(ישעיהו מ״ג:י׳) אתם עדי נאם יי' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו וגו'. אתם עדי, אלין אינון ישראל. ותנינן, אלין אינון שמיא וארעא, דכתיב (דברים ל׳:י״ט) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. אבל ישראל אינון סהדין אלין על אלין, ושמיא וארעא וכלא, סהדין עלייהו. ועבדי אשר בחרתי, דא יעקב, דכתיב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, וכתיב, (ירמיהו ל׳:י׳) ואתה אל תירא עבדי יעקב. ואית דאמרי דא דוד. ודוד עבדי אקרי, דכתיב, (ישעיהו ל״ז:ל״ה) למעני ולמען דוד עבדי אשר בחרתי, דא דוד עלאה.

למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא. מאי כי אני הוא. דאתרעיתי בההוא דוד, ובההוא יעקב. אנא, הוא ממש. לפני לא נוצר אל, דתנינן, קרא קודשא בריך הוא ליעקב אל, דכתיב, (בראשית ל״ג:כ׳) ויקרא לו אל אלהי ישראל. קודשא בריך הוא קרא ליעקב אל. הדא הוא דכתיב, לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. ובגין כך, אני הוא. כלא כמה דאתמר. ואחרי לא יהיה, דהא דוד הכי אקרי, ולאו אית בתריה אחרא.

תא חזי, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, אתקין כל מלה ומלה, כל חד וחד בסטרוי. ומני עלייהו חילין עלאין. ולית לך אפילו עשבא זעירא בארעא, דלית ליה חילא עלאה לעילא. וכל מה דעבדין בכל חד וחד, (תרי נוסחי) וכל מה דכל חד וחד עביד, כלא הוא בתקיפו דההיא חילא עלאה, דממנא עליה לעילא. וכלהו נמוסין גזירין מדינא, על דינא נטלין, ועל דינא קיימין. לית מאן דנפיק מן קיומיה לבר.

וכלהו ממנן, מן יומא דאתברי עלמא, מתפקדן שלטונין על כל מלה ומלה. וכלהו נטלין על נימוסא אחרא עלאה, דנטלין כל חד וחד. כמה דכתיב, (משלי ל״א:ט״ו) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. כיון דנטלין ההוא חק, כלהו אקרון חקות, וההוא חק דאתייהיב להו, מן שמיא קא אתי, וכדין אתקרון חקות שמים. ומנלן דמן שמים קא אתיין. דכתיב (תהלים פא) כי חק לישראל הוא.

ועל דא כתיב, את חקותי תשמורו בגין דכל חד וחד ממנא על מלה ידיעא בעלמא, בההוא חק. בגין כך אסיר למחלף זינין, ולאעלא זינא בזינא אחרא. בגין דאעקר לכל חילא וחילא מאתרייהו, (אכחיש פמליא של מעלה) ואכחיש פומבי דמלכא.

כלאים, מהו כלאים. כמאן דיהיב אחרא בבי מטרא, כמה דאת אמר (ירמיהו ל״ז:י״ח) אל בית הכלא, בגין דלא למעבד מידי. כלאים: מניעותא, דמנע לכל אינון חילין מעבידתא דלהון. כלאים: ערבובייא, דעביד ערבוביא בחילא דלעילא, ואכחיש פומבי דמלכא, כמה דאתמר, (ובגין כך) ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך.

תא חזי, כתיב (בראשית ב׳:י״ז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. והא אתמר, דשני פקודוי דמלכא, ואחלף עץ חיים, דביה אשתלים כלא, וביה תליא מהימנותא, ואתדבק באתר אחרא. והא תנינן, בכלא בעי בר נש לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא, ולמעבד עובדא כמה דאצטריך. ואי אשתני במלה אחרא, הוא אנגיד עליה לשריא ביה מלה אחרא דלא אצטריך.

ותא חזי, בשעתא דבר נש אחזי עובדא לתתא בארח מישר, כמה דאצטריך, נגיד ונפיק ושריא עלוי רוח קדישא עלאה. ובשעתא דאיהו אחזי עובדא לתתא באורחא עקימא, דלית איהו אורח מישר, כדין נגיד ונפיק ושרי עלוי רוח אחרא, דלא אצטריך, דסטי ליה לבר נש לסטר ביש. מאן משיך עליה ההוא רוחא. הוי אומר, ההוא עובדא דאחזי בסטר אחרא.

כתיב (משלי ל״א:י״ג) דרשה צמר ופשתים. דרשה, מהו דרשה. דבעיא ודריש על צמר ופשתים, מאן דמחבר לון כחדא, ואי תימא בציצית אמאי שרי. הא אוקמוה. אבל התם הוא ההוא לבושא בתקונוי, באשלמות עובדא כדקא חזי. (נ''א ודא) תו, דרשה צמר ופשתים, למעבד נוקמא במאן דמחבר לון כחדא. אבל אימתי שריא. בשעתא דאיהו באשלמותא, דכתיב, ותעש בחפץ כפיה. וציצית, הא אוקימנא דהתם בההוא כללא דשלימותא אשתכח, ולא עביד מדי. אבל בשעתא דלא אשתכח בשלימותא, מאן דאתי לחברא לון כחדא, אתער עליה רוחא דלא אצטריך.

מלה דא מאן אוכח. קין והבל אוכחן. דדא אתי מסטרא חד, ודא אתי מסטרא אחרא. ובגין כך לא לבעי לן לחברא לון כחדא. (ס''א ל''ג מלה דא מאן אוכח. קין והבל אוכחן) וקרבנא דקין, אתרחק מקמי קרבנא דהבל.

ועל דא ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. לא יעלה עליך סתם, לא יעלה עליך רוחא אחרא לשלטאה בך. ואצטריך ליה לבר נש לאחזאה עובדא דכשרא כמה דיאות, ובההוא עובדא שריא עליה רוח קדישא, רוח עלאה, לאתקדשא ביה, אתא לאתקדשא מקדשין ליה, דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יי'.

כתיב ומעץ הדעת טוב ורע, ומה על דא גרים אדם מיתה בעלמא, מאן דאחזי עובדא אחרא דלא אצטריך, על אחת כמה וכמה. שור וחמור אוכחן. מסטרא דא אקרי שור, ומסטרא דא אקרי חמור, ועל דא כתיב (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. לא תעביד ערבובייא כחדא, בגין דאתער לאתחברא סטרא אחרא כחדא, לאבאשא עלמא. ומאן דפריש לון, אסגי שלמא בעלמא. אוף הכא, מאן דפריש לון בההוא גוונא כמה דאמרו, דלא אשתכח שוע טווי ונוז כחדא, האי בר נש אסגי שלמא עליה, ועל כל עלמא.

קרבנא דקין הוה פשתים, וקרבנא דהבל הוה צמר, לאו דא כדא, ולאו דא כדא. רזא דמלה, קין כלאים הוה, ערבוביא דלא אצטריך, סטרא אחרא, דלא זינא דחוה ואדם. וקורבניה מההוא סטרא קא אתיא. הבל מזינא חדא דאדם וחוה. ובמעהא דחוה אתחברו אלין תרין סטרין. ובגין דאתחברו כחדא, לא אתיא מנייהו תועלתא לעלמא, ואתאבידו.

ועד יומא דין, סטרא דלהון קיימא. ומאן דאחזי גרמיה בעובדא דחבורא דא, אתער עליה אינון סטרין כחדא, ויכיל לאתזקא, ושארי עלוי רוחא אחרא, דלא אצטריך. וישראל בעאן לאתערא עלייהו רוחא קדישא למהוי קדישין, לאשתכחא בשלמא, בעלמא דין ובעלמא דאתי.

כתיב (ויקרא ו׳:ג׳) ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד יהיו על בשרו (ובאבנט בד יחגור) אמאי אקרי בד, יחידאי. בגין דלא בעי לחברא להאי פשתים באחרא, ועל דא לא כתיב מדו פשתים, אלא בד יחידאה.

וכהנא אמאי איהו בעי לאתחזאה בהאי. אלא אלין מאני בד, בעי לאתחזאה בהו על מזבח העולה, כד הוה מפני קטרא (ס''א קטמא) דדשנא דעולה, דהא עולה מסטרא דעבודה זרה והרהורא בישא קא אתיא. ובגין כך, בעי לאתחזאה בהו בלחודייהו, ולא בערבוביא כמה דאמרן, בגין דיתכפר ליה לבר נש כל אינון חובין דאתיין מההוא סטרא.

וכד עייל למקדשא, אתר דשלימו אשתכח, וכל אינון פולחני דשלימותא, אף על גב דאתחברו, לית לן בה, כמה דאמרן בציצית, בגין דתמן אשתכחו ואתחברו כל אינון זיינין דלעילא, וכל אינון מאני מקדשא, משתכחין ביה כמה זיינין משניין דא מן דא, וכלהו אתכלילו תמן כגוונא דלעילא. זכאין אינון ישראל, דקודשא בריך הוא יהיב להו אורייתא דקשוט, אורייתא דמהימנותא, וריחם להו מכל שאר עמין עובדי עבודה זרה, דכתיב, (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר יי'.

כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וגו'. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ליי'. כי תבאו אל הארץ, הא אוקמוה חברייא, אבל תא חזי, דהא אילנא לא עביד פירין, אלא בארעא. וארעא אפיק להון, ואחזי ההוא איבא לעלמא. וארעא לא עבדא פירין אלא מגו חילא אחרא דעלה. כמה דנוקבא לא עבדא פירין, אלא מגו חילא דדכורא.

וההוא איבא, לא אשתלים באשלמותא, עד תלת שנין. וחילא לא אתפקדא עליה לעילא עד דאשתלים. בתר דאשתלים אתפקדא עליה חילא וארעא אתתקנת ביה. דהא עד תלת שנין ארעא לא אתתקנת ביה ולא (אשתכחת) אשתלימת (ס''א אתבסמת) (נ''א אסתכמת) עמיה. בתר דאשתלים ואתתקנו כחדא כדין הוא שלימותא.

תא חזי, נוקבא, עד תלת זמנין דאתעברא, איבא דמעהא לא אשתלים. בתר ג' עידואן, נוקבא אתתקנת בההוא איבא, ואסתכמו כחדא. כדין ההוא איבא שלימו דכלא, ושפירו דכלא. בתר דנפק, עד ג' שנין לא אית ליה חילא לעילא, דהא כדין אשתלים בשולא דיליה. לוי אתרעי מכלא, תליתאה לאמיה, דאתתקנת ביה, ואסתכמת ס''א (ואתבסמת) בהדיה.

בתר ג' שנין, אתפקדת עליה (ס''א אתפקד עלה) חילא עלאה לעילא. ובשנה הרביעית, יהיה כל פריו קדש הלולים. מאי קדש הלולים. תושבחן, לשבחא ליה לקודשא בריך הוא. עד הכא. מכאן ואילך רזא דמלה, דבשנה הרביעית מזדווגת כנסת ישראל לקודשא בריך הוא, והלולא חד אשתכח. דכתיב קדש הלולים, הלולא וחדוה בזמנא (ס''א בזווגא) חדא.

מאי שנה (הרביעית) דא קודשא בריך הוא. ותנינן, שנה הרביעית, דא כנסת ישראל דאיהי קיימא רביעאה לכורסייא, וכלא חד, דהא כדין קודשא בריך הוא מזדווג בה בכנסת ישראל, וכדין היא קדש, והלולא קדישא אשתכח, (וקודשא בריך הוא אזדווג בהדה) וכדין חיילין אתמנן על עלמא, על כל מלה ומלה כדקא חזי ליה מכאן ולהלאה מתברכאן כלהו, ושארי למיכל, דהא כלהו בשלימותא דכלא, בשלימותא דעילא ותתא.

ועד לא אשתלים בכלא מתתא ומעילא, אסיר למיכל מניה. ומאן דאכיל מניה, כמאן דלית ליה חולקא בקודשא בריך הוא ובכנסת ישראל, דהא ההוא איבא בלא רשותא עלאה קדישא קיימא, דלא שארי עליה עד דישתלים. ובלא רשותא. תתאה, דהא לא אסתכמת (ס''א אתבסמת) חילא דארעא ביה. וההוא דאכיל מניה, אחזי גרמיה דלית ליה חולקא לעילא ותתא, ואי בריך עליה, ברכה לבטלה הוא. דהא קודשא בריך הוא עד כען לא שריא עלוי, ולית ביה חולקא. רחמנא לישזבינן מאינון דלא משגיחין ליקרא דמאריהון.

זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין, ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (משלי ד׳:י״ח) וארח צדיקים כאור נוגה. בגין דבההוא זמנא, יסתלק חויא דשריא בנוקבא בקדמיתא, וייתי דכורא למשרי באתריה כד בקדמיתא, וכלא יהא שלים. תאנא בזמנא דזכאה שארי בעלמא וכו' עד צדיק כתמר יפרח.