. ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב. כגוונא דא קרבנא דביה מומא לא יתקריב. מאי טעמא. דכתיב כי לא לרצון יהיה לכם. ואי תימא הא קודשא בריך הוא לא שארי אלא באתר תבירא, במאנא תבירא, דכתיב, (ישעיהו נ״ז:ט״ו) ואת דכא ושפל רוח. האי אתר שלים יתיר הוא מכלא, (דכתיב, (ישעיהו נ״ז:ט״ו) ואת דכא ושפל רוח) בגין דמאיך גרמיה למשרי עליה גאותא דכלא, גאותא עלאה, ודא הוא שלים. אבל לא כתיב, ואת עור ושבור וחרום ושרוע. אלא ואת דכא ושפל רוח, מאן דמאיך גרמיה, קודשא בריך הוא זקיף ליה.

ובגיני כך, כהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא, בעי למהוי שלים יתיר מכלא, ולא יתחזי פגים, ועל דא אזהר להו לכהני, דכתיב איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום.

(מלאכי א׳:ח׳) וכי תגישון עור לזבוח אין רע, וכי תגישו פסח וחולה אין רע, וכי קודשא בריך הוא אמר אין רע, אי הכי טוב הוא. אלא סופיה דקרא אוכח, דישראל באינון יומין הוו ממנן כהני מארי דמומין, על גבי מדבחא, ולשמשא על מקדשא, ואמרי מאי אכפת ליה לקודשא בריך הוא דא, או אחרא. ואינון הוו דאמרי אין רע. וקודשא בריך הוא אתיב להון ההיא מלה דהוו אמרי. אמר: ישראל אתון אמרי כד מקרבי מארי דמומין על פולחני אין רע, מאי אכפת ליה לקודשא בריך הוא.

סופיה דקרא מה כתיב, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך. בר נש מנייכו, אי בעיתו לשלומי למלכא, ולקרבא קמיה דורונא, אתון משדרין ליה בפגימא, או לא. הירצך או הישא פניך בההוא דורונא, כל שכן וכל שכן דאתון מקרבין קמאי בר נש פגים לקרבא דורונא, הא דורונא דלכון לכלבא אתמסר, דודאי בר נש דאיהו פגים, פגים הוא מכלא, פגים הוא מהימנותא. ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב.

זמין קודשא בריך הוא לאשלמא להו לישראל, ולאשתכחא שלימין בכלא, דלא יהא בהון מארי דמומין כלל, בגין דיהון תקונא דעלמא, כאלין מאני ולבושא דבר נש דאינון תקונא דגופא, הדא הוא דכתיב (איוב ל״ח:י״ד) ויתיצבו כמו לבוש. (ס''א ד''א) תא חזי, כד יתערון מעפרא, כמה דעאלו, הכי יקומון, חגרין או סומין. עאלו חגרין וסומין, יקומון בההוא לבושא, דלא יימרון דאחרא הוא דאתער. ולבתר, קודשא בריך הוא ייסי לון, וישתכחון שלימין קמיה, וכדין יהא עלמא שלים בכלא, כדין (זכריה י״ד:ט׳) ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד.