תאנא:

אמר רבי יהודה:

יומא חד הוו אזלי (קמ''ד ע''א, צ''א) רבי חזקיה ורבי ייסא באורחא,

ערעו בגוש חלב, והוה חריב.

יתבו סמיך לבי קברי, ורבי ייסא הוה בידיה חד חוטרא (ס''א קיטרא) דספר תורה דאקרע.

עד דיתבו אתרגיש חד קברא קמייהו, וצווח: ווי ווי דהא עלמא בצערא שכיח, הא אורייתא הכא דאתגלייא, או חייא אתו לחייכא עלן, ולכספא בכסופא עלן באורייתייהו.

אזדעזעו רבי חזקיה ורבי ייסא.

אמר רבי חזקיה: מאן את?

אמר ליה: מיתא אנא, והא אתערנא לגבי ספר תורה,

דזמנא חדא הוה יתיב עלמא בצערא,

ואתו חייא הכא לאתערא לן בספר תורה,

ואנא וחבראי אקדימנא לגבי דמיכי חברון,

וכד אתחברו בגן עדן ברוחיהון דצדיקייא אשתכח קמייהו דההוא ספר תורה דאייתו לקמן אינון חייא הוה פסול ומשקר בשמא דמלכא, על דאשתכח וא''ו יתיר בההוא קרא (ויקרא י״א:ג׳) דושסעת שסע שתי פרסות,

ואמרו דהואיל ושקרו בשמא דמלכא דלא יתובון לגביהון,

ודחו לי ולחבראי בההיא שעתא מבי מתיבתא.

עד דחד סבא דהוה בינייהו, אזל ואייתי ספרא דרב המנונא סבא,

וכדין אתער (קהלת רבה פסוק שלח לחמך) רבי אלעזר ברבי שמעון, דהוה קביר עמנא, ואזל ובעא בגן עדן עלייהו, ואתסי עלמא,

כדין שארו לן,

ומן ההוא יומא דסליקו ליה לרבי אלעזר מבי קברא דא, ואתייהיב לגבי אבוה, לית מאן דאתער למיקם קמייהו דדמיכי חברון, דמסתפינא מן ההוא יומא דדחו לי ולחברי.

והשתא אתיתון לגבן, וספר תורה גביכון, אמינא דהא עלמא בצערא אשתכח.

ועל דא אזדעזענא, דאמינא: מאן יקדים לאודעא לאינון זכאי קשוט דמיכי חברון,

אשתמיט רבי ייסא בההוא קיטרא דספר תורה.

אמר רבי חזקיה: חס ושלום לית עלמא בצערא, ואנן לא אתינן להאי.

קמו רבי חזקיה ורבי ייסא ואזלו.

אמרי: ודאי בשעתא דזכאין לא אשתכחו בעלמא, עלמא לא מתקיימא אלא בגיניהון דמתייא.

אמר רבי ייסא: בשעתא דאצטריך עלמא למטרא, אמאי אזלינן לגביהון דמתייא? והא כתיב (דברים י״ח:י״א) ודורש אל המתים ואסיר.

אמר ליה: