רבי שמעון הוה אזיל בארחא, והוה עמיה רבי אלעזר ורבי אבא ורבי חייא ורבי יוסי ורבי יהודה.

מטו לחד טיקלי דמיא,

פוסקרא רבי יוסי בקטפוי לגו מיא,

אמר: קוטרא דקוסטי דמיא ולואי לא שכיח.

אמר ליה רבי שמעון: אסיר לך, שמשא דעלמא הוא, ואסיר לאנהגא קלנא בשמשא דקודשא בריך הוא וכל שכן דאינון עובדי קשוט, בנימוסי דקסטירא עלאה שכיחי.

פתח ואמר:

עד דהוו אזלי, חמו חד חויא מדבר קמייהו,

אמר רבי שמעון: ודאי דא אזיל לארחשא לן ניסא,

רהט ההוא חויא קמייהו, וקטר בחד אפעה בקיטרא דאורחא סטון (ס''א נצן) חד בחד ומיתו.

כד מטון, חמו לון לתרווייהו שכיבין בארחא.

אמר רבי שמעון: בריך רחמנא דרחיש לן ניסא. דהא כל מאן דאסתכל בהאי, כד איהו בקיומיה, או איהו יסתכל בבר נש, לא ישתזיב ודאי, כל שכן אי יקרב בהדיה.

קרא עליה: (תהילים צ״א:י׳) לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. ובכלא עביד קודשא בריך הוא שליחותא דיליה, ולית לן לאנהגא קלנא בכל מה דאיהו עבד. ועל דא כתיב, (תהילים קמ״ה:ט׳-י׳) טוב יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו, וכתיב, יודוך יי' כל מעשיך.