(תהילים קי״א:ה׳) טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו. טרף נתן ליראיו, אלין אינון זכאין, אינון דחלי דקודשא בריך הוא, דכל מאן דדחיל ליה, אתקרי מאינשי דביתא דמלכא, ועליה כתיב, (תהילים קי״ב:א׳) אשרי איש ירא את יי'.

מהו טרף נתן ליראיו. אלא כמה דכתיב, (משלי ל״א:ט״ו) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. מהכא אוליפנא, דכל בר נש דלעי באורייתא בליליא, וקם בפלגות ליליא, בשעתא דכנסת ישראל אתערת לאתקנא ביתא למלכא, האי אשתתף בהדה, והאי אקרי מבי מלכא, ויהבין ליה כל יומא מאינון תיקוני ביתא, הדא הוא דכתיב ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. מאן ביתה. כל אינון דמשתתפי בהדה בליליא, אקרון ביתה, בני ביתה. ובגין כך טרף נתן ליראיו.

מהו טרף. טרף ממש, דאיהי נטלא מאתר רחיקא עלאה, דכתיב (משלי ל״א:י״ד) ממרחק תביא לחמה. ומאן זכי להאי טרף, סופיה דקרא אוכח, דכתיב, (תהילים קי״א:ה׳) יזכור לעולם בריתו. מאן דאסתכל (ס''א דאשתדל) באורייתא, לאשתתפא בהדה בליליא. ולא עוד, אלא דצדיק חד עלאה אית ליה לקודשא בריך הוא, והוא אשתתף בהדיה, וירתין תרווייהו לכנישתא דישראל, דכתיב, (ישעיהו ס׳:כ״א) צדיקים לעולם יירשו ארץ.

(ויקרא כ״א:ט״ו) ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יי' מקדשו. תא חזי, כל מאן דאפיק זרע לבטלה, לא זכי למחמי אפי שכינתא, ואקרי רע, דכתיב (תהילים ה׳:ה׳) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. האי מאן דאפיק ליה בידיה, או באנתו אחרא דלא כשרא. ואי תימא דאפיק ליה באנתו דלא מתעברא, הכי נמי. לא. אלא כמה דאמרן.

ועל דא יבעי בר נש מקודשא בריך הוא, דיזמין ליה מאנא דכשרא, דלא יפגים זרעיה, מאן דאפיק זרעא במאנא דלא כשרא, פגים ליה לזרעיה, ווי למאן דפגים זרעיה. ומה בשאר בני נשא כך, בכהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא בקדושה עלאה, על אחת כמה וכמה.

בעמיו, מהו בעמיו. דהא כתיב לעילא, אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח, וכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו. בהם מבעי ליה, מהו בעמיו. אלא מלה דא קלנא בעמיו, פגימו בעמיו, ועל דא כתיב, כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, מעמיו ודאי, כלא כגוונא דלעילא, כי אני ה' מקדשו, מהו מקדשו. אלא אנא הוא ההוא, דאיהו מקדש ליה בכל יומא, ובגין כך לא יפגים זרעיה, ולא ישתכח ביה פגימו. (ס''א ובגין דא) דהא אני יי' מקדשו דאנא בעינא לקדשא ליה וישתכח קדישא בכלא, דקדישא ישתמש על ידא דקדישא.

תא חזי, קודשא בריך הוא ישתמש על ידי דכהנא, וישתכח קדישא כד אתי לשמשא, ובגין דקודשא בריך הוא ישתמש על ידא דכהנא דאיהו קדישא, כהנא ישתמש על ידי דדכיא, דאתקדש בדכיותיה, ומאי איהו. ליואי. בר נש (כהנא) אחרא, ישתמש על ידי דקדישא אחרא, בגין דישתכחון כלא בקדושא, לשמשא לקודשא בריך הוא. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, דעלייהו כתיב, (ויקרא כ׳:כ״ו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. כמה פרישן ישראל מכלא, בקדושה, לשמשא לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, (ויקרא כ׳:ז׳) והתקדשתם והייתם קדושים כי אני יי' אלהיכם.

(תהילים ג׳:ט׳) ליי' הישועה על עמך ברכתך סלה. ליי' הישועה. הכי תנינן, זכאין אינון ישראל, דבכל אתר דאתגלו, שכינתא אתגלייא בהדייהו. כד יפקון ישראל מגלותא, פורקנא למאן, לישראל או לקודשא בריך הוא. אלא הא אוקמוה בכמה קראי, והכא, ליי' הישועה ודאי, אימתי. על עמך ברכתך סלה. בשעתא דקודשא בריך הוא ישגח בברכאן עלייהו דישראל, לאפקא לון מן גלותא, ולאוטבא להו, כדין ליי' הישועה ודאי. ועל דא תנינן, דקודשא בריך הוא ייתוב עמהון דישראל מן גלותא, הדא הוא דכתיב, (דברים ל׳:ג׳) ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך.