האי דאוקמוה חברייא, דכתיב בעלי, (שמואל א ג׳:י״ד) ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם. בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה. אמאי. בגין דדברי תורה, סלקין על כל קרבנין דעלמא. כמה דאוקמוה דכתיב, (ויקרא ז׳:ל״ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים, שקיל אורייתא לקביל כל קרבנין דעלמא.

הכי הוא ודאי, דכל מאן דאשתדל באורייתא, אף על גב דאתגזר עליה עונשא מלעילא, ניחא ליה מכל קרבנין ועלוון, וההוא עונשא אתקרע. (ובגין דלעי בה לשמה, קודשא בריך הוא אתפייס בהדיה)

ותא חזי, לא אתדכי בר נש לעלמין, אלא במלין דאורייתא. בגיני כך מלין דאורייתא לא מקבלין טומאה, בגין דאיהי (משלי ג) קיימא לדכאה לאלין מסאבי, ואסוותא באורייתא אשתכח. דכתיב, רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. ודכיותא אשתכח באורייתא, דכתיב, (תהילים י״ט:י׳) יראת יי' טהורה עומדת לעד. מאי עומדת לעד. דקיימא תדירא בההוא דכיותא, ולא אתעדי מניה לעלמין.

יראת יי' כתיב, ולא תורה.

הכי הוא ודאי, דהא אורייתא מסטרא דגבורה קא אתייא.

ומהתם נפקא, מהכא נפקא, דכתיב, (תהילים קי״א:י׳) ראשית חכמה יראת יי', וכתיב יראת יי' טהורה. ואורייתא קדושה אתקרי, דכתיב כי קדוש אני יי', ודא אורייתא, דהיא שמא קדישא עלאה. ועל דא, מאן דאשתדל בה אתדכי, ולבתר אתקדש, דכתיב קדושים תהיו, קדושים היו לא כתיב, אלא תהיו. תהיו ודאי.

הכי הוא, ומקרא כתיב, (שמות י״ט:ו׳) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכתיב אלה הדברים וגו'. תאנא, קדושה דאורייתא, קדושה דסליקת על כל קדושין. וקדושה דחכמתא עלאה סתימא, סלקא על כלא.

לאו אורייתא בלא חכמתא, ולאו חכמתא בלא אורייתא, וכלא בחד דרגא הוא, וכלא חד, אלא אורייתא בחכמה עלאה אשתכחת, ובה קיימא, ובה אתנטעו שרשהא מכל סטרין.